ב'הארץ', ישראל מצויה ב"בידוד מדיני עמוק". ומה במציאות?

כשמסתכלים דרך פריזמה מאד צרה, נדמה שישראל מצויה "בבידוד מדיני", וזה מה שברק רביד ואחרים מוכרים לצרכני התקשורת שבוע אחר שבוע. אבל כשמרחיבים את המבט ומסתכלים על התמונה המלאה, הדברים נראים לפתע קצת אחרת

שוקלים להפסיק את התמיכה האוטומטית בפלסטינים. נתניהו עם ראש ממשלת הודו, ספטמבר 2014 (פלאש 90)

ביום חמישי האחרון פרסם הכתב המדיני של 'הארץ', ברק רביד, מאמר פרשנות ("אם לא חזק מול החמאס, נתניהו יהיה לפחות חזק מול אירופה הקלאסית", 18.12), ובו תיאר את מה שהגדיר כ"שחיקה היומיומית של מעמדה של ישראל בעולם". לב הטענה שהביע רביד בפרשנותו היה הקביעה הבאה:

לנתניהו אין באמת פתרון לבידוד המדיני העמוק אליו נקלעה ישראל תחת כהונתו כראש ממשלה.

האם נכונה הקביעה שבשנותיו של נתניהו נקלעה ישראל לבידוד מדיני עמוק?

רביד מזכיר ארבעה אירועים אותם הוא מגדיר "משברים דיפלומטיים", שתרמו ל"תחושת הצונאמי המדיני":

שיטפון המשברים הדיפלומטיים שהציף את מהדורות החדשות אתמול היה צירוף מקרים. לא היתה יד מכוונת אחת או אפילו קשר בין כינוס המדינות החתומות על אמנת ז'נבה, מתן הפסיקה של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי בעניין חמאס, ההצבעה בפרלמנט האירופי על תמיכה בהכרה במדינה פלסטינית והכוונה הפלסטינית להניח על שולחן מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק הצעת החלטה לסיום הכיבוש הישראלי בגדה המערבית בתוך שנתיים.

נבחן אותם אחד לאחד:

כינוס המדינות החתומות על אמנת ז'נבה ביוזמת מדינות ערב, מודה רביד בעצמו במקום אחר, "אינו האירוע המדיני החשוב בעולם".

פסיקת בית הדין האירופי לצדק, שהוציאה את חמאס מרשימת ארגוני הטרור, היא, כהגדרת האיחוד האירופי "חסרת משמעות אמתית". יממה לפני שפרסם רביד את פרשנותו, כבר התפרסמה בישראל הודעתו של שגריר האיחוד בישראל, ולפיה "להחלטה אין משמעות אמתית כיוון שהאיחוד האירופי יפעל להחזיר את חמאס לרשימת ארגוני הטרור". רביד נמנע מלהזכיר עובדה ידועה זו.

הכוונה הפלסטינית להניח על שולחן מועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה לסיום הכיבוש, גם היא לא בהכרח מעידה על "בידוד מדיני". צרפת, הכוח המניע מאחורי המהלך, מיהרה להודיע שבכוונתה להגיש הצעה מתונה יותר, כזו שמתנה כל התקדמות בקיום מו"מ בין ישראל לפלסטינים. כלומר צרפת מעדכנת את עמדתה באופן שמקשה לזהות הבדלים מהותיים בינה לבין העמדה הישראלית עצמה. גם עובדה זו היתה ידועה לרביד כשפרסם את פרשנותו, כיוון שגם היא פורסמה יממה קודם לכן, אולם רביד נמנע מלהזכיר גם אותה. האם העובדה שהפלסטינים בחרו להוסיף תיקונים להצעה הצרפתית המתונה מדי לטעמם, והחלטת האמריקנים בתגובה לכך, לנטרל את המהלך באמצעות הטלת וטו, מעידה על "בידוד מדיני"?

ההצבעה בפרלמנט האירופי על תמיכה בהכרה במדינה פלסטינית, אכן קרתה כפי שתוארה על ידי רביד.

כך שעוד לפני הבירור לגבי מצבה המדיני של ישראל בשנות נתניהו, נעיר שמתוך ארבעה "משברים דיפלומטיים", שבעטיים קובע רביד שבשנות נתניהו נקלעה ישראל לבידוד מדיני עמוק, אחד חסר חשיבות מדינית, כהגדרת רביד בעצמו, שני חסר משמעות אמתית כהגדרת שגריר האיחוד האירופי, את השלישי רוקנה אירופה (צרפת במקרה זה) מחלק ניכר מתוכנו וארה"ב חיסלה אותו סופית עם וטו, והרביעי אכן קרה. את כל זה ידע רביד היטב ובכל זאת פרסם את פרשנותו כפי שפרסמה.

ועכשיו לשאלת מצבה המדיני של ישראל בעולם. אי אפשר להתכחש לעובדה שיחסיה המדיניים של ישראל עם האיחוד האירופי, למרות הבעות התמיכה הגורפות של מנהיגי היבשת כלפי ישראל, אכן עומדים בשנים האחרונות בפני אתגרים מורכבים. ואולם רביד לא טען למתיחות מדינית מול אירופה, אלא ל"בידוד מדיני עמוק" שאליו "נקלעה" ישראל בשנות נתניהו. האם הקביעה הזו מעוגנת במציאות הבינלאומית? מבט רחב יותר על מצבה המדיני של ישראל, מגלה מציאות אחרת לגמרי מקביעתו של הפרשן המדיני, והנה, בקצרה, כמה סימנים לה.

לפי מחקר עדכני של  ראש מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' אפרים ענבר, "ישראל אינה מבודדת". ענבר מזכיר כי:

בסוף 2012 קיימה ישראל יחסים דיפלומטיים עם 156 מדינות מתוך 193 מדינות חברות באו"ם. בהתחשב בעובדה שרוב מדינות ערב אינן מקימות יחסים דיפלומטיים עם המדינה היהודית וכך נוהגות מספר מדינות מוסלמיות, הרי שיש לישראל רשת קשרים דיפלומטיים ענפה מאוד.

את הערכתו זו פרסם ענבר לפני שהתבררו היקפי פריצתה המדינית התקדימית של ישראל מזרחה. נשיא סין, שי ג'ינפינג, הכריז אך לאחרונה שנתניהו "תרם לחיזוק היחסים בין שתי המדינות", ובזמן כהונת נתניהו דיברו פקידים סיניים רשמיים על כוונתם "להפוך את יחסינו (יחסי ישראל סין, ח"ע) לאיתנים ולבלתי שבירים, כעת ובעתיד." על התחממות היחסים בין ישראל להודו, דיווח רביד בעצמו, גם אם בחמיצות אופיינית, כשכתב בעקבות פגישתו של נתניהו עם גרנדרה מודי, ראש הממשלה ההודי החדש, שהוא פרו ישראלי במובהק, כי "זוהי הפגישה הראשונה בין ראש ממשלה ישראלי לראש ממשלה הודי מזה למעלה מעשר שנים", וכן ש"מודי הביע רצון בהידוק הקשרים עם ישראל". זאת ועוד, ארבעה ימים לאחר שקבע רביד שישראל בבידוד מדיני, הוא נאלץ לדווח על עוד תזוזה מדינית רבת חשיבות לטובת ישראל, עם החלטתה של הודו לשקול את הסרת התמיכה המסורתית שהעניקה לפלסטינים נגד ישראל באו"ם מזה עשרות בשנים.

את מצב היחסים עם רוסיה תיאר לאחרונה צבי מגן, מי שהיה שגריר ישראל ברוסיה וכיום חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב. במחקר שכתב מטעם המכון, ניתח מגן את ביקורו של נתניהו במוסקבה בשנה שעברה וקבע כי "ניכרים מאמצי התקרבות של רוסיה", וכן ש"ישראל נראית עתה בעיני מוסקבה כגורם שראוי להרחיב עמו את שיתופי הפעולה". ביטוי לכך נחשף כשישראל סירבה לגנות את הפלישה הרוסית לחצי האי קרים, מהלך שעורר תרעומת בקרב פרשנים המזוהים עם השמאל, שראו בהתפתחות המדינית בין ישראל לרוסיה, התרסה מול הממשל האמריקני.

אין להכחיש שגם מול הממשל האמריקני, אופיינו שנות נתניהו בחריקות ובצרימות דיפלומטיות, אולם הממשל, חשוב ככל שיהיה, אינו חזות הכל. מן הצד השני, בשנות נתניהו טיפסה התמיכה בישראל בקרב החברה האמריקנית לשיאים בני עשרות שנים, והקונגרס האמריקני, המתמיד באהדתו המובהקת לישראל, החליט לקדם את ישראל למעמד "שותפה אסטרטגית" לארה"ב. על הפגנות הידידות האיתנות שהפגינו אוסטרליה וקנדה בשנותיו של נתניהו, אין טעם להרחיב, אבל לא מיותר להזכיר את התחזקותה המדינית של ישראל מול המדינות החזקות של אמריקה הלטינית (קולומביה, צ'ילה, פרו, מקסיקו וקוסטה ריקה), שהחליטו לצרף את ישראל כמדינה משקיפה לברית הפסיפיק הקושרת ביניהן, וכן את ההתקרבות בין ישראל לניגריה, מעצמת העל של תת-הסהרה והמדינה המאוכלסת, הנוצרית והחזקה ביותר באפריקה השחורה. לאחרונה ביקר בישראל נשיא ניגריה, גודלאק ג'ונת'ן, וכך אמר לנתניהו בפני התקשורת:

הרשה לי לשבח אותך ואת ממשלתך על כל הדברים שאתם עושים למען העולם. זכינו לקבלת פנים חמה מאחינו ואחיותינו במדינה הנהדרת ישראל. לניגריה ולמדינת ישראל יחסים חמים, אני מאמין שזאת ההתחלה של יחסים הדוקים אפילו יותר בין ניגריה למדינת ישראל.

ועוד לא הוזכר התקדים שובר הפרדיגמות, שבהתקרבות המפתיעה בין ישראל לציר המדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון, בשל מה שמגדיר ראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין, כ"חפיפת אינטרסים רחבה שנוצרה בין ישראל למדינות הסוניות המתונות". התקרבות מדינית שאחד משיאיה בוטא במאמר בעיתון בבעלות בית המלוכה הסעודי, לפיו מבחינת מנהיגת העולם הסוני ומממנתה העיקרית של מצרים, הסתיים הסכסוך בין העולם הערבי לישראל, שמעתה מנהלת את מלחמתה בארגוני טרור (חיזבאללה וחמאס), הנתמכים על ידי מדינות לא ערביות (איראן וטורקיה).

סיכום יחסי החוץ של ישראל בשנות נתניהו: היחסים עם אירופה מורכבים, לא בהכרח בצורה פחות טובה לישראל, משהיו לפני שנות נתניהו. היחסים עם אמריקה איתנים מתמיד וכמוהם גם היחסים עם בנות הברית הקרובות והחשובות של ארה"ב – אוסטרליה וקנדה. היחסים עם המדינות החזקות של דרום אמריקה ידעו התפתחות דרמטית, וכמוהם היחסים עם המדינה החשובה באפריקה. ומעל כל אלה מתבלטים התקדימים שבפריצה המדינית הישראלית מזרחה, אל הציוויליזציות העולות בהודו ובסין, והצטלבות האינטרסים שהביאה להפשרת העוינות העמוקה וארוכת השנים בין ישראל למדינות הערביות הסוניות החזקות במרחב.

כך נראית "היקלעות  לבידוד מדיני עמוק"?

ברק רביד הוא אלארמיסט ותיק ופעיל. הוא נוהג לפרסם בעיתונו איומים והפחדות לרוב על מצבה הקשה של ישראל מבחינה בינלאומית, כתוצאה ממדיניות הממשלה בעניין המו"מ עם הפלסטינים. עכשיו הוא מזהיר מפני בידוד מדיני, אבל לפני שבועות אחדים בלבד הוא הזהיר, פעמיים, מפני בידוד כלכלי. בדיקה של 'פרספקטיבה', העלתה שהאיום בדבר הבידוד הכלכלי הינו חסר שחר, שכן בעוד רביד מדבר על בידוד כלכלי, מצביעים נתוני הלמ"ס על עליה קבועה בהיקפי הסחר בין ישראל לארופה בכל השנים האחרונות.

ברק רביד פסימי ומראה שחורות לקוראי 'הארץ'. המציאות, מצדה, מסרבת לשתף פעולה.

ברק רביד בתגובה: "בקרוב לעשר השנים האחרונות אני משמש ככתב מדיני בשני כלי תקשורת מרכזיים. את כל מה שאני כותב אני כותב על בסיס הידע שצברתי בעשר השנים האחרונות. זכותו של כל אחד לחשוב אחרת."

 

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. הרגע כותרת ב NRG : רוסיה תומכת במועצת הביטחון בהצעה הפלסטינית.
    קצת סותר את האמור במכתב.

    • כמה זמן דוחה מוסקבה את אספקת הטילים לאיראן?
      תיאום צבאי של הפעילות בסוריה מול צה"ל, הימנעות מכל התבטאות נגד פעילותו לכאורה של צה"ל בסוריה? הגדלת היקף המסחר החקלאי מול ישראל (על חשבון טורקיה)?
      כמו מדינות אירופה ש"בעד" ישראל אבל בהצבעות תוקעות לה "אצבע בעין", גם לרוסים מותר לפעול לפי האינטרסים שלהם לצד חפיפת אינטרסים עם ישראל.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות