מה יותר חשוב בעיני ה'ניו יורק טיימס', המקלובה באיפטר או רצח בנות משפחת די?

מסע נוגה לאופן בו "העיתון הטוב בעולם" מעלים את האלימות הפלסטינית ואת קורבנותיה, ומנפח את מעט מקרי האלימות הישראלית

הלווייתן של רינה ומאיה די בכפר עציון. צילום: נועם ריבקין פנטון/פלאש90

מאת גלעד עיני

כותרת הכתבה שהופיעה לאחרונה ב'ניו יורק טיימס', הייתה יכולה לתאר כמעט כל יום במזרח התיכון הסוער: "המתיחות דועכת בדרום לבנון אך מתגברת שוב בגדה המערבית ובישראל".

בשכונה הזאת, המתיחות מתגברת לעתים קרובות. היא עולה כשחיזבאללה בונה עמדות תצפית חדשות בקרבת גבולה הצפוני של ישראל. היא עולה כשמשרד החוץ הירדני מוחה כנגד ביקורי יהודים בהר הבית. היא עולה כשישראל מפציצה משלוחי נשק איראניים בסוריה.

ביום המסוים ההוא, מחבל פלסטיני טבח במשפחה יהודית.

הוא רצח את רינה די בת ה-15, את אחותה מאיה בת ה-20 ואת אימן לוסי, כשהן נסעו בבקעת הירדן ב-7 לאפריל. שעות לאחר מכן, התייר האיטלקי אלסנדרו פאריני נרצח בפיגוע דריסה בתל אביב.

הטרגדיה של משפחת די מדגימה את האובדן שגורם הטרור הפלסטיני, שהתגבר במהלך השנה האחרונה. בשנת 2023 לבדה, 19 בני אדם נהרגו בהתקפות בידי ערבים. שמונה-עשר מתוכם היו אזרחים. שליש מהם היו זוגות של אחים ואחיות צעירים: אשר ויעקב פלאי, בני 8 ו-6, נרצחו בפברואר. הלל ויגל יניב, בני 22 ו-20, נורו למוות שבועיים לאחר מכן. וכעת, האחיות די ואימן.

שלושה זוגות אחים שנרצחו בפיגועי טרור פלסטיניים השנה: יעקב ואשר פלאי, הלל ויגל יניב ומאיה ורינה די

מדובר בסיפור מרתק ומרסק לבבות. ובכל זאת, ה'ניו יורק טיימס' לא הבליט את ההריגות הללו בכותרת העמומה שלו, שדיברה רק על "מתיחות". הוא לא דיווח על הפיגוע בהתאם לרמת החומרה שלו: רק 4 פסקאות מתוך 35 בכתבה התמקדו בפיגוע. העיתון לא הסב את תשומת לב הקוראים לדפוס הטראגי של אחים הנרצחים יחדיו.

העיתון אפילו לא הזכיר את שמות האחיות, מאיה ורינה די. לא זו בלבד שהוא לא ציין את שם אימן לוסי, כשהיא נפצעה באורח אנוש – הוא אף לא דיווח שהיא נפטרה לבסוף מפצעיה.

כמובן, כל אלה – סיפורים אנושיים, כותרות, פסקאות, פרטים אישיים – הם כלים המצויים בארסנל של העיתון ובעזרתם הוא יכול לתווך לקוראים את חשיבותו של הסיפור. או שהוא יכול לבחור שלא להשתמש בהם, ובכך לגמד את הסיפור.

למשל, באותו יום בו נערכה הלווייתה של לוסי די – שהתקיימה יומיים לאחר הלווייתן של שתי בנותיה, מאיה ורינה – ה'טיימס' פרסם סיפור אנושי… על האוכל הפלסטיני. הקוראים זכו להכיר כמה משפחות פלסטיניות בשמן, לחזות בתמונותיהן, לקרוא מה יש להן לומר וללמוד אודות רגשותיהן.

מדובר בנושא ראוי לכתיבה – כפי שהוא היה כשה'טיימס' פרסם כתבה אחרת על אוכל פלסטיני לפני כמה חודשים, וגם כמה חודשים לפני הפעם ההיא – אך הוא מעלה שאלות הנוגעות לסדר העדיפויות של העיתון. הכיצד אנחנו שומעים יותר מהאחיות טאלה וגליה אבו-חוסיין אודות האופן בו אימן ארגנה את האורז, העוף והירקות על הצלחת, מאשר אנו שומעים ממישהו מבני משפחת די אודות הטרור שקרע את חייהם. המילה 'מקלובה' מופיעה במספר כפול של פסקאות לעומת הפיגוע בו נהרגו בנות משפחת די.

כותרות ה'ניו יורק טיימס' השנה מעלות שאלות דומות. למרות שטרוריסטים פלסטינים הרגו 19 בני אדם השנה עד כה, כחלק מגל הטרור שמסלים את הסכסוך יותר מכל גורם אחר, לא הייתה כותרת אחת שסיפרה על רצח ישראלים וציינה את זהותם הפלסטינית של המפגעים.

ישנה הכותרת על "המתיחות", אודות הפיגועים האחרונים בהם נרצחו ארבעה. הפיגועים בהם נהרגו אלן גנלס ואור אשכר נקברו בתחתית הכתבות (והכותרות) שעוסקות בהפגנות ההמוניות נגד הממשלה. רצח האחים יניב דווח תחת הכותרת " אלימות מתפרצת בגדה המערבית בעת שגורמים רשמיים מתחייבים לפעול להרגעת השטח". רצח האחים פלאי דווח תחת הכותרת "לפחות שני הרוגים כתוצאה מנהג שהתנגש בתחנת אוטובוס במזרח ירושלים". והרצח ההמוני ליד בית כנסת בירושלים תחת הכותרת "לפחות שבעה נהרגו בהתקפה באזור יהודי במזרח ירושלים".

השוו את הכותרת האחרונה לכמה כותרות אחרות מהשנה, העוסקות בפלסטינים שנהרגו בהתנגשויות עם ישראלים: "פשיטה ישראלית על עיר בגדה המערבית הורגת תשעה פלסטינים"; "פשיטה ישראלית הרגה לפחות 5 פלסטינים בגדה המערבית"; "לפחות 10 פלסטינים נהרגו במהלך פשיטה ישראלית בגדה המערבית"; "שישה פלסטינית נהרגו בפשיטה ישראלית בגדה המערבית".

בניגוד לסיקור פיגועי הטרור הפלסטינים, כל אחת מהכותרות לעיל מדגישה כי מדובר ב"פשיטה ישראלית" כגורם למותם של פלסטינים. אף אחת מהן לא מציינת כי מקרי המוות היו תוצאה של קרבות יריות בין חמושים פלסטינים לחיילים ישראלים. כל אחת מהכותרות הינה החלטה של העיתון לגבי מה יש להדגיש לקוראים, ומה יש להצניע מעיניהם.

העיתון יכול למצוא דרכים לתרץ את חוסר העקביות שלו. בהחלט, תנועת המחאה הישראלית ראויה לדיווח ולכותרות, כך שניתן לטעון שיש הצדקה לכך שהדיווח אודותיה בא על חשבון סיפורם של אלן גנלס ואור אשכר. זהותן של בנות משפחת די אושרה לפרסום רק יום לאחר הפיגוע – אז כיצד ה'טיימס' יכול היה לפרסם את שמותיהן? ב-2022, העיתון פרסם מדי פעם כותרות שעסקו במפורש באלימות פלסטינית.

אך גם כשלוקחים בחשבון את התירוצים, הדפוס הבעייתי עומד בעינו. עמודי העיתון מגמדים בעקביות את האלימות הפלסטינית. סכין פרפר בה השתמש תוקף פלסטיני כונתה "סכין של הצופים"; ולמרות סרטון וידאו ברור של התוקף עם הסכין, העיתון העלה ספקות בנוגע להאם הוא באמת היה חמוש. ארגון הטרור הרצחני של אבו-נידאל כונה "ארגון שחרור פלסטיני". חמושים פלסטינים נקראו "מפגינים". נאום אנטישמי של יו"ר הרשות הפלסטינית תואר כ"הרצאה בהיסטוריה". תשלומי הרשות למחבלים כלואים בוטלה כלאחר יד כ"תיאוריית קונספירציה ימנית". הברית של המנהיג הערבי הפלסטיני האנטישמי עם הנאצים טויחה כ"אנטי-ציונות" גרידא.

בינתיים, אלימות ישראלית מקבלת לעתים קרובות הדגשה יתרה. כשצעירים ישראלים גזענים היכו קשות את הנער הפלסטיני ג'מאל ג'ולאני, שכיום הוא בריא ושלם, הסיפור הוצג באופן חוזר ונשנה ובהבלטה ב'ניו יורק טיימס'. אך שנה קודם לכן, כשמחבלים פלסטינים צעירים טבחו באכזריות בחמישה מבני ובנות משפחת פוגל, כולל תינוקת בת שלושה חודשים, ילד בן 4 וילד בן 11 ביחד עם הוריהם, הסיפור נקבר ולא סופר באופן בולט.  

כשלאחר מקרה נדיר של טרור ישראלי-יהודי, אימו הפלסטינית של הילד שנרצח נפטרה מפצעיה, מותה סוקר ב'טיימס' בשתי כתבות נפרדות. מותה של ריהאם דוואבשה אכן היה טרגדיה קשה. אך העיתון מעולם לא הזכיר את לוסי די, אמא יהודייה שנפטרה יומיים לאחר שבנותיה נהרגו. שמה לא צוין ודבר מותה לא דווח לקוראי העיתון. האם מדובר בטרגדיה במשקל קל יותר, לדעתם המקצועית של עורכי העיתון?

המאמר פורסם לראשונה באנגלית באתר CAMERA. תרגם לעברית: שלומי בן מאיר.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות