האלארמיסט

"אלארמיזם (alarmism): אזעקה מוגזמת, מופרזת, עודפת, לגבי איום אמיתי או מדומיין" (ויקיפדיה)

השבוע דיווח לקוראי 'הארץ' ברק רביד, הכתב המדיני, על מה שנראה כשיא נוסף במפולת המדינית הניתכת על ישראל. על פי רביד מעתה ואילך מתכוון הנשיא אובמה לשנות אסטרטגיה ולעבור להתעלמות מישראל, מתוך מטרה להפקירה ללחצה הבינלאומי הגובר של אירופה, עד שמנהיגיה "ייבהלו מהמצב החדש ויזדרזו לשנות כיוון"ולחדש את המו"מ עם הפלסטינים על פי תנאי הקהילייה הבינלאומית. רביד מסתמך על מאמר שפרסם הפובליציסט האמריקני פיטר ביינרט, לו מיוחסת קרבה אינטימית לממשל אובמה, מה שלכאורה מקנה לדיווחיו תוקף ואמינות.

(זו פרקטיקה מקובלת בעיתון לאנשים חושבים: גערותיהם ואזהרותיהם של פרשני עיתונות אמריקניים תוקפניים כלפי ממשלת ישראל, הנעות בלולאה אינסופית חדגונית ומעייפת מאז נבחר נתניהו לתפקידו, נשקלות בעיתון כמשקל דברי אלוהים חיים, אבל זהו נושא לפוסט נפרד).

נניח לרגע בצד את האופן הלא מדוייק בו מצטט רביד את ביינרט, שמעלה סברות ואפשרויות, אותן מתבל רביד בעשרה קבין של פסקנות ונחרצות (גם זה נושא לפוסט נפרד), ונתפנה לעיון קצר בהיסטוריה הדיווחית מן השבועות האחרונים של הכתב המדיני זורע הבהלות והפחדים של 'הארץ', על מנת שנקבל פרופורציה מעט יותר מאוזנת על התווך שבין המציאות לבין דיווחיו עליה, ונוכל להירגע ולחגוג את החנוכה מעט פחות יראים:

בעיצומם של ימי הלחימה במבצע "עמוד ענן", קבע רביד שישראל איבדה את המכשיר העיקרי לסיים את המשבר בעזה, כיוון שאין לה עוד אף בת ברית, כלומר טורקיה האחת שאין בלתה, שתתווך בין הצדדים ותביא לסיום הלחימה. "געגועים לארדואן", היתה הכותרת של מאמרו המתסכל והמייאש, שבסופו הורה רביד נחרצות לראש הממשלה להעלות את שיקום היחסים עם טורקיה לראש סדר העדיפויות, תחת המשך משחקי הכבוד והאגו, שכן "עוד נזדקק לארדואן גם במשבר הבא". איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.

לפני כעשרה ימים הודיע רביד לקוראי 'הארץ' שבימים הקרובים ינקטו בריטניה וצרפת בצעדים ממשיים נגד ישראל, והן אף דנות, לא פחות ולא יותר, בהחזרת שגריריהן לפאריז וללונדון. רביד הוסיף ציטוט של רשת סקיי הבריטית, לפיה בריטניה אף שוקלת את השעיית הסכמי הסחר עם ישראל, כביטוי ל"תיאבון בריטי רב לנקיטת צעדים נגד ישראל", כפי שהגדיר זאת אחד ממקורותיו. שמש וירח זרחו ושקעו, ובריטניה וצרפת מיהרו להודיע שהחזרת השגרירים אינה נשקלת. גם הסכמי הסחר, למרבה ההקלה, לא הושעו.

לקראת פגישת נתניהו עם קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, הזדרז רביד לדווח שנתניהו עתיד לשמוע ממרקל "מסרים חריפים ביותר", היא "תדרוש" ממנו לא לבנות ב-E1 ואף תזהירו מפני בידוד בינלאומי חמור של ישראל. ומה היתה הודעת הסיכום של מרקל בתום הפגישה? "נתניהו ואני", אמרה מרקל לעיתונאים ששאלו אותה על המשבר החמור בנושא הבנייה ב-E1, "הסכמנו לא להסכים על הבנייה בהתנחלויות". ניתן היה ללכת עוד אחורה, אל יתר דיווחיו על שאר החיכוכים הדיפלומטיים הנקודתיים המאפיינים את יחסי ישראל עם אירופה ואמריקה מאז קום המדינה, ואשר לצידם הולכת ישראל לאורך השנים ומפתחת את קשריה המדיניים והמסחריים והתרבותיים והמדעיים עם העולם המערבי כולו, אבל דומה שהעניין מובן.

ברק רביד הוא אלארמיסט קלאסי. תנועה בין דיווחיו המדיניים, כמוה כמסע מצמרר בין חשרת סופות דיפלומטיות קטלניות המתחברות תחת מקלדתו לכדי אפוקליפסה מדינית, במסגרתה נדמית ישראל למדינת חסות פגיעה, פרוצה לכל רוח, אינסטרומנט עלוב בידי מדינות המערב. אחת לאיזה זמן מוגבל, מעלה עליה רביד את הכורת המדיני המרחיקה במיאוס ממשפחת האומות, בשל עמידתה על מדיניותה בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני, הנדמית כמוציאה את רביד מדעתו. דיווחים אחרים שלו – למשל הדיווח המוזר והכוזב בעקבות אחד מקשקושי הגרפיטי של "תג מחיר", לפיו "לראשונה מגדירה ארצות הברית את אלימות המתנחלים כטרור", לגביו נאלץ לפרסם תיקון בעקבות פניית פרספקטיבה ל'הארץ' או קביעתו לפיה "לטענת" נתניהו על אף הקפאת הבניה ביו"ש, הפלסטינים סירבו לגשת למו"מ עם ישראל, שעה שכל בר דעת יודע שאין זו "טענה" אלא עובדה פשוטה וידועה – מעלים את החשש שבעצם רביד אינו סתם אלארמיסט, אלא שנטייתו להיבהל ולהיתפס לדכדוכים פטאליים היא נטייה התלויה בדבר. לפי האופן החד צדדי של דיווחיו ופרשנויותיו את האירועים, יש ומתגנב לעיתים ללבבות החשש שכתיבתו ב'הארץ' מתובלת מעט במידת ההשתוקקות להתממשותן של תחזיותיו הקודרות, שעובדות מתערבבות בכמיהות ושהמציאות מתווכת לקוראים תחת השפעתם של מאוויי הלב.

ברק רביד, האומנם?

ברק רביד: קשירת דעותי עם דיווחים ועובדות מאד בעייתית. אם אתה רוצה לדון איתי על דעותי ופרשנויותי זה עניין אחר, אבל אני עומד על כך שלא טעיתי בשום עובדה. לגבי פגישת נתניהו מרקל, מה שכתבתי היה מדוייק. הודעת הסיכום נקבעה לפני שהמפגש התחיל והיא יותר טקסית. מרקל נשאלה על ידי העיתונאים על הנושא ואמרה שהתנגדות גרמניה בעינה עומדת אבל אכן הוסיפה שהיא ונתניהו הסכימו לא להסכים. לגבי השעיית הסכמי הסחר, סך הכל ציטטתי את רשת סקיי וזה תפקידי כעיתונאי. לגבי החזרת השגרירים, לא כתבתי שהמדינות החליטו להחזיר את השגרירים, אלא שהן דנות בכך ואף הוספתי הערכה שלבסוף לא יוחזרו השגרירים, ואני עומד מאחורי כל הדיווחים. האם אני זורע פחדים? מצטער. פרספקטיבה מחפשת טעויות בעובדות ואני לא טעיתי בשום עובדה.