ב'גרדיאן' עסקים כרגיל. שירות נאמן לתעמולת חמאס

מאת אדם לביק

ממשלת בריטניה מסווגת את ארגון חמאס כולו (כולל הזרוע הצבאית, המדינית וכו') כארגון טרור. המשמעות היא שהחוק הבריטי אוסר להביע תמיכה בחמאס או בפעולות הטרור שלו. משמעות נוספת היא שכלי תקשורת כגון ה'גרדיאן', אשר תומכים בעקביות במאבק הפלסטיני תחת אמתלה של "עיתונות", צריכים להיות זהירים שלא לחצות את הגבול ולבטא תמיכה מפורשת בארגוני טרור כגון חמאס והג'יהאד האסלאמי.

 מה יעשו כתבי העיתון ובעלי הטור שלו? בעוד הם אכן נזהרים שלא לעודד בגלוי את חמאס לאחר שרצח, אנס, עינה ושרף כ-1,200 יהודים בשבעה באוקטובר, הזוועה האנטישמית הנוראה ביותר מאז השואה, הם מתעקשים להסיט את תשומת לב הקוראים מהברבריות נוסח דעאש של חמאס, והאכזריות שלו כלפי החטופים. במקום זאת, הם מתמקדים ב"פשעי המלחמה" שצה"ל מבצע לטענתם בתגובה לטבח.

תהיה כוונת העורכים אשר תהא; החומרים שהם מאשרים לפרסום משרתים היטב את מטרות התעמולה של חמאס. זאת, למשל, באמצעות התעלמות מוחלטת מהאנטישמיות הרצחנית של הארגון – המנוסחת באמנה שלו ומהווה את עצם סיבת קיומו – מה שמסביר את הפראיות של רצח ההמונים שאנשי הארגון ביצעו לפני חודשיים. בו בזמן, הם מאשימים את ישראל בעקביות בביצוע רצח עם או טיהור אתני.

הנרטיב שהם בונים מתמקד בהרס בעזה ובמספרי האזרחים ההרוגים שחמאס מפרסים. בינתיים הם משמיטים עובדות ברורות בנוגע לשיטות הלוחמה של חמאס – כגון הצבת תשתיות צבאיות ונשק בתוך בתי ספר, מסגדים, בתי חולים ובנייני מגורים, ולחימה מתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות – מה שמוביל להרס רב באופן בלתי נמנע.

ההשמטה הזאת עומדת בקנה אחד עם חוסר היכולת של ה'גרדיאן' לייחס לפלסטינים כל אחריות למצבם. במקום זאת, קוראי העיתון מקבלים את הרושם שהסיבה היחידה להרס היא אכזריות ישראלית חסרת גבולות.

מאמר אחד המדגים את להיטות העיתון לייחס את המניעים הנפשעים ביותר לצה"ל במקום לרוצחי החמאס נכתב בידי פטריק ווינטור, העורך המדיני של העיתון. הניתוח שלו מאשים את ישראל בפשע שהוא עצמו מודה שכלל אינו מצוי בחוק הבינלאומי: "הרס המוני של מבני מגורים כדי להפוך את הטריטוריה לבלתי ניתנת למחייה" – צורה מעודנת להאשים את ישראל ב"טיהור אתני".

לפי ווינטור, השימוש בתשתיות האזרחיות לשיגור רקטות, הצבת נשק ותחמושת ולחימה היא בסך הכל "טענה" של ישראל. אך כפי שדיווח הכתב ג'ונתן ספאייר, הצמוד לעוצבת געש בלחימה בעזה, מחבלים אותרו בכל בניין שניזוק או הושמד על ידי צה"ל.

למעשה, רק לפני כמה ימים צה"ל שחרר סרטון וידאו המציג מחבלים יורים רקטות מתוך האזור הבטוח ברצועת עזה.

מאמר נוסף, מאת העורך לענייני חוץ ג'וליאן בורגר, טוען את אותה הטענה, ונשען לצורך כך על ניתוח פגום שפורסם ב'הארץ'. הניתוח מתבסס על נתוני ההרוגים של חמאס, שהכותב עצמו מודה כי אמינותם מוטלת בספק רב.

למעשה, כפי שהדגימה עמיתתנו תמר שטרנטל, לא זו בלבד שמשרד הבריאות של חמאס אינו מבחין בין אזרחים לבין לוחמים, אלא שהוא הפסיק לספור את ההרוגים הפלסטינים. מאז ה-10 לנובמבר, אז נטען כי 11,078 פלסטינים נהרגו, הממשלה בעזה לא סיפקה נתונים מספריים. אלה מפורסמים בידי לשכת התקשורת של חמאס. ואף אחד אינו טורח לשאול כיצד תועמלני החמאס מצליחים לאסוף נתונים שמשרד הבריאות של הארגון מצהיר שהוא אינו יכול לאסוף.

יש לזכור גם שנתוני משרד הבריאות של חמאס – גם כשהם סופקו מדי יום – לא סופרים את מספר הפלסטינים שנהרגו בידי רקטות פלסטיניות תועות שנחתו בשטח הרצועה (כ-10% מכלל הרקטות המשוגרות), ושה"ילדים" (לגביהם נטען כי הם כולם אזרחים) כוללים בני נוער עמוק בגילאים שהחמאס מגייס לשורותיו, ורבים מהם הם אכן אנשי החמאס והג'יהאד. גם לא ברור כמה מההרוגים ה"אזרחים" היו למעשה לוחמי חמאס הלבושים בבגדים אזרחיים.

בנוסף, צה"ל מסכן בעקביות את חיי לוחמיו כדי להגן על חיי אזרחים בעזה, באמצעות אזהרות מקדימות בטרם חיילים נכנסים לאזור או למבנה, מה שמאפשר למחבלים להימלט או להתכונן לפגיעה בכוחות.

כפי שאלכס ספיאן הדגים בניתוח מעמיק של האבדות האזרחיות במלחמות ארה"ב בעשורים האחרונים:

בהשוואה לקרב לשחרור מוסול מידי הטרוריסטים של דעאש, היכן שרוב העבודה נעשתה על ידי התקפות אוויריות אמריקניות, הקרב של כוחות האו"ם בסומליה, שבוצע בעיקר על ידי כוחות אמריקנים שנשלחו על ידי הנשיא ביל קלינטון, וההתערבות האמריקנית בפנמה במהלך ממשל הנשיא בוש האב, אין מנוס מלהסיק שצה"ל פעל באיפוק יחסי כשהוא מנסה להימנע ככל הניתן מהרג אזרחים, בעוד הוא נלחם באויב העושה כמיטב יכולתו להסתתר מאחורי אזרחים ולגרום להרג אזרחים, בין אם ישראלים או פלסטינים.

עם זאת, הדוגמה הבולטת ביותר לשקרי ה'גרדיאן' היא חוסר יכולתו לדווח אודות האדישות המופגנת של חמאס לחיי האזרחים בשטח שתחת שליטתו. נוסף על השימוש במגנים אנושיים, והסטת הסיוע ההומניטרי למימון מאות קילומטרים של מנהרות, חמאס יצא למתקפה בשבעה באוקטובר בידיעה ברורה שישראל, כמו כל אומה אחרת שהייתה מתמודדת עם מתקפה דומה על אדמתה, תשגר מתקפת-נגד עוצמתית שתביא הרס רב לרחובותיה של עזה.

אף על פי כן, חמאס יצא למתקפה – ואף הבהיר, אחרי שבועות של מלחמה וגופות ההולכות ונערמות, שהוא ייצא למתקפות דומות בעתיד, שוב ושוב ושוב, עד להשמדתה הסופית של ישראל.

הגורם העיקרי לסבל הפלסטיני הוא חמאס. הפנאטיות של הארגון, ולא התגובה הישראלית לשנאה הפסיכופתית שלהם ולרצח ההמוני של יהודים, היא הסיפור האמיתי של המלחמה.

זה הסיפור שכלי תקשורת כגון ה'גארדיאן', במטרה להימנע מלקיחת אחריות על ההשלכות של תמיכתם הבלתי מסויגת במאבק הפלסטיני, יימנעו בכל מחיר מלספר.

המאמר המלא פורסם לראשונה באנגלית באתר CAMERA-UK. עיבד ותרגם לעברית: שלומי בן מאיר