כדורגל קטלני יו"ר ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית, ג'יבריל רג'וב, מתראיין לחדשות עשר וכולו נוטף ספורטיביות, דבש וחלב. להשלמת התמונה, שבינה לבין האמת מפריד ים, הנה דברים אחרים לגמרי שאומר רג'וב, בשפה אחרת ולקהל אחר טל רפאל | 07.11.17 | ג'יבריל רג'וב וחזי סימנטוב, (צילום מסך, ערוץ 10) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס בסדרת כתבות מרעננת למדי ("רוק בקסבה: חיי התיירות המפתיעים בשטחים") יוצא עיתונאי חדשות 10, חזי סימנטוב, לבחון את חיי התיירות בשטחים. הפרק האחרון בסדרה, ששודר בשבוע שעבר, הוקדש בין היתר לנושא הספורט – "מרכיב חשוב בתיירות גם מבחינת התושבים", לדברי סימנטוב. במהלך אימון של הנבחרת הפלסטינית בכדורגל לקראת משחק, ראיין סימנטוב את ג'יבריל רג'וב, יו"ר התאחדות הכדורגל והספורט בשטחים, המכהן בתפקיד משנת 2008. כך שאל סימנטוב את רג'וב: אתה רואה מצב שבו נבחרת פלסטין יכולה לשחק מול נבחרת ישראל מתישהו? וכך ענה לו רג'וב: תשמע, בוודאי. אם הצד הישראלי יכיר בעצם קיומו וזכותו של העם הפלסטיני, בהגדרה עצמית ותקום מדינה פלסטינית, אני חושב שזה אפשרי. האם רג'וב אכן כה אופטימי לעתיד משחק כדורגל בין שתי הנבחרות? כך אמר רג'וב בתוכנית בטלוויזיה הפלסטינית ב-2013: במסגרת סמכויותיי, כל אחד שייכנס לפעילות [ספורטיבית] משותפת כלשהי עם הישראלים – אמחק אותו מרשימות ההתאחדות [הכדורגל הפלסטינית]…אינעל אבו אבוהום… לא ארשה ולא אסכים שיהיה משחק משותף בין הערבים וישראל… וכך אמר במסיבת עיתונאים של איגוד כתבי הספורט הערבים: הנורמליזציה עם הכיבוש בלתי אפשרית, בלתי אפשרית, בלתי אפשרית, ללא שום יוצא מן הכלל… אני אומר לכם: לעולם לא תהיה נורמליזציה בספורט… בפעם הבא אנחנו מוכנים להביא את הוועדה המבצעת במסוקים, כדי שהם לא יראו יהודים, לא יראו שטנים, ולא יראו ציונים בני כלבים… ובעקבות משחק כדורגל שאירגן מרכז פרס לשלום בין ילדים ישראלים ופלסטינים, הצהיר רג'וב: כל פעילות של נורמליזציה בתחום הספורט עם הכיבוש הציוני מהווה פשע נגד האנושות אך לא כאן זה מסתיים. לקראת סוף הראיון טען סימנטוב כלפי רג'וב: אומרים עליך שאתה נלחם בישראל, בספורט, בפיפ"א ובזירה הבינלאומית ורג'וב השיב: מה רע בזה? מה יותר טוב? להילחם בספורט או להילחם במכונות ירייה? האם רג'וב כפי שמצטייר, אכן דוגל בהתנגדות בלתי אלימה כלפי ישראל? זהו לא בדיוק התיאור שהיינו מייחסים למי שרק לפני חודש ביקר את משפחתו של כרים יונס, ה"לוחם" (כהגדרת רג'וב) אשר חטף ורצח ביחד עם בן דודו מאהר יונס את החייל אברהם ברומברג ב-1980, ולמי שהילל בגל הטרור האחרון את פעולות הגבורה של המחבלים היחידים והדגיש כי "אנחנו מחשיבים אותם לגיבורים ולכתר על ראשי כל הפלסטינים". לא היינו מייחסים אידאולוגיה של אי-אלימות למי שבדצמבר 2015 בחר להוקיר ולקרוא אירוע ספורט על שם מוהנד חלבי, המחבל שרצח בסכין את הרב נחמיה לביא ואהרן בנט בעיר העתיקה, או למי שחוזר על דברי שבח, עידוד וחיזוק למחבלים בהזדמנויות רבות נוספות. באופן כללי, לא רק אפיק הספורט נראה לרג'וב רלוונטי בלחימה נגד ישראל, אלא גם אפיק של חטיפת חיילים, שלא לדבר על אמרתו בדבר השימוש בנשק גרעיני: אני נשבע שאם היה לנו [נשק] גרעיני, מהבוקר היינו משתמשים בו לסיכום, סימנטוב אומנם שואל את השאלות הנכונות, אך לא מעמת את רג'וב עם עמדתו, השוללת מכל וכל שיתוף פעולה ספורטיבי עם ישראל, ועם העידוד המפורש שלו לפעילות טרור, אותו הוא מביע חדשות לבקרים. בכך מונע סימנטוב מידע רלוונטי מהצופים ומשמש ניצב בהצגה השקרית של רג'וב, בה הוא מחויב לכאורה למאבק דיפלומטי בכלים ספורטיביים בלבד. האם לצופים לא מגיע לדעת מיהי אושיית הספורט החביבה שמתרפקת על עברה כשחקן כדורגל בבית הספר? (על התבטאויותיו הברוטליות של רג'וב, ניתן לקרוא בהרחבה בדו"ח מיוחד שהוציא מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית'). תגובת חדשות 10: "אין תגובה"
כערבי, הייתי בו זמנית צוחק על הטפשות היהודית, ונעלב על שהיהודים לא מאמינים למה שאני אומר, וממש מתחננים שאשקר להם. הגב