התקשורת הבינלאומית ונאומו של נשיא איראן

כיצד הצליחו לפחות שני גופי תקשורת חשובים ומכובדים לתאר באופן מעוות לחלוטין את דבריו של נשיא איראן מעל בימת האו"ם?

לפני כשבוע נאם נשיא איראן חסן רוחאני מעל בימת האו"ם במסגרת העצרת הכללית. קשה להבין מה בדיוק גרם לעיתונאית רצינית לגשת אל המחשב לאחר הנאום, ולכתוב את המילים "נאומו הראשון של הנשיא האיראני למנהיגי העולם היה נטול רטוריקה אנטי-ישראלית".

נטול רטוריקה אנטי-ישראלית? לארה ג'ייקס, הכתבת לענייני ביטחון לאומי של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP, כתבה את המשפט הנ"ל מיד לאחר שהנשיא האיראני סיים להסביר לעצרת הכללית של האו"ם, כי ישראל אשמה ב"דיכוי אלים", "אלימות מובנית" ו"תוקפנות ממוסדת" כנגד חפים מפשע, עד כי המילה "אפרטהייד" לא חזקה מספיק כדי לתאר את פשעיה.

רטוריקה אנטי-ישראלית היתה גם היתה.

במקביל, קשה להבין מה בדיוק גרם לעיתונאי צלול לצפות בראיון שהעניק הנשיא רוחאני לכריסטיאן אמנפור ברשת CNN, ולהסיק ממנו כי בתשובה לשאלה על השואה, רוחאני הציג "הכרה כנה בשואה וגינוי כן שלה", כפי שתוארו דבריו בניו יורק טיימס.

אפילו אם נאמץ את התרגום המקל ביותר של דבריו, רוחאני ציין כי הוא לא יכול להתייחס למימדים של הפשיעה הנאצית מאחר שאיננו היסטוריון, אך פשעים יש לגנות. במילים אחרות, הוא יודע כי הנאצים עשו משהו רע, אבל איננו יודע מה בדיוק. הלזאת יקרא הכרה "כנה" בשואה?

בצדק ציין חמי שלו ב'הארץ' ("רוחאני: רצח יהודים בשואה – 'פשע מגונה נגד האנושות'", 25.9):

לפי ההגדרה של פרויקט ההיסטוריה של השואה בטקסס, העוסק בהפרכת טיעוניהם של מכחישי שואה, הכחשת שואה כוללת שלושה אלמנטים: הכרה ברצח יהודים על ידי הנאצים, אך הכחשת קיומה של מדיניות נאצית רשמית בנושא; הכחשת קיומם של תאי גזים, במיוחד במחנה אושוויץ; וצמצום מספר הקורבנות היהודים בשואה משישה מיליון למספר שנע בין 300 אלף ל-1.5 מיליון.

על פי הקריטריונים הללו, רוחאני עדיין יכול להיחשב כמכחיש שואה, אם כי אחד הרבה יותר מתוחכם ומחושב מקודמו.

יש משהו מטריד ביותר בכך שעיתונאים משני גופי החדשות מהמכובדים ביותר בארה"ב, מרגישים בנוח לראות דבר אחד, ואז לדווח דבר אחר. כאילו שבחלל שבין לשונו של רוחאני לבין העט של העיתונאים, ישנו כוח חזק ובלתי מוסבר המצליח לנטרל את האתיקה העיתונאית ואת ההקפדה על העובדות.

לאחר פניית 'קאמרה' (ארגון האחות של 'פרספקטיבה' בארה"ב) לסוכנות AP, תיקנה הסוכנות את הכתבה, בכך שהסירה את הטענה כי נאומו של רוחאני היה "נטול רטוריקה אנטי-ישראלית", ובמקום זאת טענה כי הנשיא האיראני רק "הוריד את הטון". ואולי כתוצאה מתשומת הלב השלילית שספג הניו יורק טיימס בטוויטר, שינה העיתון בשקט את הביטוי "הכרה כנה" בשואה ל"הכרה" בלבד, ובכך הפך תיאור שהוא, בכנות, נורא, לתיאור נורא בלבד.