"המצור" – 15 שנות שקר

לאחרונה פורסמו ב'הארץ' פעם נוספת כזבי התעמולה הפלסטינית באשר לנסיבות סגירת הרצועה כלפי ישראל, כאמת עובדתית. שקר "המצור על עזה" הוא אחת ההצלחות הגדולות ביותר של התעמולה הפלסטינית במשך השנים. קיבועו בדעת הקהל כה עמוק, עד שחיפוש המילים בגוגל מוביל לכשניים וחצי מיליון תוצאות.

באמצעות מחבר המאמר הנוכחי, רופא חיפאי בשם ד"ר יאסר חטיב, מצטרף 'הארץ פעם נוספת לשקר לפיו ישראל מטילה על רצועת עזה "מצור המכוון נגד אזרחים" ונוקטת נגדה "מדיניות חנק", מזדעזע מהעובדה שאורכה 48 קילומטרים בלבד ושזהו מרחב חייהם היחיד של תושביה, ומסכם:

 אסור שנסכים למסגר את הדיון על עזה כדיון ביטחוני.. המשבר פוליטי בעיקרו… חייבים להפסיק את המצור. מוכרחים להגיע לדיאלוג כמו שצריך עם הרשויות שם, ולמצוא פתרון

מדובר בשקרים גמורים. נתחיל מעצם ההגדרה השקרית "מצור":

"מצור" משמעו חסימה הרמטית, אין יוצא ואין בא. אלא שלאורך כל השנים, לא רק שישראל מעבירה לרצועה כל סחורה חיונית שאינה לשימוש צבאי, רצועת עזה מחזיקה גם בגבול דרומי למצרים, ובו מעבר גבול גדול לסחורות ולאנשים (מעבר רפיח). לישראל אין נגיעה למדיניות הפתיחה והסגירה של המעבר. בידיה של מצרים להחליט אם היא פותחת או סוגרת אותו.  

מדוע אפוא טוענים הפלסטינים ל"מצור"? כי שנים ספורות לאחר הטלת הגבלות התנועה בין רצועת עזה החמאסית והעוינת לבין ישראל, איבד חמאס גם את מוצאו למצרים.

בתגובה למעורבות פעילי חמאס מעזה בטרור הדעא"שי שכוון נגד הצבא המצרי בצפון סיני, החליטו המצרים להעניש את חמאס עזה, סגרו את מעבר רפיח והציפו את המנהרות שתחתיו במי ביוב.

על כן, אובדן חופש התנועה מעזה למצרים וממנה לשאר העולם, הוא אשמתו הבלעדית של חמאס, עונש שהוענש בידי מצרים על חתרנותו האלימה והטרוריסטית נגדה.

נדלג 15 שנה אחורה כדי להיזכר מדוע ולמה החליטה ישראל להגביל תנועת אנשים וסחורות מרצועת עזה לישראל:

הגבלת תנועות הסחורות והאנשים מרצועת עזה לישראל, אותה מכנה התעמולה הפלסטינית "מצור", החלה ביוני 2007, לאחר השתלטות אלימה של חמאס על הרצועה, נטילת השלטון לידיו, הכרזתו על ביטול כל ההסכמים הביטחוניים עם ישראל ומצרים, ופנייתו המוצהרת למאבק ולפיגועים.

יודגש: עד להשתלטות חמאס על הרצועה, לא רק שלא היה סגר, התנועה השוטפת בין הרצועה לישראל היתה מוסדרת במסגרת הסכם המעברים שנחתם לאחר ההתנתקות בנובמבר 2005 בין ישראל לרש"פ בתיווך ארה"ב והאיחוד האירופי.

במסגרת ההסכם, שהבטיח תנועה חופשית של אנשים וסחורות, והגדיר את מעברי הגבול הפתוחים כמעברים בינלאומיים, הצהירה ישראל על הסכמתה להקמת נמל ימי ונמל תעופה ברצועה.

אלא שכאמור, ביוני 2007 ביטל חמאס את כל ההסכמים עם ישראל, גירש את הפקחים האירופיים ממעברי הגבול, קשר קשרים עם איראן וחיזבאללה והחל להוציא אל הפועל פיגועים.

גבול שלום הפך לגבול מלחמה ולישראל לא נותרה ברירה אלא להתאים עצמה למצב החדש.

נסיים בטענה שישראל מונעת את סיום "המצור":

'הארץ' טוען ש"מוכרחים להגיע לדיאלוג כמו שצריך עם הרשויות שם, ולמצוא פתרון"

ובכן, לאורך כל הדרך עומדת בפני חמאס עזה האפשרות להיענות לתנאי הקוורטט ובכך לחלץ את אזרחי הרצועה מהגבלות התנועה המוטלות עליהם. תחת זאת, ככל שחלף הזמן, חמאס לא רק מצהיר אלא מוכיח שוב ושוב את מחויבותו המלאה למלחמה בישראל, לרבות סבבי הפצצות בנשק כבד לכיוון ריכוזי אוכלוסיה אזרחית, ואף תוכניות מפלצתיות לחדירת מאות מחבלים לישובים בעוטף עזה בו זמנית, בעיצומו של ראש השנה, זריעת הרג המוני וחטיפת אזרחים לעזה דרך מנהרות תקיפה, במטרה להשתמש בהם כקלפי מיקוח.

הראו לי מדינה אחת בעולם שבמצב דברים זה היתה פותחת לרווחה את גבולה לשכנתה האויבת.

לסיכום:

התנועה החופשית בין עזה לישראל התנהלה כסדרה, במסגרת הסכמית בינלאומית מחייבת, עד יוני 2007.

ביוני 2007 השתלט חמאס על הרצועה, ביטל את כל ההסכמים הביטחוניים, החל להוציא לפועל פיגועים ואילץ את ישראל להגביל תנועת אנשים וסחורות כדי למנוע פיגועים

כעבור שנים אחדות, בעקבות מריבה בינו לבין מצרים, איבד חמאס גם את מוצאו הפתוח למצרים וממנה לשאר העולם

במקום להיענות לתנאי הקוורטט הבינלאומי ובכך לסיים את הגבלות התנועה, לאורך כל 15 השנים שחלפו מאז השתלטות חמאס על עזה, רמת מסוכנותו לישראל רק הלכה וגברה, ובכך הלכה והרחיקה את האפשרות לפתיחה חופשית של המעברים