מה עומד מאחורי הטענות אודות אלימות מינית של חיילי צה"ל?

מאת דייוויד ליטמן

לאחרונה,  מספר "מומחים" מטעם האו"ם פרסמו הצהרה שישנן "טענות אמינות" לפיהן חיילי צה"ל הפעילו אלימות מינית נגד נשים פלסטיניות.

כפי שהראתה CAMERA, עמותת האם של 'פרספקטיבה', בין כותבי ההצהרה ניתן למצוא אנשים בעלי היסטוריה של אנטישמיות והטיה אנטי-ישראלית. יתר על כן, ההצהרה לא כללה ראיות כלשהן, או מידע המאפשר להעריך את רמת האמינות של הטענות כגון תאריכים, שעות, מיקומים או שמות. לקוראים לא נותר אלא לסמוך על מילתם של הכותבים המוטים להחריד.

לא היינו היחידים שהבחינו בהיעדרם החשוד של מידע וראיות. עיתונאי אחד, שביקש להישאר בעילום שם, יצר קשר עם "מומחי" האו"ם ושאל אם הם יוכלו לספק פרטים ומקורות להאשמות. אחת מהם, רים אלסאלם, השיבה שהיא אינה יכולה לספק פרטים או מקורות. למעשה, ניתן היה להבין מתשובתה שהם אינם בטוחים היכן נמצאים אותם קורבנות לכאורה.

המקור היחיד אליו הם היו מוכנים להפנות, לאחר בקשות חוזרות ונשנות של העיתונאי, הוא דוח מאת ארגון בשם WCLAC (Women's Centre for Legal Aid and Counseling – מרכז נשים למען סיוע וייעוץ משפטי). מכיוון שזהו המקור היחיד הזמין לציבור על מנת לבדוק את הטענות, מן הראוי לבחון את הדוח של WCLAC בקפידה. אחרי הכל, אם "מומחים" של האו"ם סבורים כי הדוח אמין, ניתן להסיק ממנו לגבי איכותן וטבען של ההאשמות החמורות האחרות שלהם.

ניסיון מכוון ליצירת סימטריה שקרית

הדוח של WCLAC מתחיל בטענה מוזרה למדי. לצורך ההקשר, הדוח נשלח לשליחת האו"ם לענייני אלימות מינית בסכסוכים, פרמילה פאטן, שביקרה בישראל בינואר כדי לבחון את השימוש באלימות מינית על ידי חמאס במהלך הטבח בשבעה באוקטובר.

We told the world Hamas raped women.
they didn’t believe us, they asked “Where are the testimonies?”

Here, here are the testimonies. watch every single moment, don’t allow yourself to skip a second. pic.twitter.com/LSJrz9D3OJ

— Yaari Cohen (@YaariCohen) December 4, 2023

במכתב המצורף לדוח של WCLAC, הארגון מביע דאגה שההאשמות נגד חיילי צה"ל אינן נחשבות לחמורות מספיק כדי שייחסו תחת המנדט של גב' פאטן. המכתב מבטא "חשש כבד בנוגע לתחום הסמכות" שגב' פאטן הציגה ל-WCLAC, אשר "מגביל אלימות מינית למעשים בעלי אופי חמור, כגון אונס וסחר בבני אדם". מודאגים שמא אף אחת מההאשמות שלהם היא ברמת חומרה מספקת, אנשי הארגון קוראים לה "להרחיב" את המנדט שלה כדי שיכלול מושגים עמומים כגון "עבודה הומניטארית, מניעה במעלה הזרם, צדק ואחריותיות…". המכתב מעלה "דרישה להתחשב בהפרות הישראליות ברמות שונות של אלימות הכוללות זכויות מיניות וזכויות רבייה בדוח הבא שלך על השטחים הפלסטינים הכבושים".

במילים פשוטות יותר, הארגון WCLAC מבקש משליחת האו"ם לשנות את המנדט שלה כדי ליצור סימטריה בין השימוש השיטתי של חמאס באלימות מינית מחרידה בשבעה באוקטובר, לבין ההאשמות שלו נגד חיילי צה"ל.

מה הן ההאשמות?

הדוח מציג 14 קורבנות ספציפיים. שמונה מהם טוענים שעברו חיפוש ידני או חיפוש בעירום. בכל המקרים בהם הדוח מציין את מינו של החייל שביצע את החיפוש, מדובר בחיילת. ארבע מההאשמות כוללות הערות בלתי ראויות ומיניות כלפי הקורבן. ארבע מההאשמות כוללות מכות באברי המין ע"י חיילים. האשמה אחת נוגעת למישושים.

כפי שנראה בהמשך, הראיות להאשמות הן דלות ביותר.

על מנת להבין מה WCLAC מנסה להשוות לזוועות שביצע חמאס בשבעה לאוקטובר, קחו לדוגמה את אחת ההאשמות להן דווקא ישנו תיעוד: חיפוש ידני על גופה של אישה לבושה לחלוטין, המבוצע על ידי חיילת ממין נקבה. הדוח מקשר לסרטון של התקרית, בו ניתן לצפות כאן. אין כל רמז לכך שהחיפוש היה בלתי ראוי יותר, למשל, מחיפוש על ידי אנשי הביטחון בשדה התעופה.

כמובן, ישנן האשמות חמורות יותר, שאם הן נכונות הן ראויות לגנאי וענישה. העובדה שהן לא מתקרבות לרמת החומרה של מעשי חמאס אינה מצדיקה אותן. אך הניסיון ליצור סימטריה מוסרית בין מעשים אלו לבין השימוש השיטתי של חמאס באונס, על ידי ארגון הידוע בסלחנותו לטרור (ראו בהמשך), הוא לא רק ציני אלא גם שפל במיוחד.

כשלים מתודולוגיים

לא רק שרמת החומרה של טענותיו של WCLAC אינה גבוהה, אלא שגם אמינותן מוטלת בספק.

למשל, מבין החוקרים ששמם מצוין בדוח ניתן למצוא את חאלדה ג'ראר, בכירה בארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין. בין השאר פעילויותיה, השב"כ זיהה אותה כראש תא הטרור בגדה המערבית שהיה אחראי לכמה פיגועים, כולל הרצח של רינה שנרב בת ה-17. אין צורך להכביר מילים על אמינות הטענות נגד ישראל, כשהן באות מפיה של טרוריסטית שהייתה מעורבת בפיגועים נגד ישראלים.

חוקרת אחרת היא נדווה ברגותי – חברת הנהלה בוועדה הטכנית לענייני נשים, ארגון שב-2018 חברות ויזה, מאסטרקארד ואמריקן אקספרס סיימו את התקשרותן עימו עקב קשריו לחזית העממית. ב-2017, הארגון אף הקים מרכז פעילות לנערות הקרוי על שם דלאל מוגרבי, המחבלת שהובילה את פיגוע כביש החוף ב-1978, בו נרצחו 37 ישראלים, בהם 12 ילדים.

לעתים, הדוח של ACLAC מפנה למחקר שערכו ארגונים אחרים. למשל, בעניין החיפוש בעירום הוא מצטט הצהרה של תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי לפיה היא "תיעדה 20 מקרים דומים". אך הדוח לא מציין כי אותם 20 מקרים אירעו על פני תקופה של 15 שנים, ובכך למעשה מנפח את התופעה באופן מלאכותי וזדוני.

במקומות אחרים בדוח, WCLAC פשוט לא מספקים ראיות שהם טוענים שיש להם. בהערת שוליים אחת נכתב "קישור לראיון", אך אין שם קישור. בהערה אחרת הנוגעת לתיעודים וסרטונים של עדויות נשים שלכאורה נפגעו, אין כל תיעוד שכזה. לחיצה על הקישור תיקח את הקורא לחשבון Google Drive שלו.

מן הראוי גם לבדוק למי קשורות ההאשמות שבדוח.

מבין ארבע ההאשמות החמורות ביותר, אודות הכאה באזור אברי המין, מופיע שמה של אחת בלבד מהקורבנות – עהד תמימי. תמימי התפרסמה לאורך שנים של פעילות תעמולה נגד ישראל, שלעתים קרובות כללה תיעוד שלה תוקפת את חיילי צה"ל או מתגרה בהם כדי שהם יתקפו אותה. היא נעצרה לאחר שהגיבה לטבח בעוטף עזה בהכרזה "מחכים לכם בכל ערי הגדה, מחברון ועד ג'נין. אנחנו נשחט אתכם ואתם תגידו שמה שהיטלר עשה לכם היה בדיחה. נשתה את דמכם ונאכל את הגולגולות שלכם".

מן הראוי לציין כי לאחר שטענה שעברה פגיעה פיזית, שירות בתי הסוהר הכחיש את טענותיה ואף פרסם תמונות שלה בתא הכלא מחייכת ונינוחה. למרות ששוחררה כבר בנובמבר, לא סופקו מאז ראיות כלשהן לאישוש טענותיה.

עוד קורבן ששמה מצוין היא הנאדי חלוואני, שטענה כי חיילים העירו לה הערות מיניות. מדובר בבכירה במוראביטאת, קבוצה אסלאמית הקשורה לחמאס וידועה בהטרדה והסתה נגד יהודים העולים להר הבית.

קורבן נוספת היא חנאן ברגותי, שטענה כי חיילי צה"ל נגעו בה באופן בלתי ראוי בעת מעצרה. בעבר היא קראה "כל פלסטיני צריך לחטוף חייל", ולאחר שחרורה בנובמבר היללה את מנהיג החמאס מוחמד דף וקראה לחטיפת ישראלים עד שבתי הכלא בישראל ירוקנו ממחבלים. עדותה של חנאן ברגותי היא גם המקור הבלעדי לשניים מהסיפורים על הכאה באברי המין, בהם הקורבנות אינם מצוינים בשמם. אין כל אינדיקציה לכך ש-WCLAC ניסו לאשש את הסיפורים האלה בדרך כלשהי.

כמובן, העובדה שלאדם יש רקע בטרור או פעילות עוינת אחרת, אינה שוללת את עדותו לחלוטין. אך היא כן דורשת להתייחס לעדות שלו בזהירות ולנסות למצוא לה אישוש ממקורות נוספים – ומכך WCLAC, בלהיטותם להרשיע את ישראל, פשוט מתעלמים.

רקע אודות WCLAC

החששות בנוגע לאמינות הדוח, הנובעים מהליקויים והכשלים המתודולוגיים הרבים שבו, רק מתעצמים לאור טבעו של הארגון העומד מאחוריו.

טבע זה ברור כבר מן השפה בה WCLAC נוקט כלפי ישראל לאורך הדוח. פעילות נגד טרור למעצר מחבלי חמאס היא "פלישה לבתים"; צה"ל הוא "כוחות הכיבוש הישראלים"; ומדינת ישראל מואשמת שוב ושוב בביצוע "רצח עם חסר רחמים".

הארגון גם ידוע במאמציו להעניק לגיטימציה לטרור של חמאס. למשל, הוא מקדם את הרעיון שלחמאס יש "זכות חוקית להתנגד לכיבוש בעזרת כל האמצעים הדרושים העומדים לרשותו". במילים אחרות, לחמאס ישנה זכות חוקית לרצח המונים, עינויים, אונס וחטיפת אזרחים.

⚠️WARNING: DISTURBING⚠️

Israeli special forces paramedic describes the aftermath of the brutal rape and execution of Israeli girls in Be’eri during the October 7 Massacre.

via @republic pic.twitter.com/a8eusG3dqp

— Eylon Levy (@EylonALevy) October 25, 2023

הארגון גם מטיל על ישראל את האשמה בתופעות חברתיות שליליות הפושות בחברה הפלסטינית. כך, הוא טוען כי "הכיבוש והאפרטהייד הישראלים" הם אלה ש"השרישו את הפטריארכיה בחברה הפלסטינית והגבירו את האלימות בתוך המשפחה ואלימות ודיכוי של נשים".

וזה גם מה שהארגון מנסה לעשות כעת. בעוד העולם מזועזע מהשימוש השיטתי והאכזרי של חמאס באלימות מינית, WCLAC מנסה להסיט את תשומת הלב מחמאס ולהאשים את ישראל באלימות מינית בהתבסס על ראיות דלות ועלובות במיוחד.

העובדה ש"מומחי" האו"ם עובדים ללא לאות להעצמת ההאשמות הללו ולנסוך בהן מראית-עין של אמינות, היא אינה מפתיעה בהינתן הרקורד שלהם של אנטישמיות והטייה אנטי-ישראלית. רים אלסאלם היא דוגמה טובה: למרות תפקידה כ"מומחית" מטעם האו"ם לאלימות נגד נשים, היא הייתה שקטה באופן חשוד בנוגע לאלימות נגד נשים ישראליות, למרות הראיות הרבות לכך. כעת קולה נשמע, כשניתן להשתמש בו להסטת האשמה כלפי ישראל.

מדובר במהלך שהוא לא רק שקוף לחלוטין, אלא גם מחפיר מבחינה מוסרית.

המאמר פורסם לראשונה באנגלית באתר CAMERA. תרגם לעברית: שלומי בן מאיר.

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.