ההכרה שלא היתה

"לא בכל יום מכירה מדינת אויב בישראל".

המשפט הזה, שאמר יאיר לפיד לתקשורת במטרה להציג את הסכם הגז הימי שחתם מול ארה"ב כ"הישג מדיני" ולא רק כלכלי, הוצג לציבור על ידי רוב כלי התקשורת אמנם כציטוט, כלומר בתוך מרכאות, אבל ללא כל הסתייגות, כלומר מוביל אל ההבנה שמדובר בעובדה. 'הארץ', ynet, חדשות 12, חדשות 13, וואלה!, כולם התגייסו להציג את ההסכם כהסכם במסגרתו מכירה לבנון בישראל, בכך שהבליטו את הודעת ראש הממשלה משל היתה אמת שאין עליה עוררין.

אבל לא מדובר באמת, וכלי התקשורת יודעים זאת היטב.

נסראללה הבהיר שלבנון לא הכירה בישראל.

נשיא לבנון מישל עאון הצטרף כשהודיע שההסכם "לא מסמל כל סוג של נורמליזציה". בטח לא הכרה, שהיא המשכה של נורמליזציה בה מסרבים הלבנונים אף להתחיל.

אפילו המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין ראה לנכון להדגיש שההסכם אינו מהווה הכרה בישראל.

יותר מזה, נשיא לבנון אף הדגיש שההסכם אינו מול ישראל אלא "דרך צד שלישי", בדיוק כדי להימנע מההכרה בישראל.

ואכן, כל צד חתם על הסכם מול ארה"ב, לא אחד מול השני, בדיוק מהסיבה הזו.

חלק מכלי התקשורת, למשל 'וואלה!', חדשות 13, ynet ו 'הארץ', אף נמנעו מלהזכיר בדיווחיהם החגיגיים את העובדה הלא חשובה, לפיה הצד הלבנוני והאמריקני מדגישים שלא מדובר בהכרה.

למה אם כן בחרה התקשורת לא להבהיר שהודעתו של לפיד אינה נכונה ותחת זאת הציגה ברובה לציבור את ההסכם כהישג מדיני הכולל הכרה לבנונית בישראל?

אותה תקשורת שמיהרה ללעוג ל'הסכמי אברהם', בתארה אותם כעסקת נשק, כהישג של רבין מלפני 30 שנה, או כהתפתחות לא חשובה מול מדינות שלא היו איתנו במלחמה?

ולמי נתונה המחויבות הסופית שלה, לאמת העובדתית או לסדר היום שהיא רוצה לקדם?

יענה כל אחד לעצמו את התשובות.