גדעון לוי מגדיר מחדש "קיצוניות"

מאת טל רפאל

ביום שישי האחרון שיתף גדעון לוי את קוראי 'הארץ' בסיפורה העגום של משפחת המחבל פואד תממי, שפצע קשה, באמצעות נשק מאולתר, שני שוטרים ברחוב סלאח- א-דין בירושלים. (החוק טרם חוקק, אבל הגירוש הראשון של משפחת מחבל כבר אירע, 18.3)

חלק מבני המשפחה, ששהו בעיסאוויה באופן בלתי חוקי, גורשו לשטחי יו"ש, ולוי מתאר בהרחבה את העוול שנגרם להם, בהיותם "חפים מכל פשע".

לוי מדגיש: איש מבני המשפחה ומסביבתו הקרובה של המחבל, לא ידע על תוכניותיו:

בבית החלו להתקבץ השכנים והקרובים. בערב באו שוטרים שערכו חיפוש, בעיקר בחדרו של פואד. הם לא מצאו דבר כנראה. הם שאלו את בני הבית אם ידעו על כוונותיו של פואד. לאיש לא היה מושג… אמה (סבתו של המחבל -ט.ר) אומרת ששום מפגע לא יספר מראש לבני משפחתו על תוכניותיו, לכן ברור שלא היה להן מושג

לוי מדגיש דבר נוסף – בעיני סביבתו המחבל לא נחשב לקיצוני:

מייסא אומרת שפואד מעולם לא התבטא בקיצוניות. "הוא עקב אחרי החדשות, אבל הוא לא היה קיצוני

האם תממי מעולם לא התבטא בקיצוניות?  האומנם יתכן ש"לא נדע לעולם", כפי שכתב לוי, מה הניע את המחבל לפגע?

אספנו עבורכם מקבץ מהפוסטים שפרסם המחבל בעמוד הפייסבוק שלו החל מלפני שנה וחצי ועד שעות ספורות לפני הפיגוע. הדף חדל לפעול ביום הפיגוע, אך חזר לפעול לפני כמה ימים, ככל הנראה על ידי קרוב משפחה.  הדף גדוש דברי הלל לשהידים, תמונות של כלי נשק ועוד.

ישפוט  הקורא האם היה פואד תמימי קיצוני או לא, והאם התכנים שבחר לפרסם, עשויים היו להסגיר את כוונותיו.

בתמונה:  כרזה ליום השנה להרצחו של יחיא עיאש, "השהיד הגדול "

ועוד ועוד. כך כתב המחבל שלושה ימים לפני הפיגוע:

(תרגום חופשי: שואל הילד: למה האנשים הכי טובים מתים במהירות? עונה האב: אם היית בחצר, איזה פרח היית קוטף? עונה הילד: את הפרח היפה ביותר)

ביום הפיגוע, שעות ספורות לפני שיצא לרחוב סלאח א-די והחל לירות לעבר אנשי כוחות הביטחון, הוא פרסם את שני הפוסטים הבאים:

הפוסט הראשון הוא ציטוט של פסוקים מהקוראן, לפיהם השהידים אינם מתים, אלא נחשבים חיים אצל אללה ויזכו לשכר. "אל תחשוב כי הנהרגים לשם אלוהים מתים המה. לא, כי חיים הם, ואצל אלוהים פרנסתם. הם שמחים בברכה אשר הרעיף אלוהים עליהם, ויגילו באלה אשר טרם חברו להם ונורו מאחור, ביודעם כי לא ייפול פחד עליהם ולא יצטערו" (תרגום של אורי רובן לסורה, פסוקים 169-170).

הפוסט השני הוא מעין צוואה, "עשרת הדיברות לשהיד", שכתב במקור המחבל שביצע את הפיגוע באוטובוס בארמון הנציב לפני כחצי שנה. בין היתר נכתב שם כי הוא מקדיש את מותו למולדת, והוא יראה את כולם בגן עדן.

תודה רבה לאייל קשאן ולשמוליק מיארה על הסיוע בתרגום