ישראל אוסרת למחות נגד הכיבוש? ישי גולדפלם | 10.03.11 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס עיתון "הארץ" פרסם אתמול דיווח קצר ומרושל של מיה סלע תחת הכותרת: אנשי תרבות ורוח מתאגדים נגד "חוק החרם", שאוסר למחות נגד הכיבוש ואם זה לא היה ברור מספיק, המשפט הראשון של הידיעה הוא: אמנים, אנשי רוח ותרבות הצטרפו אתמול למאבק שמארגנת "קואליציית נשים לשלום" בהצעת החוק שתאסור על מחאה נגד הכיבוש. [הדגשים לא במקור] באמת? "חוק החרם" יאסור על ישראלים המתנגדים לנוכחות ישראלית ביהודה ושומרון לארגן הפגנות רחוב? הם לא יורשו להביע את דעתם בתקשורת ובעוד מקומות, דבר שיסגור את מדור הדעות של "הארץ"? אם אכן היתה הצעת חוק כזאת, היא היתה זוכה לכותרות ראשיות החל מ"הארץ" ועד לניו יורק טיימס ול-BBC. אבל היא לא. מכיוון שאין הצעת חוק כזאת. גם כשניסתה סלע להסביר במשפט האחרון של הידיעה מה "הצעת החוק שתאסור מחאה נגד הכיבוש" אומרת בעצם, זה מה שיצא לה: הצעת החוק, שכונתה "חוק החרם", שלפיה מי שיוזם או מעודד הטלת חרם עובר עבירה, אושרה לפני יומיים בקריאה ראשונה בכנסת. מרושל כבר אמרנו? סתם כך הטלת חרם? על מי? על מה? אם רצתה לדייק יותר יכלה לכתוב כפי שעמיתה לעיתון יהונתן ליס כתב יומיים קודם לכן, כי החוק: מטיל ענישה על אזרחים ישראלים השותפים לחרם כלכלי, תרבותי או אקדמי על ישראל. אך זה לא הסוף. מעבר לרישול, בתרגום הידיעה למהדורת "הארץ" באנגלית הושמט המשפט האחרון הנ"ל (הלא מדויק, אך לפחות מזכיר משהו מהמציאות). כלומר, הקורא מחו"ל, אשר יש סבירות גבוהה כי אינו בקיא בפרטי "חוק החרם", מבין מהידיעה כי ישראל העבירה הצעת חוק האוסרת למחות נגד הכיבוש, ממש כאחרונת הדיקטטורות. אז למה באמת שמי שמתעדכן על הנעשה כאן רק על פי עיתון "הארץ", לא יחשוב שישראל שוות ערך ללוב, מצרים או איראן? אלה האנשים שיוצאים אחרי זה להפגין נגד ישראל ואומרים "אבל קראתי על זה ב'הארץ'".
