מה אתם מבינים מהציור הזה?

דיציפלינות מחקר עצומות  לחקר הספרות, לחקר השירה, לתולדות האומנות ואף לביקורת המקרא, משגשגות מאות בשנים בכל רחבי העולם, בחסות אחד מיסודותיו המרכזיים של עולם מדעי הרוח. לפי יסוד זה, תהא כוונת היוצר אשר תהא, מרגע שראתה היצירה אור, יכול כל אחד לפרשה כרצונו. על תלי התלים של פרשנותה הסובייקטיבית של היצירה, נוסיף היום עוד תלולית קטנה, חופן רגבי עפר, בדבר הקריקטורה שפרסם עמוס בידרמן ב'הארץ' (30.10), בה מצויר ראש ממשלת ישראל מטיס מטוס צבוע בתכלת לבן ונושא את הכתובת ישראל, היישר אל תוך גורד שחקים נושא דגל אמריקני.

כמו כל יצירה, גם את הציור הזה ניתן להבין באינספור דרכים. נתמקד בשתיים מהן:

דרך אחת להבין את הציור היא על דרך האימה והבהלה. לפי הפרשנות הזו הציור צויר בצל הקללות הגסות, כינויי הגנאי והעלבונות שהטיח בנתניהו בכיר אנונימי בממשל האמריקני, שסימלו באופן מוחשי למדי את עומק הקרע בין ממשלת ישראל לבין הממשל האמריקני. בדרך זו, ראש הממשלה הוא, בעיני בידרמן, פוחח מטורף שבחיכוכיו התמידיים עם הנשיא האמריקני, מרסק את יחסי ישראל אמריקה אלה באלה תוך שהוא מחולל פיגוע המוני רב נפגעים ועל זמני, שכפיגוע התאומים בשעתו, מגדיר מחדש את המציאות. לפי הפרשנות הזו, נתניהו, בהתעקשותו התמידית לנקוט במדיניות שהממשל לא מסכים לה, מתנהג כלפי ארצות הברית כמחבל אל קעידה. כיוון שנתניהו מטיס מטוס המסמל את ישראל כולה, יוצא שישראל כולה תתרסק בעוד רגע קט וישראל כולה נראית בעיני האומה האמריקנית כאל קעידה. אכן מאיים ומבהיל.

כאמור, זו רק דרך אחת להבין את הציור. דרך אחרת להבין את הציור, היא על דרך הביטחון העצמי והתוכחה באמצעות ההגחכה. לפי הפרשנות הזו, הציור לא צויר רק בצל הקללות, אלא גם נוכח שתי אמירות אחרות שנאמרו אתמול בהקשר זה. אחת מאת נתניהו, שבנאומו בכנסת הזכיר את העובדה שתמיכת הציבור האמריקני בישראל מצויה בשיא של כל הזמנים, ושניה, אמירתו מאתמול של ג'ון ביינר, יושב ראש בית הנבחרים של אמריקה, שלפיה "אובמה, ביחסו לישראל ולאיראן, מתבלבל מי האויב ומי הידיד." לפי הבנה זו את הציור, מה שבידרמן התכוון להגיד הוא שאובמה וצוותו בוורטיגו מדיני ומוסרי מוחלט. בידרמן בעצם מצייר לממשל האמריקני את מה שאמר יושב ראש בית הנבחרים, שבו, לפי הסקרים, עומדים הנשיא ומפלגתו לנחול בשבוע הבא תבוסה לביינר ולמפלגתו. משכך, דווקא ביינר וביקורתו על הנשיא, הם השיקוף הנאמן של דעת הקהל באמריקה, שכאמור אוהדת את ישראל יותר מאי פעם, יותר מאשר הממשל והנשיא. בידרמן כמו אומר לאובמה ולצוותו – אתם מבולבלים לגמרי. בנאמנה שבידידותיכם, אתם רואים את המר שבאויבכם. אבל חכו חכו. ניפגש בבחירות בשבוע הבא ונראה אם זה השתלם לכם.

פחות חשוב למה התכוון בידרמן (זה הרי ברור מאליו), ויותר מעניין מה רואה בציור כל אחד ואחת. יש לכם פרשנויות נוספות לציור? מוזמנים להציע כאן בתגובות.