היררכיית ההרוגים

לראות את הים: ההרוג הנשכח מקו 405

בכתבה של עמירה הס היא מספרת על ההרוג היחיד מהתאונה שהתרחשה כמה ימים לפני כן בין אוטובוס של אגד לבין משאית בכביש מס' 1. מדוע זכה ההרוג הנ"ל לכותרת בעמוד הראשי של העיתון? באמת שאלה טובה.

באותו שבוע נהרגו עוד שלשה בני אדם בתאונה בין ירושלים לגוש עציון. בעוד אחד ההרוגים, הרב אורי דסברג, זכה לחשיפה מרובה בשל סיפור חייו, לא נכתבה ולו ידיעה אחת על "ההרוגות הנשכחות" מאותה תאונה – יוכבד אלטשול ואילנה אולך. עד יום פרסום כתבתה של הס נהרגו 24 בני אדם בחודש מאי בלבד ו-142 מאז תחילת 2011. רובם ככולם הם "הרוגים נשכחים" מבחינת הציבור ואף אחד מהם לא זכה לכותרת בעמודים ראשיים (היוצא מן הכלל היחיד הוא, כאמור, אורי דסברג, אך מותו אוזכר בעמוד הראשי רק ב"מעריב", "ידיעות" ו"מקור ראשון". "הארץ" ו"ישראל היום" דיווח על מותו בעמודים הפנימיים).

במקרה או שלא, ההרוג מאוטובוס 405 הוא פלסטיני מאזור שכם, אשר שב מביקור בתל-אביב לשם נסע כי הוא "מתגעגע לים וליפו" כפי שאמר לחברו הישראלי סרבן הגיוס אצלו לן. אין ספק כי מותו הוא טראגי, אך במה הוא שונה או ייחודי משאר 142 ההרוגים הנשכחים מתחילת השנה אשר גם מותם הוא טראגי? האם ייתכן כי אותו הרוג זכה לכתבה בת 1,200 מילה שהחלה בעמוד הראשי רק בגלל שהוא עונה לקריטריונים של מי שמצוי מתחת לרדאר של עמירה הס?

אך שאלה חשובה יותר, האם מדובר כאן בדפוס החוזר על עצמו? לפני מספר ימים כתב עמוס גורן במגזין המקוון "מראה", כי יום לאחר פיגוע הדריסה בתל-אביב – במהלכו הרג אסלאם אבראהים עיסא מכפר קאסם את אביב מורג ופצע 18 בני אדם נוספים – הקדיש עיתון "הארץ" 250 מילים לאביב מורג בעמוד 7 למטה, לצד ידיעה מקבילה ושווה בגודלה על אימו של המפגע הטוענת כי מדובר היה בתאונה. באותו סוף שבוע, מזכיר גורן, פרסם העיתון על גבי שני עמודים את "גרסתו של אב" (20.5.11), כתבה ארוכה ומלאת סימפטיה לסעיד עייאש, אביו של מילאד עייאש אשר נהרג במהלך מהומות בסילוואן ביום שישי שלפני אירועי "הנכבה".

על פי מה בוחרים ב"הארץ" לתת כותרת ראשית להרוג א' ולא להרוג ב'? מי מחליט שכדאי לראיין אב שכול אחד ולא אב שכול אחר? מהם הקריטריונים על פיהם יקדיש העיתון שני עמודים להרוג ראשון וידיעה קצרה להרוג שני? אמת – כל הרוג, נספה ונופל ראוי שיכתבו עליו בעיתון, ואין ספק כי תמיד ניתן יהיה למצוא סיפור חיים מרגש מאחורי דמותו, אולם חוסר האיזון של "הארץ" בבחירת מושאי כתבותיו מעלה תהיות לגבי מטרת פרסומן.