"הארץ': רפורמת לוין נועדה "לפגוע במיעוטים"

בסוף השבוע פרסמה רוית הכט ב'הארץ' מאמר נרגש, בו עודדה את קוראיה לצאת להפגין נגד רפורמת לוין.

הנימוק להתרגשות: הרפורמה נועדה לפגוע במיעוטים. כך מסבירה הכט מדוע כה דחוף לצאת להפגין נגד הרפורמה:

(כדי) להיאבק בכל דרך דמוקרטית נגד הניסיון לקדם תשתית חוקית המאפשרת לפגוע במיעוטים בלי גבולות ובלי בלמים — המוטיווציה הברורה והגלויה של רבים בממשלה הזאת

'הארץ' והכט טוענים כאן טענה קשה נגד ישראל ולפיה ישראל מתכוונת לחולל רפורמה שמטרתה לפגוע במיעוטים החיים בה. דברים חמורים אלו לא נופלים בחלל ריק אלא מצוטטים בתקשורת הבינלאומית בצורה המוציאה לישראל שם רע. העיתונאי תום פרידמן, למשל, כתב ב'ניו יורק טיימס' כמעט בדיוק את זה: לדבריו, בית המשפט העליון בישראל מגן על מיעוטים והרפורמה לוקחת ממנו את הכוח להמשיך לעשות זאת.

אבל האמנם נועדה הרפורמה "לקדם תשתית חוקית המאפשרת פגיעה במיעוטים"?

התשובה: לא.

הבה נצלול אל ארבעת עיקרי רפורמת לוין ונחפש בהם את הכוונה "לפגוע במיעוטים":

1. שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים

מטרת השינוי ליטול מידי שופטי העליון את כוח הוטו שלהם על הליך בחירת שופטים חדשים לעליון, וטו בו השתמשו לאורך השנים כדי לשמר בית משפט הגמוני בדמותם. (הם קראו לעליון "משפחה שאין לכל אחד זכות כניסה אליה").

מטרת השינוי המוצע היא למעשה הפוכה: לאפשר ייצוג למיעוטים בעליון באמצעות שבירת הוטו המונע את כניסתם, ועל כן אינה קשורה, גם לא בעקיפין, לכוונה לפגוע במיעוטים.

• פסילת חוקים רק ברוב של 80% משופטי העליון, והתגברות על פסילת חוקים ברוב של 61 ח"כים

עיקרון הפרדת הרשויות קובע שהרשות המחוקקת, הנבחרת על ידי הציבור, מחוקקת את החוקים, הרשות המבצעת נתמכת על ידי הרשות המחוקקת, והרשות השופטת שופטת על פי החוקים שחוקקו הרשות המחוקקת. כך למשל יכולה הרשות השופטת לאסור על הרשות המבצעת פעולה בניגוד לחוק, ובכך לאזן אותה.

אלא שבמשך הזמן נטלה הרשות השופטת לעצמה את הכוח לא רק לשפוט על פי החוקים, אלא גם את החוקים עצמם.

מטרת השינוי המוצע היא ליטול מידי העליון כוח מופרז זה ולהשאיר בידיו את הכוח לפסול חוקים רק למקרים המצדיקים צעד כה דרסטי, ולכן נשענים על רוב גדול בין שופטי העליון.

היכן כאן הכוונה לפגוע במיעוטים?

• ביטול עילת הסבירות בהחלטות הממשלה

באמצעות עילת הסבירות, נטלו השופטים לעצמם את הזכות לבטל חוקים והחלטות מנהליות שהתקבלו כחוק, בנימוק שההחלטות האלה לוקות ב"חוסר סבירות קיצוני".

התיקון המוצע שולל מהשופטים פסילת חוקים והוראות מנהליות בשם עילת הסבירות, שכן טעמו של השופט מה סביר בעיניו, אינו עולה על טעמו של המחוקק לגבי מה סביר. אדרבה, המחוקק מבטא את מה שהציבור, שהוא שליחו, תופס כסביר, יתרון שאין בידי השופט.

ושוב אותה שאלה: היכן כאן הכוונה לפגוע במיעוטים?

• שינוי סמכויות היועצים המשפטיים

באמצעות הרחבת סמכות היועצים המשפטיים לממשלה ולמשרדי הממשלה, מסמכות יעוץ לסמכות הכרעה ואף סמכות איסור על הדרג הנבחר לממש את מדיניותו, שם עצמו מערך היעוץ המשפטי בעמדת הפוסק האחרון בענייני מדיניות.

התיקון המוצע מחזיר את עמדת היועצים המשפטיים מעמדת המחליטים לעמדת המייעצים למחליטים, ובכך מביא לביטוי נכון יותר את ההכרעה הדמוקרטית. האם יש בתיקון מוצע זה בבחינת כוונה לפגוע במיעוטים?

יוצא אפוא שבארבע רגלי רפורמת לוין, אין כל כוונה לפגוע במיעוטים. אדרבה, הניסיון מלמד שתיקונים אלה יצמצמו פגיעה במיעוטים, ממנה לא נמנע העליון עד כה. בוודאי נוכח נתון היסוד של הנושא כולו, והוא הירידה העקבית והחדה באמון הציבור במערכת המשפט לשפל שלא היה כמותו, לפי המחקר בדיוק בעטיים של הכשלים אותם באה הרפורמה לתקן.