השיטה ישי גולדפלם | 08.08.11 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס "הארץ" סימן מטרה חדשה. לפני מספר ימים דיווח יהונתן ליס על הצעת חוק חדשה של אבי דיכטר וזאב אלקין בשם "ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי" ("הצעת חוק חדשה: ערבית אינה שפה רשמית", 4.8.11). שלש פעמים הוגדר החוק כ"שנוי במחלוקת" בידיעה: על שולחן הכנסת הונחה אתמול (רביעי) הצעת חוק שנויה במחלוקת […] ההצעה השנויה במחלוקת עליה חתמו 40 ח"כים […] סעיף נוסף שנוי במחלוקת קובע כי […] על פי מה החליט הכתב כי החוק הוא שנוי במחלוקת? על הצעת החוק חתמו 40 ח"כים מהעבודה, מקדימה, מהליכוד, מהעצמאות, מישראל ביתנו, מהאיחוד הלאומי ומהבית היהודי. כמות כמעט זהה של ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה חתמו על הצעת החוק. בגוף הכתבה לא מובא אפילו ציטוט אחד של מישהו שמבטא התנגדות לחוק או טוען כי הוא שנוי במחלוקת. המחלוקת, אם כן, היא בין יוזמי החוק לבין כתב "הארץ". אך זה כנראה לא הספיק. כבר למחרת פורסם עוד מאמר של יהונתן ליס ("מושב הקיץ 2011: הכנסת נאבקה בשמאל, ושכחה את מעמד הביניים", 5.8.11), לכאורה סוג של סיכום למושב הקיץ של הכנסת. אך למעשה, המאמר הוא רק תירוץ לחבוט שוב בהצעת החוק של דיכטר ואלקין, אשר שליש מהמאמר מוקדש דווקא לו ולא לסיכום המושב. מתוך המאמר: מושב הקיץ הסוער של הכנסת הסתיים אתמול עם הנחת הצעת חוק מעוררת מחלוקת […] רגע לפני הפגרה, הניחו חברי הכנסת אבי דיכטר, זאב אלקין, דוד רותם ועוד 37 חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה הצעת חוק שנויה במחלוקת […] דיכטר, שעמל על ניסוח החוק בשנה וחצי האחרונות, ביקש להבהיר את הנקודות השנויות במחלוקת בחקיקה […] החוק הזה צפוי אמנם לעלות להצבעה רק במושב החורף, אולם חוקים ויוזמות שנויים במחלוקת אחרים נידונו במליאה באחרונה. למי שלא היה ברור לו אתמול, שב ומחזק "הארץ" את אופיו מעורר המחלוקת לכאורה של החוק, והפעם הוא גם קושר אותו לרשימת הצעות החוק שעלו במושב האחרון, אשר באמת עוררו מחלוקות. אך כמו בכתבה הקודמת, אין ולו ציטוט אחד של מישהו שמתנגד לחוק. כמו כן, ליס לא מבחין בין חוקים אשר הועלו על ידי מפלגות ימניות מובהקות, לבין חוק אשר מועלה על ידי איש אופוזיציה הזוכה לתמיכה של ח"כים נוספים מהאופוזיציה, כולל מפלגת העבודה. ללמדנו שאפשר אחרת, גם ynet וגם "ואללה!" דיווח על הצעת החוק. אלא שב-ynet הקפידו לדבר בלשון עתיד: "עשויה לעורר סערה", " עלולים חלק מן הסעיפים לעורר מחלוקת רצינית", וב"ואללה!", שומו שמים, דיווחו באופן יבש ואינפורמטיבי על הצעת החוק מבלי להוסיף מילה אחת של פרשנות, הסבר או נבואה. ועכשיו לשלב הבא. למרות ש(בינתיים) עוד לא שמענו מילה אחת של התנגדות לחוק, "הארץ" דואג לספק את הסחורה. מאמר מערכת מיום ראשון ("יהודית ולאומנית", 7.8.11) מתקיף את החוק תוך זריקת ביטויים כגון "לאומנות" ו"התנשאות" ומכריז על "ניפוץ ההגדרה השבירה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". אך מכיוון שהעיתון לא סומך על קוראיו שיבינו את המסר, לצד מאמר המערכת מתפרסם גם טור של צבי בראל תחת הכותרת האפוקליפטית "חוק השריעה היהודית". מה שהנימוס היחסי של מאמר המערכת לא מאפשר לבטא, עושה בראל בחפץ לב, תוך השוואת החוק לחוקים הנוהגים בסוריה, מצרים ואיראן, והכרזה כי ישראל הינה מדינת מקלט יהודית – "מקלט שהולך ונגדש באשפה שעלולה להרחיק ממנו כל יהודי ליברלי". ככה בונים קמפיין. ככה יוצרים שיח ציבורי. "הארץ" סימן עבור קוראיו (ועבור מגישי ופרשני תוכניות האקטואליה למיניהן) מהו הנושא "מעורר המחלוקת" הבא עליו כולם הולכים לדבר. אמת, יש סיכוי יותר מסביר שח"כים ואישי ציבור שונים אכן יבקרו את החוק. אבל זה עוד לא קרה. "הארץ", במקום לבצע את עבודתו ולספק מידע לקוראיו, החליט ליזום ולהוביל את קמפיין המתנגדים לחוק. במקום לדווח על המציאות, הוא יוצר מציאות. ולסיום, כשירות לציבור, להלן לינק להצעת החוק המלאה. באמצעות קריאתו, פעולה אשר עיתונאים ופרשנים רבים מדי לא מבצעים, יוכל כל אזרח להחליט מה דעתו כלפי החוק מבלי לקבל הסברים מעיתון כלשהו כיצד עליו לחשוב.
