זאת אנטישמיות?

בשבוע שעבר, במהלך תוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל, דן רזי ברקאי בהחלטת ה'ניו יורק טיימס' להפסיק לפרסם קריקטורות פוליטיות (כאן, 12.6.2019 , בדקה 34).

הרקע, כזכור' הוא פירסומה של קריקטורה בה אוייר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כאדם עיוור המובל על ידי כלב בדמותו של בנימין נתניהו. נתניהו עונד קולר מגן דוד, וטראמפ העיוור חובש לראשו כיפה שחורה.

במהלך השידור, פנה ברקאי למרואיינים, גיא מורד, קריקטוריסט 'ידיעות אחרונות' ואבי כץ לשעבר קריקטוריסט ה'ג'רוזלם פוסט'.

כך אמר ברקאי:

אני בכלל לא ראיתי שם משהו אנטישמי, זה היה מעצבן, מרגיז… אבל לא ראיתי בזה משהו אנטישמי.

ומיד הפנה למורד שאלה:

 אתה רואה שם בקריקטורה ההיא היבטים אנטישמיים?

מורד הגיב:

אני חייב להודות שגם אני לא לגמרי סגור על הקריקטורה הזו כאנטישמית, יש שם סממנים קצת, אולי המגן דוד והכיפה על הראש של טראמפ, שאני יכול להבין שאנשים לקחו את זה לכיוון הזה.

נניח לעובדה שגם עיתון 'הניו יורק טיימס' בכבודו ובעצמו תיאר את הקריקטורה כאנטישמית בהודעת ההתנצלות שפרסם, ונפנה לשכל הישר.

באמת מעניין כיצד קריקטורה עם מוטיבים של ראש ממשלת מדינת היהודים בדמות כלב (שגם על אפו יש מה לומר) מגן דוד וכיפה למי שפספס – נתפסת כאנטישמית.

מעניין עוד יותר כשמשווים את הקריקטורה לקריקטורה אחרת, שהתפרסמה בגרמניה של שנות ה-40, בה נראה וינסטון צ'רציל מובל על ידי דמות יהודי על גבי הגלובוס, עם הכיתוב "הנהגת אנגליה בידיים טובות".

התהיות מתגברות כשמחשיבים את הרקע של יוצר הקריקטורה, אנטוניו מוריירה אנטונש, שבשנות ה-80 זכה בפרס בינלאומי על קריקטורה בה נראים חיילי צה"ל מענים נשים וילדים לבנוניים, על בסיס הצילום הידוע מגטו ורשה.

זו תעלומה של ממש כאשר שומעים את תגובתו של הקריקטוריסט למהומה שיצר בראיון ל-CNN :

בכל פעם שיש ביקורת מכונת התעמולה היהודית [טוענת] שיש מישהו אנטישמי בצד השני… הימין היהודי לא רוצה לקבל ביקורת, ולכן, כאשר נמתחת עליו ביקורת, הם אומרים 'אנחנו עם נרדף, סבלנו הרבה … זאת אנטישמיות'.

אחרי כל אלה, נזכיר את הגדרת העבודה לאנטישמיות של הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה – IHRA, הגדרה שאומצה על ידי 31 מדינות. בין יתר הדוגמאות לאנטישמיות בחיים הציבוריים, נכללת גם "העלאת התייחסויות זדוניות השוללות מיהודים את אנושיותם…  או מייחסות להם סטריאוטיפים כיחידים או כקשורים לעוצמה של היהודים כקבוצה – כמו… המיתוס על מזימה יהודית עולמית לשלוט על התקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה".

מעבר לדיון הנקודתי על השאלה אם הקריקטורה אנטישמית או לא, ברקאי מרחיק לכת ומעלה היפותיזה:

אני ישר חושב, אסוציאטיבית, נגיד אם זה לא היה ביבי, כלב הנחיה שלו, אם זה היה מלך סעודיה – שאנחנו יודעים על הקשרים הפיננסיים, פוליטיים, מדיניים ומה לא – בין נשיא ארצות הברית [ובינו]… אף אחד לא היה אומר שזה משהו איסלאמופובי…." .

אנו סבורים שמדובר בהשוואה תמוהה, משום שרגישויות העולם המוסלמי שונות מרגישויות העולם היהודי, שתיאוריות הקונספירציה האנטישמיות העתיקות לגביו נעות סביב התמה של שליטה בעולם.

עם זאת, אי אפשר שלא להיזכר מה קרה ב-2006, כאשר אסופה של קריקטורות של הנביא מוחמד פורסמו בעיתון דני ומאוחר יותר בעיתונים נוספים. אם טענת האיסלאומופוביה לא נשמעה אז, ייתכן שזה משום שעומעמה תחת המהומות האלימות, שריפת השגרירויות ואירועי הדמים שגבו את חייהם של עשרות, אולי מאות אנשים  ברחבי העולם.

מטעם רזי ברקאי לא נמסרה תגובה.