הדשא של הישראלים צהוב יותר

הגזענות שהפגינו חלק מאוהדי בית"ר ירושלים אפילו לא מדגדגת את מימדי הגזענות המאפיינים אוהדי כדורגל אירופאים. אך שעה שהגזענות האירופאית זוכה לאדישות תקשורתית, בית"ר קיבלה מאות אלפי כותרות ברחבי העולם. פרק נוסף באובססיה ובמשוא הפנים של התקשורת העולמית.

איך מצליחים ארבעה צעירים בשנות העשרים לחייהם, אחד מניף שלט ושלושה מציתים משרד, לחולל במו ידיהם נזק תדמיתי חמור לישראל? איך הופכת פעולה אנטי גזענית מובהקת מטעם מועדון כדורגל מקומי, לבומרנג קטלני שבסופו מואשמת ישראל בגזענות קשה באלפי כותרות, כולל בבולטים ובחשובים שבעיתוני העולם? ומה מידת היושרה, או הצביעות, שמאפיינת את הסיקור התקשורתי העולמי, שניפח את הסיפור למימדים הקיצוניים שיתוארו להלן?

כרוניקת האירועים היתה קצרה: בעל מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים, ארקדי גאידמק, הכריז על כוונתו לצרף לשורות הקבוצה שני כדורגלנים מוסלמים צ'צ'ניים. הודעתו לא נשאה חן בעיני מי שמכנים עצמם "לה פמיליה", גרעין אוהדים נוקשה וקיצוני של הקבוצה, המתנגד לשיתוף שחקנים מוסלמים מטעמים גזעניים. במשחק הבית הבא של הקבוצה, הונף באצטדיון השלט "בית"ר טהורה לעד". האוהד שהניף את השלט, נעצר על ידי המשטרה. כעבור כשבוע הוצתו משרדי המועדון, המשטרה פתחה בחקירה וכעבור כמה ימים עצרה שלושה חשודים, אוהדים בשנות העשרים לחייהם.

התנהגות האוהדים זכתה לגינויים חריפים, החל מהנהלת הקבוצה שהודיעה שמנוי וגמור עימה לצרף את הצ'צ'נים, עבור באוהדים מפורסמים רבים שהביעו שאט נפש מוחלטת וכלה בראש הממשלה, נתניהו, שגינה את האוהדים בהודעה מיוחדת שפרסם. משחק הבית הבא, נגד קבוצה ערבית מאום אל פאחם, כבר עבר ללא תקריות משמעותיות, ובמהלכו אף הונפו על ידי האוהדים שלטים המגנים את הגזענות.

הסיפור כולו סוקר בתקשורת העולמית במימדים עצומים ובנימה ביקורתית ביותר. הניו יורק טיימס, למשל, הנחשב לעיתון החשוב בעולם, פרסם כתבה נרחבת על הנושא, שכותרתה:

יש החוששים שגזענות של קבוצת כדורגל מציבה מראה בפניה של החברה הישראלית

הכתבה, המתיימרת לשקף את הגזענות בישראל באמצעות אוהדי "לה פמיליה" של בית"ר, נשענה על ראיונות ונתונים שמספקים משקיפים ופרשנים אובייקטיביים ביותר כדוגמת מרכז עדאללה, שמטרתו, כפי שמופיעה באתר הארגון היא "לעסוק בהגנה על זכויות האדם של הפלסטינים הערבים אזרחי ישראל ועל זכויותיהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים"; מרכז מוסאווא, העוסק ב"פיתוח תוכניות עבודה בהתאם לצורכי החברה הערבית"; או הפרופ' משה צימרמן, שקרא בעבר לילדי המתנחלים 'נוער היטלר', והוצג בכתבה כמומחה לספורט.

גם ה-BBC הקדיש לא פחות מארבע כתבות בתוך שבוע אחד(!) למועדון הכדורגל הפרובינציאלי, בהן הביע דאגה מפני גזענות בכדורגל הישראלי. אל שני גופי התקשורת החשובים הצטרפו עוד כהנה וכהנה דיווחים מודאגים, נזיפות קשות ואישומים חריפים נוטפי טהרנות מכל קצוות עולם – 147,000 תוצאות בגוגל למילים "בית"ר ירושלים" ו"גזענות" באנגלית. בירושלים, מתרשם צרכן התקשורת אזרח העולם, פועלת קבוצת כדורגל גזענית לעילא, מראשון חברי ההנהלה ועד אחרון האוהדים, המשקפים בהתנהגותם חולי חברתי המאפיין את ישראל כולה. נזק תדמיתי כבד נגרם בעטיים של מעשי ארבעה צעירים ובתמיכתם של עוד כמה מאות (לפי האומדנים המקובלים), או אלפים בודדים (לפי האומדנים המחמירים.)

אבל האמת היא שביטויים של גזענות בכדורגל היו תמיד נחלתם של מעמדות פועלים ואחד מפרציהם הבלתי נמנעים של חיי עוני ושל שוליים חברתיים. גזעני בית"ר אינם שונים במובן זה משאר חוליגני הכדורגל מכל העולם, בהבדל אחד: הם עוד לא הרגו אנשים ואף לא פצעו קשות אף אחד. אחרים, עליהם לא מסתערים מיטב עיתוני העולם בחדווה השמורה לביקורת על ישראלים ועל יהודים, מתנהגים מעט אחרת:

סקוטלנד

בספר "העולם על פי הכדורגל – תיאוריה בלתי שגרתית על גלובליזציה", שכתב הסופר והעיתונאי פרנקלין פוייר, מתוארים ביטויי גזענות אירופיים, שלעומתם נראים מעשיהם של אוהדי בית"ר כקונצרט כינורות קלאסי ועדין. 44,000 אוהדיה הפרוטסטנטים של קבוצת הריינג'רס הסקוטית, למשל, מגלים מעט פחות סובלנות כלפי אוהדיה הקתולים של היריבה העירונית סלטיק. לפי הנתונים המופיעים בספר, בסופי שבוע שבהם היה בגלזגו דרבי בין הריינג'רס לסלטיק, עלה מספר הפניות לחדרי המיון פי תשעה. בשבע השנים בין 1997 ל-2004, נהרגו בגלזגו שמונה אנשים באירועים הקשורים ישירות למשחקים. אם אתה לובש את החולצה הלא נכונה וצופה במשחק בפאב הלא נכון, אתה עלול להיירות למוות בחזה ברובה קשת, כמו שקרה לקרל מק'ראורטי בן ה 20, או להידקר למוות בלב, בבטן ובמפשעה, כפי שקרה לתומס מק'פדן בן ה-16, לאחר שיצאו מפאבים של אוהדי סלטיק, בו צפו במשחקים של קבוצתם. אנשי הריינג'רס לא נוקטים כל פעולה כדי למנוע את גילויי האלימות. הם ממשיכים למכור לאוהדים חולצות כתומות ומשלהבות, זכר להפלת המלוכה הקתולית בסקוטלנד בשנת 1688, או להשמיע ברמקולים של האצטדיון שירי שטנה אנטי קתוליים, כדוגמת שירה של טינה טרנר "פשוט הטוב מכולם", שבשיאו הצפוי צורחים עשרות אלפי גרונות ניחרים ביחד "זין על האפיפיור".

איטליה

קבוצת לאציו מהליגה האיטלקית העליונה, מזוהה עם השלטון הפאשיסטי. אחד מתחביבי אוהדיה הוא הצדעה במועל יד. באחת ההזדמנויות בחר כוכב הקבוצה, פאולו די קאניו, לחגוג ניצחון במועל יד לעבר יציעי האוהדים. הנהלת המועדון לא התרגשה. תגובתה הרשמית היתה: חגיגות השחקנים אחרי הניצחון, כמו גם הצדעתו של די קאניו, לגיטימיות, והמועדון לא רואה בהן תופעה פסולה.

ספרד

קבוצת אתלטיק בילבאו מהליגה הספרדית, המייצגת את חבל הבאסקים, מתגאה באתרה הרשמי בכך שאינה מקבלת לשורותיה שחקנים שאינם באסקים, ומעמידה הוכחת שורשים משפחתיים באסקיים כתנאי קבלת שחקנים לשורותיה. גם ריאל סוסיאדד הבאסקית לא מקבלת לשורותיה שחקנים ספרדים, אבל מפגינה ליברליות יחסית, וכן מקבלת זרים, ובלבד שאינם ספרדים.

הולנד

גם גילויי הגזענות והאנטישמיות בהולנד, מעמידים את בית"ר באור חיוור. קבוצת פיינורד רוטרדאם, למשל, ידועה בגזענות קשה של אוהדיה, תושבי עיר הנמל העניה והקשה, השונאת את אמסטרדם העשירה והשבעה. שיר היציעים הפופולארי שלה "חמאס, חמאס, כל היהודים לתאי הגז", מופנה נגד קבוצת אייאקס אמסטרדם, המזוהה עם היהודים, ואשר כל ניצחון של קבוצה הולנדית עליה, גורר גילויים קיצוניים ואלימים של אנטישמיות וגזענות. ואיך חוגגים אוהדים של קבוצה הולנדית אחרת, דן האג, ניצחון על אייאקס אמסטרדם? בשירה קבוצתית בפאב, יחד עם שחקן בולט מהקבוצה, שיר שפזמונו החביב הוא "אנחנו הולכים לצוד יהודים".

יוון

בפנאתינאייקוס היוונית, קבוצת המעמד הגבוה, מגלים גזענות קשה כלפי טורקים ומהגרים אחרים. שחקן טורקי ישחק בקבוצה זו הרבה אחרי שבבית"ר יעלו בהרכב 11 מוסלמים, על אף שאין מדובר במדיניות רשמית.

דוגמאות נוספות של גזענות קיצונית במגרשי הספורט באירופה ניתן לראות כאן. המסקנה הבלתי נמנעת היא שאוהדי בית"ר ירושלים נראים כחבורת לורדים מעונבים לעומת האוהדים הגזעניים האירופיים. ובכל זאת, דווקא בית"ר זוכה להתעניינות וכיסוי חסר פרופורציה בתקשורת העולמית. המסקנה העגומה שבה וחוזרת: התקשורת העולמית נגועה באובססיה לא ברורה המתובלת בחוסר יושרה בכל הנוגע לישראל; אובססיה אשר מאופיינת על ידי משוא פנים והתניה פבלובית, התר אחר כל הזדמנות לקעקע את דמותה של ישראל, גם כזו שבמסגרתה מעט ישראלים גזענים מושתקים ומובסים בידי הרבה ישראלים אנטי גזענים. התוצאה, בכל מקרה, חייבת להיות גזענית.