הקדוש המעונה מבית החולים העמק

**נא לראות עדכון בסוף הכתבה**

העציר המנהלי מוחמד אל קיק, השובת רעב במחאה על מעצרו, אינו יורד מהכותרות.

אתמול נדרשנו אליו שוב, הפעם ביוזמת העיתונאית ענת סרגוסטי. במאמר שפרסמה ב'הארץ', ('המהומות כבר בדרך', 24.2), טענה סרגוסטי להתעמרות מיותרת של המדינה באל קיק. לפי סרגוסטי מנהלת המדינה "מאבק עיקש וכוחני נגד פלסטיני אחד הגוסס למוות".

וכדי להמחיש עד כמה עיקש וכוחני המאבק שמנהלת המדינה נגד "העיתונאי והפובליציסט", כפי שמכנה אותו סרגוסטי, היא מוסיפה את הקביעה הבאה:

המדינה מסרבת לאפשר למשפחתו לבקר אותו לפני מותו

האומנם מדובר ב"עיתונאי ופובליציסט", שהמדינה "מסרבת לאפשר למשפחתו לבקרו לפני מותו"?

לא בדיוק.

שופטי בג"ץ העדיפו להגדיר את ה"עיתונאי והפובליציסט" בהגדרה מעט שונה: "פעיל חמאס מובהק העוסק בטרור צבאי".

ולגבי האיסור על משפחתו לבקרו בבית החולים, הרי שמדובר פשוט בעובדה לא נכונה.

לו קראה סרגוסטי את הכרעת בית המשפט בעניינו של אל-קיק שנכתבה כבר מלפני שלושה שבועות, היתה ודאי רואה כי הוא רשאי לקבל ביקורים. כך כתב בית המשפט:

העותר זקוק לטיפול רפואי נמרץ ועל כן יישאר בשלב זה בטיפול נמרץ בבית החולים "העמק", ובני משפחתו ומקורביו יוכלו לבקרו שלא כעצור, בכפוף להנחיות רפואיות רגילות לענין ביקור חולים

זאת ועוד: לו קראה את העיתון בו טענה את טענותיה אלה, היתה ודאי נתקלת בדיווח הזה, מאת עמירה הס, בו תיארה את הביקורים החופשיים אצלו, ואף את התרשמותה המזועזעת של פעילת שמאל שביקרה אותו ומצאה "אדם זועק מכאבים בלי קול".

למה בכל זאת משפחתו נמנעת מלבקר אותו? את התשובה מספקת אשתו של אל קיק, המצוטטת בדיווח, וכך היא מסבירה:

אנחנו מסרבים להחלטת בג"ץ, שמותר לנו לבקרו. לא מוכנים להיות חלק מהמשחק הזה. בבקשה, תנשק ילדיך ותישאר עצור־לא־עצור. אנחנו רוצים שייצא

ענת לא הגיבה לפניית "פרספקטיבה". 

עדכון 27.2

טעינו בביקורת על טענתה של ענת סרגוסטי, לפיה למשפחתו של מוחמד אל קיק מותר לבקרו. 
התברר מהכרעה מאוחרת של בית המשפט, שהמדינה לא אפשרה למשפחתו לבקרו, כיוון שמדובר בתומכי חמאס.