השוביניזם הוא מפלטו של העיתונאי חסר התשובות

לוק בייקר, ראש סניף רויטרס ויו"ר התאחדות העיתונאים הזרים בישראל, לא מוצא תשובות לשאלות על הסיקור המוטה נגד ישראל. התקפות אישיות נמוכות דווקא כן

לוק בייקר (צילום מתוך טוויטר)

 

מאת תמר שטרנטל*

תפקיד העיתונאי לברר גרסאות סותרות, לחשוף עובדות ולבחון בצורה מדוקדקת טענות, בין שהם נוחות ובין שהן  שנויות במחלוקת. אם מועלות תהיות לגבי המקצועיות של  עיתונאי מסוים, עליו להתמודד עם הביקורת. בטח לא להשקיע מרץ רב בשינוי הנושא או בתקיפה אישית של מי שמבקר את עבודתו.

דוגמה שלילית בהקשר זה מספק לוק בייקר ראש סניף "רויטרס" בישראל והמשמש גם כיו"ר התאחדות העיתונאים הזרים בישראל (ארגון המייצג יותר מ 480 עיתונאים זרים הפועלים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה).

אבל לפני שנסקור את התגובה המחפירה של בייקר בטוויטר לביקורת המקצועית שמתחנו עליו, כדאי לחזור על העובדות שהוא היה מעדיף שנשכח.

לפני שבועות אחדים העדנו, בייקר ואני, בפני ישיבה של ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שנועדה לבחון את הסיקור התקשורתי הבינלאומי של הטרור הפלשתיני.

סיפקתי דוגמאות רבות לסיקור תקשורתי מוטה, בו התקשורת הבינלאומית המעיטה בתיאור האלימות הפלסטינית, או מנגד דיווחה טענות פלסטיניות מופרכות כאילו היו עובדה. בייקר, מצדו, הגן על עבודת התקשורת הזרה בחמשת החודשים האחרונים, ועמד על כך שהבעיה מוגבלת לקומץ של כותרות מטעות, אשר כולם תוקנו מידית.

בייקר טען כי בכלי התקשורת בו הוא עובד – "רויטרס" פורסמו בחודשים האחרונים מעל 700 כתבות הסוקרות את  ישראל והפלסטינים, ורק כותרת אחד בודדה הייתה בעייתית – וגם היא תוקנה מידית.

אבל, כפי שתועד בניתוח מפורט באתר קאמרה המתייחס גם לטענות של בייקר וגם למכתב שפרסמה התאחדות הכתבים הזרים לפני הישיבה בכנסת, רויטרס פרסמה מספר כותרות בהם תוארו המחבלים הפלסטינים כקורבנות. בנוסף ישנן כותרות שגויות נוספות שלא תוקנו  ("הכוחות הישראלים ירו למוות בחמישה פלסטינים בעוד האלימות ממשיכה", "חיילים ישראלים הרגו 3 פלסטינים בגדה המערבית," ו "חיילים ישראלים הרגו  שלושה פלסטינים בגדה המערבית ובעזה"), רויטרס אף השתמשה בכותרת מעורפלת עד כדי גיחוך, לסרטון אודות פלסטיני שניסה לדקור ישראלים: "ישראלים הורגים את איש הסכין בירושלים".

הכותרות המעוותות של רויטרס מספרות רק חצי מהסיפור. הכיתובים של רויטרס לתמונות, הגרפיקה שמייצרת סוכנות הידיעות, ודיווחי החדשות שהיא מפרסמת, גם הם ממזערים את האלימות הפלסטינית.

בניתוח שפרסם גלעד עיני מקאמרה, יש גם תגובה למצג השווא במכתב איחוד העיתונאים הזרים. למשל, האיחוד טען כי דיווחיו משקפים נאמנה את הביקורת של מנהיגים בעולם אודות "השימוש שעושה ישראל בכוח בכדי להשקיט תקיפות של פלסטינים, כאשר כולם מפצירים לשימוש מידתי בכוח ואיפוק….התקשורת היא [רק] השליח".

האם זה נכון כי כלי התקשורת רק עשו את עבודתם נאמנה וסך הכל דיווחו במדויק את דבריהם של מנהיגים אודות הנעשה בישראל, כפי שכתב איחוד העיתונאים? ממש לא.

כפי שגלעד הדגים, כדרך שבשגרה ממעיטים כלי תקשורת מובילים בסיקור הביקורת של מנהיגי העולם בנוגע לפלסטינים, תוך כדי הבלטה בדיווח ביקורת כלפי ישראל. כך, ה"ניו יורק טיימס" השמיט דברי ביקורת חריפים בגנות האלימות הפלסטינית על ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי. וכאשר מזכ"ל האו"ם באן קי מון פרסם הודעת גינוי למה שהוא תיאר כטרור פלסטיני ושימוש לא פרופורציונאלי של כוח בידי ישראל, "רויטרס", "סוכנות ידיעות "”AP, "הרדיו הציבורי הלאומי" (NPR), ה"וושינגטון פוסט", ה"לוס אנג'לס טיימס", ו- PBSציטטו רק את הביקורת כלפי ישראל.

כשנשאל בייקר ספציפית על שלוש הכותרות ברויטרס, המתארות תוקפים פלסטינים כקורבנות (בייקר סיפר לחברי הכנסת שהייתה רק כותרת בעייתית אחת, ושהיא תוקנה), בחר העיתונאי לשתוק.

בייקר לא סיפק כל תגובה נוספת ביחס לביקורת המהותית של קאמרה על ההצהרה של איחוד העיתונאים הזרים, או על הדיווחים של רויטרס והרשתות הזרות האחרות.

במקום זאת, ראש סניף רוייטרס בישראל, האחראי על 60 עיתונאים העובדים בישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה, ניסה בגמלוניות ובחוסר מקצועיות לשנות את הנושא בכך שהחל לצייץ את שכרם של בכיר בעמותת קאמרה. בייקר אף לא התאפק והוסיף בטוויטר הערה שוביניסטית מכוערת, בתגובה לביקורת שמתחתי עליו.

(כפי שציין בוועדה חבר הכנסת מיקל אורן, המספר המנופח של כתבי רויטרס בישראל ובשטחים הפלסטיניים, לעומת המספר המצומצם של עיתונאי רויטרס המסקרים את המלחמה הקשה בסוריה – 12- הוא לבדו מאיר עיניים)

עיתונאים אחרים, כנראה מסורים יותר לעמיתיהם מאשר לעקרונות המקצוע, סגרו שורות, צייצו מחדש את ההסחה הנחותה של בייקר, והוסיפו התקפות אישיות משל עצמם. כתב "הארץ" וה"אקונימיסט", אנשיל פפר למשל, צייץ כי קאמרה היא לא פחות מה"אויב של חופש העיתונות והדמוקרטיה בישראל".

ככל הנראה, פפר, בייקר וכמה מעמיתיהם, אינם מבינים שביקורת תקשורת היא לא פחות חיונית לדמוקרטיה מאשר עיתונאים. החלופה היא ביקורת עצמית על ידי התקשורת. וזה משהו שלוק בייקר הוכיח שהוא לא יכול – או לא רוצה – לעשות.

*תמר שטרנטל היא מנהלת 'קאמרה' בישראל

 

 

 

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות
Loading Gif... לפתיחת כל התגובות
  1. ההתקפות המטופשות נגדכם, מראות שאתם מצליחים לבצע את המשימה שלקחתם על עצמכם. חזק ואמץ.

  2. כל הכבוד , לא להרפות ורצוי לתרגם , לא צריך לשכנע את המשוכנעים , העובדות ברורות לנו , חייב תרגום … אנחנו האזרחים נדאג להפיץ .
    ככה עובדת דמוקרטיה שפויה ולא דיקטטורת מידע ודעה .
    קורא אתכם, בכל פעם מחדש אתם עושים עבודה נהדרת .
    תמשיכו ורצוי גם באנגלית וגם ערבית …

  3. הבעיה לא אצלו, הבעיה בממשלת ישראל שמאפשרת למחדל הזה לחזור על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב.
    כל מדינה נורמלית אחרת כבר מזמן הייתה מגרשת אותו ובטח שלא נותנת לו לסקר את האירועים החדשותיים משטחה.
    (מה הוא יעשה כבר כנקמה? ימסור דיווחים מוטים נגד ישראל? הא רגע…)

  4. אנשי פרספקטיבה וקאמרה – אל תתייאשו. העבודה שלכם נראית מתישה, ונדמה שהיא לא זוכה להערכה מספקת. אבל אזרחי ישראל החשופים לעבודה החשובה שלכם מעריכים אותה, ועומדים מאחריכם. יחד ננצח את השקר.

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות