גדעון לוי פשוט לא מבין יום לאחר ההבהרה של 'הארץ', גם גדעון לוי בעצמו פרסם טור בו הוא מתנצל על הדיווח בו טען כי רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד. לא רק שהתנצלותו חלקית, אלא שקריאת טורו מדגימה שהוא לא באמת מבין למה כולם כל כך כועסים עליו. ישי גולדפלם | 29.10.12 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס גדעון לוי פרסם היום טור במדור הדעות של 'הארץ', בו הוא הודה בטעויות שנפלו בדיווח שלו מלפני מספר ימים ("טעינו, אבל" באתר, "ט.ל.ח" במודפס, 'הארץ', 29.10.12). כזכור, בדיווחו המקורי טען, בין השאר, כי רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ וכי רוב הישראלים גזענים. ואילו היום כתב: הכותרת שניתנה לידיעה המפורטת על הסקר היתה מטעה. רוב הישראלים תומכים באפרטהייד – רק אם יסופחו שטחי הכיבוש; רוב הישראלים מתנגדים לסיפוח הזה. "הארץ" הבהיר זאת אתמול. לכאורה מדובר בהתחלה מבטיחה, אלא שמהר מאד מתברר כי זהו המקסימום שנקבל מלוי. האופן בו הוא מפרשן את הביקורת עליו, והבנתו על מה עליו להתנצל, מעידה כי הוא לא באמת מבין במה הוא חטא. הבעיה המרכזית ב"התנצלותו" של לוי באה לידי ביטוי במשפט הבא: בידיעה עצמה, פרי עטי, לא נפלה כל טעות. היא גוללה בדיוק ובפירוט את תוצאות הסקר. בדברי הפרשנות שלי לידיעה נכתב משפט אחד ויחיד שחטא לאמת הסקר ועמד בניגוד למה שכתבתי אך זמן קצר קודם לכן. בעווני כתבתי: "הרוב לא רוצה בוחרים ערבים לכנסת, לא שכנים ערבים בבית ולא תלמידים ערבים". זה לא נכון. נזכיר ללוי שגם בידיעה עצמה, ולא בטור הפרשנות, כתב כך: בנוסף, תומכים רוב היהודים בארץ במוצהר ובמפורש באפליית האזרחים הערבים. לא רק שלוי כתב "רוב", אלא שהוא כתב "במוצהר ובמפורש". זהו כאמור משפט מתוך הדיווח העיתונאי האובייקטיבי, לא מטור הפרשנות הסובייקטיבי. קצת מצחיק, איפה, לכתוב "בידיעה עצמה, פרי עטי, לא נפלה כל טעות", או "בניגוד למה שכתבתי אך זמן קצר קודם לכן". כמובן שזוהי לא טעותו היחידה. למשל, כשפירט בידיעה המקורית את התשובות לגבי יחס הנשאלים לכבישי הפרדה בשטחים, הוא השמיט מהתשובה "זה לא טוב אבל אין מה לעשות" (אותה נתנו 50% מהנשאלים) את המילים "זה לא טוב", וכתב רק ש-50% חושבים שזה "מצב הכרחי". אם זוהי לא הטעיה, אזי מהי הטעיה? גם על כך לוי לא התנצל. אלא שמסתמנת בעיה חמורה בהרבה העולה מקריאת "טור ההתנצלות" של לוי, בעיה שמשקפת חוסר מודעות כמעט מוחלטת של לוי לסיבה שכל כך הרבה אנשים מבקרים אותו. הוא כותב: במקום שתגובות הזעם יתייחסו לנתוני הסקר… התייחסו תגובות רבות של קוראים וכותבים לטעויות המצערות שנפלו. לוי צודק במאה אחוז. אין ספק שהדיון הציבורי נסב סביב כתיבתו יותר מאשר סביב הסקר עצמו. אולם רק אדם אחד אשם בכך – גדעון לוי. לו היתה זו הפעם הראשונה שלוי "טועה", ייתכן שהביקורת הציבורית לא היתה כל כך נוקבת. אולם בניגוד להיתממות של לוי על "טעות מצערת", כתיבתו לאורך השנים רצופה אי-אמת עקבית ומוכחת. דיווחו המסולף על סקר האפרטהייד מצטרף לרשימה ארוכה של דיווחים חסרי ביסוס עובדתי או מעוותי נתונים שפרסם בשנים האחרונות. מספר דוגמאות: לוי כתב כי 187 אזרחים נהרגו בארבעת הימים הראשונים של "עופרת יצוקה" (האמת: 64 על פי האו"ם). הוא כתב כי בתיהם של 325,000 תושבי עזה נפגעו במהלך המבצע (האמת: 108,889 על פי מקורות פלסטיניים). לוי טען שיש רק בריכת שחיה אחת ביהודה ושומרון, בעיר יריחו (האמת: ישנן בריכות שחיה בבית לחם, חברון, שכם, ג'נין ורמאללה). לוי טען כי בשנת התשס"ח נהרגו 18 ישראלים בפיגועים (האמת: נהרגו 36). לוי טען כי בתשס"ז נהרגו 5 ישראלים בפיגועים (האמת: נהרגו 10). לוי טען כי ב-2002 נהרגו 184 ישראלים בפיגועים (האמת: נהרגו 421). לוי טען כי ב"יום שחור אחד בקיץ [2008]" נהרגו 60 פלסטינים (האמת: המספר המרבי של הרוגים פלסטינים ביום אחד בקיץ 2008 הוא 6). לוי כתב שסגרו בזמנו את כביש 443 לנסיעת פלסטינים סתם כך ללא סיבה (האמת: זה קרה בעקבות פיגועי הירי שגבו 7 קרבנות בנפש). הוא כתב כי מטרת החומות שנבנו לאורכו היא שהפלסטינים "יעופו לנו מהעיניים" (האמת: מטרתן להגן על הנוסעים מאבנים וירי). הוא כתב ש-22 כפרים פלסטיניים לאורך הכביש הם "כלואים" (האמת: אף אחד מהם אינו "כלוא"). לוי טען כי ישראל חטפה 15 אזרחים לבנוניים ב-2006 (האמת: ישראל שבתה פעילי ולוחמי חזבאללה, לא אזרחים). לוי טען שישראל מקבלת סיוע בסך 30 מיליארד דולר מארה"ב (האמת: ישראל מקבלת בסביבות 2.5 מיליארד דולר כסיוע מארה"ב). לוי טען שגולדה מאיר אמרה: "אחרי מה שהנאצים עשו לנו, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים" (האמת: אין ציטוט כזה. בעקבות תלונה ל"הארץ", לוי הודה בכך והורדו הגרשיים מעל ה"ציטוט" אבל הושארו בתרגום לאנגלית). באותו טור לוי טען ש'ידיעות אחרונות' התעלמו מהריגתו של איברהים חאלפאלה, זקן פלסטיני מעזה (האמת: 'ידיעות' גינה את ההרג במאמר המערכת). לוי האשים את ישראל בהפרת אחת מהפסקות האש עם החמאס בקיץ 2008 כשצה"ל פוצץ מנהרת הברחה (האמת: החמאס ירה עשרות קסאמים לפני פיצוץ המנהרה). לוי כתב כי על פי הדין הבינלאומי מותר למשטים להגיע לעזה (האמת: על פי הדין הבינלאומי ישראל רשאית לעצור כל ספינה אשר מנסה להגיע לעזה). לוי כתב כי הטענה כי מחבלים מלכדו את עזה לפני "עופרת יצוקה" מהווה "סיפורי מעשיות" (האמת: חיילי צה"ל נתקלו במלכודים רבים). וישנן עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד דוגמאות. יש להניח כי גדעון לוי כותב גם הרבה דברים אמיתיים ונכונים. אולם הוא הרגיל את ציבור צרכני התקשורת (לפחות אלה הביקורתיים) לפקפק בכל מה שהוא כותב. ישנם עיתונאים ופובליציסטים רבים המחזיקים בדעות ביקורתיות מאד כלפי ישראל, פעולותיה וממשלותיה. האם לוי לא שאל עצמו אף פעם מדוע דווקא הוא חוטף אש יותר מכולם? לקרא לסילוף האחרון מבית מדרשו "טעות מצערת" אינה אלה היתממות וזלזול בזיכרון ובתבונה של הציבור הרחב.