ישראלית בניו יורק טיימס: מדיניות ההפלות של ישראל "הפוכה" מרוב מדינות המערב

מרב זונשיין היא עורכת וכותבת באתר השמאל 972+. לפני מספר חודשים פרסמה טור בניו יורק טיימס בו טענה כי ישראל משתיקה כל ביקורת פנימית כלפיה. השבוע, פרסמה זונשיין מאמר נוסף בעיתון האמריקאי תחת הכותרת "וועדות ההפלה של ישראל" (12.6), בה טענה כי בניגוד לדימוי המקובל, מדיניותה של ישראל בנוגע להפלות רחוקה מלהיות ליברלית. זונשיין מספרת כיצד הופנתה על ידי רופא לוועדה להפסקת הריון לאחר שהחליטה לבצע הפלה, מכיוון שילדה רק חמישה חודשים קודם לכן:

ועדת הפסקת ההריון בבית החולים הקרוב אליי פועלת רק במשך מספר שעות, פעמיים בשבוע. בזמן שחיכיתי להרשם, התחלתי להפנים: לא היתה לי לא שליטה, לא פרטיות ולא אנונימיות בעניין האינטימי והקשה הזה, שנוגע אך ורק לגוף שלי. הרעיון שלמישהו מלבדי היה את הכוח להחליט על גורלה של משפחתי ושלי היה מחריד. מדיניות ההפלות של ישראל, זה היכה בי, היא ההפך מליברלית.

לאחר שסיימה לציין מעל עמודי אחד העיתונים הנקראים בעולם כיצד חשה חוסר פרטיות בעניין כה אינטימי, סקרה זונשיין את המצב החוקי בישראל, וציינה ביושר כי הוועדות מאשרות 98% מהבקשות להפלות, וכן כי ההפלות מתבצעות בחינם. לאחר שהוסיפה כי הפלות הן נגד "האינטואיציה הציונית אשר דורשת אחוז ילודה גבוה בכדי לחזק את הטענה הלאומית על הקרקע", היא פונה לעיקר הביקורת שלה:

למרות שישראל נתפסה כמתקדמת יחסית בנוגע להפלות מכיוון שרובן המכריע של הנשים יכולות לסיים את ההריונות שלהן, המצב כאן הוא למעשה הפוך מרוב המדינות המערביות, בהן הפלות הן חוקיות ובלתי מוגבלות במידה רבה. מדיניותה של ישראל אולי טובה יותר ממדינות בהן חל איסור גורף על הפלות (כמו ברזיל ומצרים), או מדינות בהן חורגים מהכלל רק על מנת להציל את חייה של אישה (כמו אירלנד), אבל היא רחוקה מלהיות ליברלית.

האם מדיניות ההפלות בישראל – ובפרט החובה לקבל אישור של ועדה – אכן כה חשוכה שהיא ראויה להיפלט ממשפחת העמים הליברלים והנאורים? בכתבה של ה-BBC  (משנת 2007) הסוקרת את מדיניות ההפלות באירופה, מתגלים חלק מהתנאים להפסקת הריון במדינות אירופה המערביות:

דנמרק: חייבים אישור של ועדה בת 4 אנשים.

פינלנד: אישור ע"י רופאים (אחד או שניים) עד לשבוע ה-12, או ועדה רפואית עד לשבוע ה-20.

צרפת: אישור לנשים במצוקה עד 12 שבועות, ולאחר מכן באישור 2 רופאים, אם נשקפת סכנה לחיי האישה או קיים חשש שהעובר סובל ממחלה שלא ניתנת לריפוי.

גרמניה: על האישה לקבל ייעוץ שלושה ימים לפני ההפלה. על מייעצת להסביר לאישה כי לתינוק זכות לחיים ולנסות לשכנע אותה להמשיך בהריון.

איטליה: יש לחכות שבוע לאחר הבקשה להפלה, בכדי לתת לאם זמן לחשוב שנית על העניין.

שוודיה: עד לשבוע ה-12 להריון, על האישה להתייעץ קודם עם עובדת סוציאלית. לאחר מכן יש צורך גם באישור הוועדה הרפואית הלאומית.

בריטניה: ניתן לבצע הפלות מסיבות רפואיות, כלכליות או חברתיות.

ארה"ב: כידוע נושא ההפלות מהווה מחלוקת פוליטית ארוכת שנים. בכל מדינה בארה"ב ישנם כללים קצת שונים; בחלקן קיימת חובת ייעוץ ובחלקם אף חובת אולטרסאונד לפני ההפלה.

ולעניינו, לגיטימי להחזיק בדעה לפיה מדיניות ההפלות של ישראל איננה ליברלית דיה, וניתן גם להניח שביטול הוועדות המאשרות הפלות תזכה לאהדה מסוימת בציבור. אבל להציג את מדינת ישראל כחריגה, כמדינה הפועלת "הפוך מרוב המדינות המערביות"? זו כבר הצגת מצג שווא.

 (תודה ל-Elder of Ziyon)