הסיפור שלא סופר

הסיפור שלא סופר (1.8.10)

ביום חמישי, 29.7.10, ראיינה איילה חסון ברשת ב' עד שמיעה אשר האזין לשיחה בין סעיב עריקאת לחיים רמון במלון אמריקן קולוני בירושלים. בכך נפתחה "פרשת רמון" החדשה. מבלי להיכנס לתוכן הסיפור (כן אמר, לא אמר, מה אמר, מי העד וכו'), אין ספק כי כלי התקשורת התייחסו לפרשה זו במלוא הרצינות. בעצם, כל כלי התקשורת חוץ מאחד – "ידיעות אחרונות" ובנו המקוון "ynet".

במהדורת סוף השבוע של "מקור ראשון" הפרשה כיכבה ככתבת שער והמשיכה עם פרשנויות ותגובה של עריקאת בעמ' 4. ב"ישראל היום" הפרשה פורסמה בכותרת בעמוד הראשי והתפרשה על רוב עמודי 4 ו-5. ב"הארץ" כל עמ' 3 הוקדש לנושא, כולל פרשנות ורקע על "אמריקן קולוני". גם ב"מעריב" הקדישו לכך כתבה, אמנם קצרה יותר, אך היא כללה את כל הפרטים והתגובות.

ביום ראשון, 1.8.10, רוב העיתונים המשיכו להתעסק בפרשה. ב"מקור ראשון" הקדישו לכך טור דעה יחסית ארוך, ב"הארץ", שוב בעמ' 3, כתבה + פרשנות (הפעם של יוסי שריד) וב"ישראל היום" הקדישו עוד כתבה עניינית וגם טור דעה של גונן גינת אשר בחר להתנגח עם "ידיעות" בין השאר בגלל היעדר הדיווח על פרשת רמון.

מיום שישי ועד יום ראשון גם ב"ואללה!" וב-NRG דיווחו על הסיפור ופירשנו אותו.

לעומת זאת, מיום חמישי ועד היום, יום ראשון, אף לא מילה אחת נכתבה על פרשת רמון ב"ידיעות" וב-"ynet". הזכרנו את הטור האנטי-"ידיעות" של גונן גינת אשר פורסם היום ב"ישראל היום", אך גם אם נשים את הפוליטיקה בין שני העיתונים היריבים בצד ונביט על הסיטואציה התמוהה בעיניים אובייקטיביות – כיצד ייתכן שהעיתון שעד לפני כמה ימים היה הנפוץ במדינה לא טורח לדווח לקוראיו סיפור חדשותי אשר מופיע בכותרות ראשיות ועמודים ראשונים של כל שאר העיתונים? האם הסיפור אינו בגדר חדשות? איזו סיבה בעולם יש לעיתון לא לפרסם ידיעה שאין כלי תקשורת אשר לא מתייחס אליו?

האם "ידיעות" נותנים לשיקולים זרים לקבוע אילו חדשות ידווחו, ואילו לא?