למען השמצת ישראל, 40 דקות מספיק דומות לשנה וחצי

עיכובו לחקירה אתמול של כתב ה"וושינגטון פוסט" וויליאם בות', זכה לכותרות רבות בעולם. הנה חלקן:

נזכיר מה בפועל התרחש. כך לדוגמא סוקר האירוע ב ynet:

וויליאם בות', כתב של העיתון האמריקני "וושינגטון פוסט" בישראל, עוכב היום (ג') לחקירה על ידי משטרת ירושלים באזור שער שכם. אחרי בירור קצר שוחררו בות' ואנשים נוספים שהיו עמו.

לפי התאחדות הכתבים הזרים, אשר גינו את האירוע, בות' עוכב למשך כ-40 דקות. ב ynet מובאת התנצלות משרד החוץ ואתמול גם פורסמה התנצלות לשכת העיתונות הממשלתית.

ואיך מיסגר את אותה אי הבנה בת 40 דקות, עיתון "הניו יורק טיימס"? לא פחות מאשר בהשוואה לכליאה באשמת ריגול של כתב ה"וושינגטון פוסט" באיראן, למשך קרוב לשנה וחצי:

Last month, The Post’s Tehran bureau chief, Jason Rezaian, was freed after being detained for nearly 18 months by the Iranian authorities.

Mr. Rezaian and three other Americans of Iranian ancestry were freed as part of a delicately negotiated swap with the United States, which released seven Iranians who had been held for sanctions violations.

תרגום:

בחודש שעבר, שוחרר ראש הדסק בטהרן של הפוסט, ג'ייסון רזיאן, לאחר שהוחזק בידי הרשויות באיראן למשך קרוב ל 18 חודשים. מר רזיאן, ושלושה אמריקנים נוספים, שוחררו כחלק מעסקה, פרי משא ומתן עדין עם ארצות הברית, אשר שחררה בתמורה שבעה איראנים שהוחזקו בשל הפרת סנקציות

ההשוואה הנ"ל הוסרה מגרסאות מאוחרות יותר של הדיווח, אך עדיין ניתן לראות אותה באתרים אחרים. חישוב מהיר מעלה שעל כל דקה בה עוכב בות' ברחוב בישראל, שהה רזיאן בכלא באיראן קרוב ל 20,000 דקות. הבלוגר Elder of Ziyon אשר פרסם פוסט אודות ההשוואה הנ"ל, העיר כי בכתבה שפרסם ה"ניו יורק טיימס" מוקדם יותר השבוע, על אודות מעצרם בשבוע שעבר של ארבעה עיתונאים אמריקנים בידי בחריין, לא הוזכר מאסר העיתונאי באיראן, משום מה.

נשאלת השאלה: מדוע דווקא במקרה הישראלי, ה"ניו יורק טיימס" מרגיש צורך להשוות בין עיכוב שגוי ברחוב למשך 40 דקות, עליו התנצלה ישראל בכל ערוץ אפשרי, לבין העמדה למשפט, הרשעה בריגול וכליאה למשך כשנה וחצי, בידי איראן?