השפעתו של 'הארץ' על דעת הקהל העולמית

לא פעם אנו נשאלים מדוע 'פרספקטיבה' כותבת על עיתון 'הארץ' באופן לא פרופורציונאלי לרמת החשיפה שלו, שהיא כידוע, מהנמוכות בקרב כלי התקשורת הישראליים.

הסיבה העיקרית היא שעיתון 'הארץ' הוא כלי התקשורת הישראלי המשפיע ביותר על עיצוב דעת הקהל העולמית בכל הקשור לישראל. הוא הצליח למתג את עצמו כניו יורק טיימס של ישראל, והוא העיתון המועדף על כתבים זרים, דיפלומטים ופקידים של משרדי חוץ ברחבי העולם.

ראיון שהתבצע לפני מספר ימים ברשת CNN מדגים באופן ברור את השפעתו זו של עיתון 'הארץ'. בראשית השבוע שעבר, עוד לפני פרוץ מבצע צוק איתן, הבאנו כאן את מאמר המערכת של 'הארץ' בו נטען כי רק מיעוט ישראלי מזדעזע מאירועי רצח ואלימות כדוגמת רציחתו של מוחמד אבו-חדיר. הראינו כיצד הקביעה החמורה של העיתון אינה משקפת את הגינויים מקיר לקיר שקיבל הרצח הנורא.

באותו היום ראיין העיתונאי הבכיר ג'ייק טאפר את דובר משרד ראש הממשלה, מארק רגב, ברשתCNN. הראיון נסב סביב רציחתו של אבו-חדיר והכאתו של בן דודו של אבו-חדיר בידי חיילי צה"ל. כהוכחה לכך שלמעשה כל החברה הישראלית היא גזענית, ציטט טאפר בפני רגב לא פחות מאשר אותו מאמר מערכת של 'הארץ', משל היה דברי אלוהים חיים (כאן החל מ-3:05):

"הרשה לי לקרא לך ממאמר המערכת של 'הארץ',"

אמר לו טאפר, והקריא את המילים הבאות תוך כדי שהן גם מוצגות על המסך:

רוצחיו של מוחמד אבו חדיר אינם "יהודים קיצוניים". הם צאצאיה ובוניה של תרבות השנאה והנקמה שאותה מטפחים ומדשנים מורי הדרך של "המדינה היהודית". אלה אשר מגדירים כאויב מר כל ערבי רק בשל היותו ערבי… העמדתם לדין של הרוצחים איננה יכולה עוד לספק. מדינת ישראל נדרשת לעבור מהפך תרבותי.    

ואז המשיך טאפר במילותיו שלו:

מה אתה אומר על הטענה הזו? ישנם הרבה ישראלים, במיוחד בשמאל, שחושבים שזה לא קרה בתוך ווקום, זה חלק מהתרבות בישראל – עוינות כלפי ערבים המוזנת על ידי פוליטיקאים ישראליים.

כמובן שלרגב לא נותר אלא לענות עם העובדות – שגם הפוליטיקאים הישראליים וגם החברה האזרחית בישראל גינו מקיר לקיר וללא סייג את הרצח המזעזע. אבל כל זה לא משנה; מה שברור לרוב הישראלים כלל לא ברור לאותו צופה של ה-CNN. לישראלי המצוי ברור שהגם שישנם גזענים וקיצוניים בחברה הישראלית ושללא ספק יש להם סוכני השפעה, הרוב השפוי מימין ומשמאל, אזרחים ופוליטיקאים כאחד, מתנער ומזדעזע ממעשיהם וקריאותיהם. ואילו צרכן ה-CNN רואה מראיין שנחשב רציני והוגן מצטט מתוך עיתון ישראלי שנכתב על ידי ישראלים, מול דובר משרד ממשלתי שנתפס באופן טבעי כמוטה ובעל אג'נדה. הקרב על דעת הקהל הוכרע עוד לפני שרגב פתח את הפה שלו.

חשוב להדגיש כי מובן שטאפר ביצע את עבודתו העיתונאית בכך שביקש לאתגר את המרואיין שלו. אלא שהוא  לא שטח עובדות ונתונים בפני רגב, אלא את דעתה של מערכת של עיתון אחד ישראלי, שמתבססת אף היא לא על נתונים, אלא על המיית ליבה ותחושותיה. אפילו המילים "המדינה היהודית" מקבלות פתאם קונוטציה שלילית, שעה שכל ניואנס שאולי התכוון אליו מחבר המאמר הולך לאיבוד בראיון.

וכך בכוחו של עיתון ישראלי שזוכה לחשיפה נמוכה למדי בארצו, להשפיע על דעת הקהל של מיליוני (!) צופים ברחבי העולם. זו הסיבה שחשוב כל כך לתת את הדעת לכל ידיעה וכותרת שיוצאת מהעיתון לאנשים חושבים.