הסתה, מהי? מופת של אירוניה גורם לטור של ניבה לניר, המאשים אחרים בהסתה, להסית בעצמו נגד המואשמים. חנן עמיאור | 10.02.14 | צילום: קובי גדעון, לע"מ שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס מופת של אירוניה גורם לטור של ניבה לניר, המאשים אחרים בהסתה, להסית בעצמו נגד המואשמים. אתמול תקף יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, את ניבה לניר, אשר במסגרת טור דעה שפרסמה ב'הארץ' ("והם עוד מאשימים בהסתה", 8.2.14),טענה שמועצת יש"ע השתמשה בציטוט של מאיר כהנא בקמפיין שלטי חוצות שיזמה. "לא היה, ולא נברא ואפילו משל לא היה," העיר דיין בעמוד הפייסבוק שלו. בעקבות הביקורת מחק 'הארץ' את הטענה השגויה מהטור המקוון והבטיח לפרסם תיקון גם במהדורה המודפסת. אלא שזו לא הטעות היחידה של לניר. בטורה התאוננה גם על המתקפות האישיות כנגד קרי מצד "חברי ממשלה בכירים", עד כדי כך שהן הזכירו לה את הקמפיין האישי נגד מזכיר המדינה האמריקני לשעבר הנרי קיסינג'ר, מהשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, אז קראו לו אנשי גוש אמונים "היהודון", ה"ג'ו בוי", ו"בעל הגויה". הבדל מרכזי אחד בכל זאת מאבחנת לניר בין אז לעכשיו, כמובן לרעת הקמפיין הנוכחי: אז, לדבריה, תקפו את מזכיר המדינה האמריקני אישים מהאופוזיציה, בעוד שכיום באה המתקפה מצד "חברי ממשלה בכירים וראש הממשלה אינו מתנזר ממנה". "והם מדברים על הסתה", מאשימה לניר בחתימת מאמרה. אלא שלניר טועה ומטעה. לא נכון שהמתקפה האישית נגד קרי מגיעה מצד "חברי ממשלה בכירים" ולא נכון ש"ראש הממשלה לא מתנזר ממנה". לצורך בירור אמיתות טענותיה של לניר, ייחשבו חברי הקבינט המדיני ביטחוני ל"חברי ממשלה בכירים". בקבינט חברים ראש הממשלה נתניהו, שר החוץ ליברמן, שר הביטחון יעלון, שר האוצר לפיד, שרת המשפטים לבני, השר להגנת העורף ארדן, שר הכלכלה בנט והשר לביטחון פנים אהרונוביץ'. להוציא אחד מהם – שר הביטחון יעלון, שקרא לקרי משיחי ואובססיבי בשיחה פרטית שתוכנה לא אמור היה להיות מודלף, והתנצל לאחר מכן על דבריו – לא התבטא איש מ"בכירי הממשלה" נגד קרי באופן אישי (ועם זאת, גם השאלה האם המילים שבחר יעלון כדי לתאר בשיחה פרטית את קרי נחשבות להסתה, נותרת פתוחה). יתר "בכירי הממשלה", לעומת זאת, הקפידו להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. חברי הקבינט נחלקים: חלק תומכים ביוזמת קרי, חלק מתנגדים לה, ושר אחד (אהרונוביץ') לא התבטא בסוגיה כלל. מבין התומכים, שר החוץ ליברמן אמר ש"קרי הוא ידיד אמת של ישראל", שר האוצר לפיד קבע ש"קרי לא תמים. הוא מתווך הגון", ושרת המשפטים לבני ראתה בדברי קרי "דאגה לישראל ולא רצון לאיים עליה". מבין המתנגדים, נוסף ליעלון, היה השר בנט שאמר ש"לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל איומים כלכליים", וכן שהוא "מצפה מידידותינו בעולם לעמוד לצדנו, מול ניסיונות החרם האנטישמי נגד ישראל, ולא להיות השופר שלהם", והשר להגנת העורף ארדן שממש הרחיק לכת כשאמר שקרי ומחלקת המדינה האמריקנית "טועים בניתוח שלהם לגבי מה שקורה במזרח התיכון". יוצא, אפוא, שחצי מ"חברי הממשלה הבכירים" בכלל תומכים בקרי ומרעיפים עליו מחמאות, בעוד החצי השני, למעט דברים שאמר יעלון בפרטיות ועליהם התנצל, תוקפים בענייניות את יוזמת קרי ולא אותו באופן אישי. יתכן שהם נוהגים כך בגלל הוראה ברורה ופומבית שקיבלו מראש הממשלה נתניהו (שבעצמו מגדיר את קרי "ידיד של ישראל"), לדבר "לגופו של עניין ולא לגופו של אדם", גם בעניינים שבמחלוקת בין ישראל לאמריקה. איך, למרות זאת, "התקפתם האישית והמסיתה" של "בכירי הממשלה" נגד קרי, ממנה גם "לא מתנזר" ראש הממשלה בעצמו, מזכירה ללניר ביטויי עבר כגון "יהודון", "ג'ו בוי", או "בעל הגויה"? והיא מדברת על הסתה.
