התקיפה שלא תשמעו עליה

אתמול הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד שני צעירים אשר תקפו צעיר נוסף בשכונת פסגת זאב הירושלמית, ניפצו עליו בקבוקים ועקרו את עינו. על פי כתב האישום הצעיר הותקף מכיוון שלאחר שאחד התוקפים פנה אליו ואמר לו "ערב טוב" הוא ענה לו "ערב רע". על פי הידיעה מהעיתון:

אחד מהנאשמים אחז בבקבוק […], חבט באמצעותו בעוצמה בראשו של המתלונן עד שהבקבוק התנפץ, בעוד הנאשם האחר חובט גם הוא בעוצמה בראשו של המתלונן, באמצעות בקבוק אחר […] עד שגם בקבוק זה התנפץ מעוצמת החבטה וכן החדיר כלי חד הישר לעינו הימנית של המתלונן ועקר אותה ממקומה.

נציין שתי עובדות נוספות: 1. התוקף הוא ערבי והנתקף הוא יהודי. 2. ידיעה זו פורסמה רק ב"מקור ראשון" ולא בשום עיתון אחר ("עקרו עין לצעיר בגלל שאמר 'ערב רע'", 14.4.11).

מדוע זה חשוב? מכיוון שלפני מספר שבועות רעשו וגעשו כלי התקשורת בעניין הריגתו של צעיר ערבי על ידי צעירים יהודים במרכז ירושלים. העיתונים התמלאו בטורים על גזענות (כלפי ערבים) ועל כנופיות של יהודים שמחפשים קרבנות ערבים כדי לפגוע בהם.

מהו פשר שתיקת התקשורת לגבי התקיפה החמורה בפסגת זאב? אמת, במקרה הראשון הקרבן נרצח ובמקרה השני הקרבן נפצע. אך ההבדל בין חיים למוות הוא עניין של סנטימטרים, ואי-הריגתו של הצעיר היהודי אינה מורידה מחומרת התקיפה, אשר כללה עקירת אחד מעיניו.

היכן המאמרים על גזענות? היכן הטורים על שנאתם של הערבים כלפי היהודים? אם מערכות העיתונים פתרו את התקיפה האחרונה כמעשה של שיכורים, מדוע לא עשו כן בנוגע לתקיפה הקודמת?

אי אפשר לנתח את המציאות דרך שתי פריזמות שונות. כיסוי נרחב של תקיפת ערבי מול כיסוי אפסי של תקיפת יהודי היא מעילה במקצוע העיתונות ותעודת עניות לתקשורת הישראלית.