גילוי נאות? לא ב'הארץ'

ב'הארץ', לי ירון כותבת בהרחבה על האופן בו משבר האקלים משפיע לכאורה, ועוד ימשיך להשפיע, על החקלאות ועל זמינות המזון שהישראלים נוהגים לצרוך. "יבוא התוצרת החקלאית בסכנה", קוראת כותרת המשנה, "אך המדינה לא מתכוננת להשלכות המשבר ודוחפת לקדם רפורמה שרק תגביר את התלות ביבוא ועלולה להביא לסיכון תזונתי".

על קצה המזלג, כך נטען בכתבה: משבר האקלים ההולך ומחריף פוגע עוד ועוד בתפוקת היבולים השונים, בארץ ובעולם; כתוצאה מכך, המדינות המייצאות מזון צפויות בעתיד לצמצם את הייצוא על מנת להבטיח מזון לאזרחיהן; זה בתורו יפגע בביטחון התזונתי במדינת ישראל, המסתמכת על ייבוא להזנת אזרחיה. אם זה לא מספיק, הרי שישראל מצויה במגמה של הגברת ייבוא תוצרי החקלאות על חשבון הגידולים המקומיים – מה שרק יפגע ביכולתה לספק מזון לישראלים:

אם ישראל לא תשנה את דרכי אספקת המזון שלה, בעוד שלושה עשורים בערך עלולה להיפגע אספקת החומוס, השומשום, הסויה, התירס, הענבים, העגבניות, התפוזים, הבננות והאבטיחים לצלחת המקומית.

שיהיה ברור, ב"שינוי דרכי אספקת המזון" הכוונה היא לצמצום הייבוא והגדלת התוצרת המקומית, גם אם זה עלול להביא להעלאה משמעותית של המחיר שמשלם הצרכן הישראלי. לצורך כך לי ירון מראיינת מקורות שונים, ובין היתר חקלאים, יו"ר התאחדות חקלאי ישראל ויו"ר מועצת הצמחים – גופים אשר יש להם עניין מובהק בצמצום הייבוא של תוצרת חקלאית, וזה בסדר – ראוי שגם קולם יישמע.

הבעיה היא שטענותיהם מגובות בכתבה ב"מחקר מקיף" של מוסד בשם 'מכון יסודות' ו"שממצאיו מפורסמים כאן בפעם הראשונה". מכון 'יסודות' מוזכר לאורך הכתבה לא פחות מחמש פעמים. לפי המחקר שלו, ייבוא המזון עתיד להיפגע קשות. לכן, על מדינת ישראל להיערך ולעודד את הייצור המקומי כמה שיותר, גם במחיר של העלאת יוקר המחייה. ובמילותיו של מנהל המכון, עמית בן צור, המצוטט בכתבה:

מדיניות שמסתכלת על הטווח הקצר בלבד ובוחנת את עצמה באופן חד ממדי, לפי מחיר העגבנייה בחג הקרוב, חושפת את ישראל לסיכון אדיר.

מה לא מסופר לקוראים על מכון 'יסודות', שעל המחקר שלו נשענת כל הכתבה והמלצות המדיניות להן היא מטיפה? שמדובר במוסד אשר הוקם, ממומן ושייך במשותף לתנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, התאחדות חקלאי ישראל וארגונים נוספים המייצגים את בעלי העניין הגדולים ביותר המעוניינים להגן על התוצרת החקלאית המקומית ולהגביל את הייבוא שלה. מסקנות המחקרים של המכון והטענות של אנשיו עומדות בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי של האנשים שמקיימים את המכון.

אפשר כמובן לפרסם את טענות המכון ולדון בהן. אבל האם לקוראי 'הארץ' לא מגיע גילוי נאות על מי הוא אותו גוף שמעניק לאותן טענות נופך אובייקטיבי, אקדמי ואמפירי?

שאלנו את לי ירון. תשובתה תתפרסם כאן אם וכאשר היא תבחר להשיב.