האם בן כספית יודע משהו שאפילו גדי בלום לא יודע?

לבנימין זילברמן, המכנה עצמו "בן כספית" ומתיימר להיות עתונאי, יש רקורד מרשים בתחום האמינות. למשל, עלילת הדם שפירסם נגד שופט ביהמ"ש העליון תאודור אור, בהסתמכו על שקריו של סוחר סמים כלוא ואשה חולת נפש. השקר נחשף כמובן בתוך דקות לאחר פירסום ה"תחקיר" הכוזב והדיבתי, וכזבית "העשוי-ללא-חת" היתמם ואמר: אני רק דיווחתי. וכך נהפך ה"תחקיר" שהתנוסס בכותרת הראשית של "מעריב" ל"דיווח" (כאילו ש"סתם" דיווח אינו מחייב בדיקה של העובדות ו-וידוא אמיתותן). דוגמה מרשימה יותר לאמינות כזבית ויושרו היא האפיזודה הבאה: לאחר פלישת סדאם חוסין לכווית בראשית אוגוסט 1990 שכרה השגרירות הכוויתית בוושינגטון משרד יחצנים כדי להפעיל לחץ על הממשל שיחליט על פעולה צבאית לשחרור כווית. במסגרת מסע היחצנות התראיינה בתו בת העשרה של השגריר בטלוויזיה האמריקאית, התחזתה לתושבת כווית סיטי, וסיפרה סיפור בדים כיצד ראתה במו עיניה בעיראקים שולפים פגים מאינקובטורים בבית החולים המקומי ואוספים את האינקובטורים הריקים כדי לשלוח אותם לבגדאד. הסיפור הבדוי עשה רושם עצום בארה"ב ותרם להגברת התמיכה הציבורית בפעולה צבאית אמריקאית. כ-5 או 6 שנים אח"כ שידרה הטלוויזיה החינוכית של ישראל תוכנית דוקומנטרית אמריקאית שעסקה במסע היחצנות הכוויתי שקדם למלחמת המפרץ, כולל סיפור הפגים והאינקובטורים. ביום השידור כללה התוכנית "ערב חדש" אייטם שנועד לשמש פרומו לתוכנית הדוקומנטרית. לאולפן הוזמן בן כספית כמי שהיה כתב מעריב בארה"ב בתקופה הרלוונטית, כלומר קיץ וסתיו 1990 וחורף 1990/91, כדי למסור עדות אישית על האפקטיביות של מסע היחצנות הכוויתי. כספית סיפר מה שסיפר, ורק דבר אחד "שכח" לספר: כף רגלו דרכה על אדמת ארה"ב לראשונה בחייו בנובמבר 1991 – שנה אחרי מסע היחצנות, וחודשים רבים אחרי שהמלחמה הסתיימה… בת השגריר של כוויתית הייתה שקרנית – אך היא לא היתה השקרנית היחידה…