'ידיעות אחרונות': ארגוני הטרור מתנגדים להכרה במדינה פלסטינית

בטורו האחרון ב'ידיעות אחרונות', מסביר סבר פלוצקר שבניגוד לדעה הרווחת, ההכרה של כמה מדינות אירופאיות (ספרד, נורבגיה, אירלנד וסלובניה) לאחרונה במדינה פלסטינית, אינה עונש כלפי ישראל. נכון, ממשלת ישראל וראשי האופוזיציה אמנם גינו את ההכרה באופן נחרץ, אך הם טועים:

ההכרה הבינלאומית המתפשטת ב"מדינה פלסטינית" דווקא משרתת את האינטרסים הישראליים האמיתיים, טובה לאסטרטגיה הביטחונית והלאומית שלנו ומחזקת את האמונה בצדקת הציונות. מנגד, היא רעה ביותר לחמאס וגרורותיו: היא לא פרס לטרור, אלא, בלשון המעטה, קנס לטרור.

מדוע?

מפני שבהודעות של ספרד, אירלנד ונורווגיה נכתב במפורש שהן מכירות במדינה פלסטינית רק לצידה של מדינת ישראל, ובתנאי שהיא תחיה עימנו "בשלום וביטחון".

במילים אחרות, הודעות ההכרה במדינה פלסטינית תומכות בהמשך קיומה של ישראל, בניגוד לחמאס וארגוני הטרור הפלסטינים האחרים, ולכן הם מתנגדים להן כל כך:

ומי מתנגד? הפלסטינים. מי שבעקביות, עקשנות ואובדנות שוללים את פתרון שתי המדינות החיות זו לצד זו בביטחון ושלום אלה הם ארגוני הטרור הפלסטיניים, שמטביעים בדם כל יוזמה מדינית המתבססת עליו. מבחינתם יש רק פתרון אחד לעימות המתמשך, והוא מחיקת ישראל וסילוק היהודים.

ובכן, אם סבר פלוצקר מעוניין למכור את העמדה המפוקפקת שההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית תואמת את האינטרס הישראלי, זו פרשנות שניתן להתווכח עליה. אך כשהוא טוען שהפלסטינים וארגוני הטרור שלהם מתנגדים לה, ושהיא שוללת את מטרותיהם – כאן הוא כבר נגרר למחוזות ההזיה, ההסתרה והטעיית הקוראים שלו.

זאת משום שלא רק ממשלת ישראל הוציאה הודעות בנידון, אלא גם החמאס וארגוני טרור פלסטינים נוספים. והם דווקא בירכו על הכרת המדינות האירופאיות במדינה פלסטינית, ראו בה הישג של מאבקם הנפשע, והודיעו שהיא תואמת את מטרתם הסופית.

תגובת חמאס

זו למשל ההודעה שפרסם חמאס ביום ההכרה:

אנו רואים בכך צעד חשוב בדרך לביסוס זכותנו על אדמתנו ולהקמת המדינה הפלסטינית העצמאית שלנו עם ירושלים כבירתה קוראים למדינות ברחבי העולם להכיר בזכויות הלאומיות הלגיטימיות שלנו, לתמוך במאבק של עמנו הפלסטיני לשחרור ועצמאות ולסיים את הכיבוש הציוני בארצנו

למען הסר ספק, כשחמאס אומר "לסיים את הכיבוש הציוני בארצנו" הוא מתכוון לחיסול מדינת ישראל כולה.

גם ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה בירך את ספרד, אירלנד ונורבגיה, והבהיר שהן דווקא כן נתנו פרס לטרור:

מבול אל-אקצא העלה את הנושא הפלסטיני לרמה חסרת תקדים… ישראל לא הצליחה להשיג את מטרותיה, הודות לאיתנות האגדית וההתנגדות של העם הפלסטיני.

ואילו בכיר חמאס באסם נעים הבהיר כי המהלך מהווה "נקודת מפנה בקהילה הבינלאומית בנושא הסוגייה הפלסטינית, והיא תתרום להטלת מצור על הישות 'ישראל' ועל תומכיה".

ועדות ההתנגדות

גם ארגון ועדות ההתנגדות בפלסטין בירך על ההודעה והוסיף:

[ההכרה במדינת פלסטין היא] צעד חשוב בכיוון של התלכדות בינלאומית חופשית סביב זכות עמנו הפלסטיני בארצו וכן תמיכה במאבקו, בג'יהאד שלו ובהתנגדות שלו. [זו] גולת הכותרת של מאבק עמנו, זה יותר ממאה שנים… זוהי תפנית איכותית בעמדה האירופית, שהחלה להבין את האמת לגבי הישות הציונית הקולוניאליסטית.

החזית העממית לשחרור פלסטין

ארגון החזית העממית הוציא הודעה דומה:

החזית קוראת לכל מדינות העולם לחקות צעד חשוב זה, בדרך למימושה המעשי של מדינה זו כמציאות מממשית בשטח, באמצעות הכרה בזכויות המלאות הלגיטימיות האיתנות של העם הפלסטיני, סילוק הכיבוש הציוני מאדמתנו והקמת מדינה פלסטינית ריבונית על כל אדמת המולדת, שבירתה ירושלים.

פתח

ואילו תנועת פתח, בראשותו של מחמוד עבאס, הגיבה להודעת ההכרה במדינה פלסטינית בפרסום האיור הנאה הזה:

סיכום ביניים

נסכם את האמת המוסתרת על ידי הטעיותיו של סבר פלוצקר:

בניגוד לטענתו, הפלסטינים ככלל דווקא תומכים בלב שלם בהכרת המדינות האירופאיות בפלסטין;

בניגוד לטענתו, ארגוני הטרור הפלסטיני רואים בהכרה הזו הישג חשוב של מאבקם, המורכב רובו ככולו מרצח חסר אבחנה וניסיונות רצח של יהודים;

וחשוב מכל: מבחינת הפלסטינים וארגוני הטרור שלהם, אין כל סתירה בין ההכרה במדינה פלסטינית "לצידה של ישראל" לבין תכניותיהם ארוכות הטווח לחסל את ישראל ולהקים את פלסטין השלמה על חורבותיה. הסתירה קיימת בראשו של סבר פלוצקר בלבד.

שגיאות נוספות

טורו של סבר פלוצקר כולל הצהרות נוספות שאינן תואמות את האמת העובדתית. כך למשל, הוא טוען כי ההכרה בפלסטין תואמת "את הגישה של הזרם המרכזי בציונות… ושל ממשלות ישראל לדורותיהן". כך למשל,

בגין, במסגרת הסכמי השלום עם מצרים, חתם על מסמך המכיר ב"זכויות לגיטימיות של העם הפלסטיני" והסכים לכינון בשטחים של ממשל עצמי פלסטיני לתקופת ביניים.

אלא שאותם הסכמים דיברו על אוטונומיה פלסטינית בלבד ולא מדינה פלסטינית, לה בגין התנגד נחרצות.

עוד כותב פלוצקר:

נתניהו בעצמו חיבק בלהט את תוכנית השלום של טראמפ מ-2020, שבמרכזה מדינת פלסטין על שטח המקביל כמעט במאה אחוזים להיקף השטחים שנכבשו ב-1967.

אבל תכניתו של טראמפ הציעה שלאחר קיומם של כמה וכמה תנאים (הכרה פלסטינית במדינה יהודית, פירוק חמאס מנשקו, אי-חלוקת ירושלים, ויתור על זכות השיבה ועוד) תוכר המדינה הפלסטינית שתקום על 70% לכל היותר משטחי יו"ש.

גם בפרשנותו את העמדה הישראלית לדורותיה, וגם בטענותיו לגבי העמדה הפלסטינית, סבר פלוצקר מתעלם מהעובדות וממציא מחדש עובדות שיהיו נוחות לטיעון שלו.

סבר פלוצקר מסר לנו בתגובה:

בתוכנית של טראמפ היו הרבה מגרעות, אבל הייתה בה תקווה למדינה פלסטינית מצד הימין השמרני באמריקה וחילופי שטחים משמעותיים בנגב לטובת המדינה הפלסטינית. הנהגת הרשות דחתה אותה כולה, וחבל.
בטח שבגין התנגד למדינה פלסטינית אבל אם תקרא בעיון את הצעת האוטונומיה שלו ואת ההכרה שלו בזכויות הפלסטיניות הלגיטימיות, ברור ששוב זו הייתה התחלה טובה למשא ומתן. באשר ל״ברכות” על ההכרה במדינה פלסטינית, אתה בעצמך כותב שבברכות נכללו שוב קריאות לחיסול ישראל. בניגוד גמור לתוכן ההודעות עצמן, שהיו שקולות ומאוזנות.
בקיצור, דעתי ברורה: רק פתרון של שתי מדינות לשני עמים החיות זו לצד זו בשלום וביטחון יביא כאן שקט. זה קשה אבל עדיין אפשרי.

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.