יש קווים שלא זזים

חשיפה מדהימה: בקווי היסוד של הממשלה החדשה לא כתוב "מדינה פלסטינית"! אבל רגע, המילים הללו גם לא הופיעו בקווי היסוד של הממשלות הקודמות. אז על מה המהומה?

השבעת הממשלה, 14.5.15 (פלאש 90)

התקשורת חייבת להצדיק נרטיבים שהיא בעצמה יוצרת. לדוגמא, מהרגע בו החל נתניהו את המו"מ הקואליציוני, ממשלת ישראל החדשה מתוארת תדיר כממשלת ימין –  ולעיתים ימין קיצוני – שאין לה עניין בקידום התהליך המדיני. תיאור זה מהווה המשך ישיר לקיבוע תדמיתו של נתניהו כמנהיג נוקשה שאחראי כמעט באופן בלעדי לדריכה במקום ואף להחרפה של יחסי ישראל והפלסטינים. מספר כלי תקשורת ביקשו לחזק את הנרטיב הזה על ידי חשיפת קווי היסוד של ממשלת נתניהו החדשה, אולם למעשה חשפו את חוסר בקיאותם וחוסר ראייתם את התמונה הרחבה.

כך למשל הודגש בטלגרף הבריטי:

ימים ספורים לאחר שהגיע נתניהו להסכמים עם ארבע מפלגות קטנות יותר על מנת להקים קואליציה ימנית צרה, מסמך שהוגש ביום רביעי לפרלמנט הישראלי המפרט את קווי היסוד של ממשלתו לא הזכיר כלל את פתרון שתי המדינות.

מאמר המערכת של הניו יורק טיימס היה ספציפי אף יותר:

מקווי היסוד של ממשלת ישראל החדשה אפילו הושמט המונח "מדינה פלסטינית".

על מנת להשמיט מונח כלשהו, היה על אותו מונח להיות קיים בטקסט טרם השמטתו. על כן יש לשאול: האם בקווי היסוד של ממשלות נתניהו הקודמות כן הוזכרו המונחים "מדינה פלסטינית" או "פתרון שתי המדינות"? התשובה הקצרה היא – לא. אך לפני שנעמיק בכך, נשאל מדוע מצאו לנכון גם הניו יורק טיימס וגם הטלגרף לספר לקוראיהם כמעט באותו היום על קווי היסוד של הממשלה החדשה?

מקור הידיעה על אי-השימוש במילים "מדינה פלסטינית" או "פתרון שתי המדינות" הוא ככל הנראה מאמר של ברק רביד ב'הארץ' תחת הכותרת: "חרף דרישת ממשל אובמה, אין בקווי היסוד של ממשלת נתניהו מחויבות לפתרון שתי מדינות" ('הארץ', 13.5). אלא שבניגוד לניו יורק טיימס ולטלגרף, מדייק רביד ומציין כי:

ניסוח הסעיף המדיני במסמך (של קווי היסוד של הממשלה הנוכחית, ג"ש) דומה לניסוח שהופיע בקווי היסוד של ממשלת נתניהו שהוקמה ב-2009 ולקווי היסוד של ממשלת נתניהו מ-2013.

הניסוח הוא אותו ניסוח, מודה רביד. אז מהו, אם כן, החידוש כאן? מדוע זכה הלא-סיפור הזה לכותרת ב'הארץ'? התשובה של 'הארץ' היא מכיוון ש"מה שהשתנה הוא מצבה הבינלאומי של ישראל", ומכיוון שארה"ב והאיחוד האירופי דורשות מנתניהו שיוכיח כי ממשלתו מחויבת לפתרון שתי המדינות. אלא שלא הטלגרף ולא הניו יורק טיימס קלטו את הדיוק של רביד, והם כבר החמירו עם נתניהו ותיארו מציאות (לא מדויקת) של רגרסיה, כאילו קווי היסוד של ממשלתו החדשה חזרו בהם ממשהו שהם פעם כללו.

זאת ועוד, מבט רחב יותר מראה כי למעשה לא הייתה אף ממשלה בעשרים השנים האחרונות שציינה בקווי היסוד שלה ללא הסתייגות כי היא מחויבת באופן מפורש ל"מדינה פלסטינית" או ל"פתרון שתי המדינות". נכון שחלקן רמזו לכך בצורה עבה יותר מאחרות, ובכל זאת, המילים המפורשות מעולם לא נכתבו. הממשלה שקווי היסוד שלה הכי התקרבו לכך היתה ממשלת אולמרט (2006), אך גם הם לא הזכירו "מדינה פלסטינית" או את "פתרון שתי המדינות", אלא התנסחו בזהירות סביב המוקש:

אולמרט

קווי היסוד של שתי ממשלות שרון, הראשונה (2001) והשנייה (2003), ציינו כי סיעות הקואליציה יפעלו יחדיו "על אף שהן ממשיכות להחזיק, כל אחת מהן, בעמדותיהן העקרוניות בנושאים המדיניים ובתפיסת ההתיישבות, לרבות לגבי אופי הסדרי הקבע ותנאיהם." בקווי היסוד של ממשלת שרון הראשונה צויין כי "הממשלה תפעל לקידום השלום עם העם הפלסטיני גם באמצעות הסדרי ביניים שיכללו פשרות", ובקווי היסוד של הממשלה השנייה אמנם הוזכרו המילים "מדינה פלסטינית" אך ברור מההקשר שלא מדובר במדיניות הממשלה:

2.6 פעילותה של הממשלה בזירה המדינית, תודרך ע"י עקרונות שהוצגו על ידי ראש הממשלה לציבור לפני הבחירות (בין השאר, עקרונות נאום ראש הממשלה בכנס הרצליה מיום 4.12.02). לפני משא ומתן מעשי על הסדר מדיני, היה ויכלול הקמת מדינה פלסטינאית, יובא הנושא לדיון והכרעה בממשלה.

קווי היסוד של ממשלת ברק (99), נוסחו גם הם בדיפלומטיות זהירה, ללא אזכור מדינה פלסטינית או פתרון שתי המדינות:

ברק

סיכום ביניים – ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים היו עקביות למדי באמורפיות שהן העניקו לסעיפים המדיניים של קווי היסוד שלהן, ובאף אחד מהם לא אוזכרה תמיכה מפורשת בפתרון שתי המדינות או בהקמת מדינה פלסטינית. למרות שברק רביד אכן הדגיש במאמרו ב'הארץ' כי אין חידוש גדול בקווי היסוד של ממשלת נתניהו הנוכחית, הניו יורק טיימס כבר הפך את זה ל"השמטה" של המילים "מדינה פלסטינית" כאילו מילים אלה נכתבו אי פעם בקווי יסוד קודמים. הניסוח חסר האחריות של הניו יורק טיימס בסך הכל משקף תופעת כדור שלג שמתחיל בדיווח כאילו ענייני בעיתון ישראלי והופך לעיוות המציאות בעיתון החשוב בעולם.

אך יש כאן רובד נוסף של חוסר הסתכלות על התמונה הכוללת, בה אשמים גם 'הארץ' וגם הניו יורק טיימס. השוו בין קווי היסוד של ממשלת נתניהו הראשונה (96) לבין זו של ממשלת נתניהו הנוכחית.

ממשלת נתניהו הראשונה:

נתניהו 1

ממשלת נתניהו הנוכחית:

נתניהו4

השוואה בין שני הסעיפים הנ"ל מדגימה בדיוק את מה שהניו יורק טיימס פספס, ומספרת סיפור הפוך לגמרי. בעוד ממשלת נתניהו הראשונה התנגדה מפורשות להקמת מדינה פלסטינית, הרי שהתנגדות זו הוסרה מקווי היסוד הנוכחיים. אם כבר היתה "השמטה" בקווי היסוד, הרי שההתנגדות למדינה פלסטינית היא שהושמטה.

במקום לכתוב על השמטות דמיוניות, עורכי הניו יורק טיימס (ו'הארץ' והטלגרף) היו יכולים להצביע על כברת הדרך הדרמטית שעבר נתניהו במסע האידאולוגי שלו מ-1996 עד הלום. אבל ההסתכלות על התמונה הגדולה לא מתיישבת היטב עם הנרטיב שהתקשורת יצרה במו ידיה ושאותו היא חייבת, כאמור, לתחזק.

 

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות