'הארץ': 'החזית העממית' אינה עוסקת עוד בטרור

כעס אחז בעיתון 'הארץ' בתחילת השבוע, בעקבות החלטת שר הביטחון גנץ להכריז על מספר ארגוני "חברה אזרחית" פלסטיניים כארגוני טרור, לאחר שמידע מודיעיני הצביע על הפעלתם מטעם ארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלסטין' לשם מימון פעילות הארגון.

ראשון לתקוף את החלטת שר הביטחון ה"אומללה ונעדרת היגיון מדיני", ושנקבעה "ללא נימוק, הצדקה או שכל ישר" היה פרשן 'הארץ' אלון פנקס, שקבל על כך שהממשלה שהצהירה שלא תעסוק בנושא הפלסטיני כן עוסקת בו, וזילזל בתמונת המודיעין שהובילה להחלטה.

פנקס תוהה בציניות:

מישהו באמת סבור שהארגונים הללו, או יחידים בתוכם, מהווים איום על הביטחון הלאומי? מישהו חושב ברצינות שמדובר במניעת השמדתה של מדינת ישראל?

ולמה מזלזל פנקס? הוא מסביר ש'החזית העממית' היתה ארגון טרור לפני כחמישים שנה, אבל כיום כלל אינה עוד ארגון טרור. ובמילותיו:

החזית העממית, ארגון אופוזיציה לרשות הפלסטינית שתפארתו הטרוריסטית בחטיפות מטוסים בשנות השבעים, ומבחינה מעשית נעלם מהנוף הפלסטיני כארגון בעל משקל לאחר הסכמי אוסלו

ואם אכן לא מדובר בארגון טרור, כי אז החלטת שר הביטחון אכן "אומללה", כלשון פנקס.

אבל זה לא נכון.

החזית העממית לשחרור פלסטין ממשיכה לשפוך דם אזרחים ישראלים רבים בפיגועי טרור גם הרבה אחרי "שנות השבעים". למעשה, המחבלים המזוהים עם ארגון זה אחראים לכמה מהפיגועים הקשים והחייתיים ביותר שבוצעו כלפי ישראל, בשנים ש"לאחר הסכמי אוסלו".

לפני כעשרים שנה, במהלך האינתיפאדה השנייה, התמחתה החזית בביצוע פיגועי הרג אזרחים המוני באמצעות מכוניות תופת ואופנועים ממולכדים שהוחנו לפיצוץ בתוך שכונות מגורים יהודיות וכן באמצעות ידוי רימונים ובקבוקי תבערה לתוך בתי יהודים.

בעקבות פעילות הטרור המסוכנת והקטלנית של הקבוצה, התנקשה ישראל בחייו של ראש ארגון הטרור, אבו עלי מוסטפא.

בתגובה, ארבה חולייה של הארגון לשר בממשלת ישראל, ח"כ רחבעם זאבי ז"ל, ורצחה אותו בבית מלון בירושלים.

באפריל 2011, כעשור וחצי "לאחר הסכמי אוסלו", ביצעו מחבלים המזוהים עם הארגון גם את הטבח המחריד במשפחת פוגל בישוב איתמר

בנוסף, הוציא הארגון במשך השנים לפועל פיגועי התאבדות רבים.

מעניין שעל רקע ירידה מסוימת בהיקפי הפעילות של ארגוני טרור פלסטיניים אחרים בשנים האחרונות, ב'חזית העממית' לא הורידו רגל מהגז. בשנת 2014 ביצעו חברי הארגון פיגוע מזוויע בבית כנסת בירושלים מחבלי הארגון פרצו אליו עם אקדח וסכיני קצבים במהלך תפילת שחרית ורצחו חמישה מהמתפללים.

לפני כשנתיים בלבד שוב הוכיח ארגון הטרור את מסוכנתו לאזרחים. מטען חבלה שהוטמן או הושלך ליד מעיין בו בילתה משפחה ישראלית בבנימין, הביא לרציחתה של הנערה רנה שנרב ולפציעת אביה ואחיה.

ולאורך כל השנים נוטל הארגון חלק פעיל בירי רקטות ומרגמות לעבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל.

מכל הסיבות האלה, הוכרזה 'החזית' כארגון טרור על ידי המדינות החשובות בעולם, וביניהן ארה"ב, האיחוד האירופי, יפן, קנדה, אוסטרליה ועוד.

אלא שלדעת פנקס ו'הארץ', כאמור, מדובר ב"ארגון אופוזיציה" לרשות הפלסטינית, שלמעשה אינו עוסק עוד בטרור מזה קרוב לחמישים שנה.

שאלתי את אלון פנקס איך מתיישבת ההיסטוריה המבצעית של ארגון הטרור מאז שנות השבעים ועד היום, עם קביעתו פורצת הדרך בסלחנותה כלפיו.

תגובת אלון פנקס: המאמר לא היה על החזית העממית, אלא על משיכת תשומת הלב המיותרת והיעדר מעטפת מודיעינית שתוצג במקביל. זה נעשה כלאחר יד. אם זה חשוב ומוצדק, תעשה את זה כמו שצריך. אם לא, אל תעשה. לא על זה יקום בטחון ישראל. אני לא מתווכח עם העובדה שהארגון המשיך לעסוק בטרור גם אחרי שנות השבעים