מיהו "מכון מחקר" ומיהו "תועלמן ודמגוג"?

השבוע פורסם ב'הארץ' בהרחבה ובהבלטה דו"ח שהפיק מרכז "אדוה", הטוען לאפליה ממוסדת לטובה, אותה נוקטת המדינה, לכאורה, כלפי תושבי יהודה ושומרון, לעומת אפליה לרעה של תושבי עוטף עזה, עיירות הפיתוח, או רשויות מקומיות אחרות ("הממשלה מעבירה הכי הרבה תקציבים להתנחלויות – והרבה פחות לעיירות הפיתוח", 9.9).

מרכז "אדוה" אינו מכון מחקר א-פוליטי. הוא אומנם מכנה את עצמו "בלתי תלוי", וכזה שמטרתו לקדם "שוויון וצדק חברתי", אבל הוא מזוהה באופן מובהק עם השמאל וממומן על ידי הקרן החדשה לישראל. יו"ר הועד המנהל של מרכז "אדוה" הוא הד"ר יוסי דאהן, המכהן במקביל גם כראש אתר 'העוקץ', במת שמאל מקוונת בולטת, המגדירה את עצמה "מרחב פרוגרסיבי רב תרבותי". בוועד המנהל של המרכז חברים גם  פרופ' יוסי יונה, המתנגד לחוק השבות ו"לא מתחבר להגדרה ציוני", פרופ' אורן יפתחאל, המאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה ותומך בזכות השיבה, ועוד.

את המחקר חיבר עבור "אדוה" הפרופ' שלמה סבירסקי, מי שכתב לפני תשע שנים ספר שלם על עוולות הכיבוש הישראלי ("מחיר היוהרה"), על עלויותיו האסטרונומיות, לשיטתו, ועל הנזק העצום שהסב למדינה בתחומים רבים. סבירסקי גם, בניסיון לנתב את זעם המחאה החברתית לכיוון ההתנחלויות, קבע במהלך המחאה החברתית של קיץ 2011, שההתיישבות ביו"ש היא "מצעד איוולת".

אין ספק שדו"ח מרכז "אדוה" ראוי לפרסום, אבל האם לא נכון היה למקמו בתוך ההקשר החיוני של זהותו הפוליטית המובהקת של הגוף שפרסמו ושל המחבר שחיברו?

תשובת 'הארץ' היא שלא. זהותו הפוליטית של מרכז "אדווה" כמו הוסתרה במתכוון. בכל הדיווחים על הדו"ח של מרכז "אדוה", צוין המרכז בשמו בלבד, ללא כל תוספת באשר לזיהוי הפוליטי של המרכז, או של מחבר הדו"ח. מסקנת הקורא התם היא שמרכז "אווה" הוא מכון מחקר מקצועי וא-פוליטי, והתוקף של ממצאי מחקרו, הענייני לכאורה, בהתאם.

האם לגופי המחקר מהצד הימני של המפה הפוליטית מעניק 'הארץ' את אותה הנחה? גם כאן, למרבה הצער, התשובה היא לא.

• כשעמותת "רגבים" הגישה לעיתונות דו"ח על מצב השתלטות הבדואים על אדמות מדינה בנגב, היא כונתה ב'הארץ' "עמותת הימין רגבים" (ופעם שניה כאן, ופעם שלישית כאן).

• מרכז שלם, הוגדר ב'הארץ' בהזדמנות אחת "המוסד השמרן הקשור לאישים בימין", בהזדמנות שניה "מכון מחקר ימני שמרני", וזכה מהעיתון גם לכתבה שלמה שמטרתה להציגו כמכון שהוקם "בסיועם של תורמים נדיבים מהימין האמריקני… כדי לייבא לשיח הפוליטי בארץ רעיונות ניאו שמרניים."

• עמותת "NGO מוניטור", שמטרתה המוצהרת היא פעולה למען "אחריות ארגונים לא ממשלתיים במדינה", היא, לפי 'הארץ', "אחת המבקרות החריפות והקולניות ביותר של ארגוני זכויות האדם והשמאל בשנים האחרונות".

• המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מוגדר על ידי 'הארץ' בפשטות, "מכון מחקר ימני".

• המכון לאסטרטגיה ציונית הוא, לפי 'הארץ', "אחד הגופים המרכזיים שפועלים בשנים האחרונות למתן הכשר אידיאולוגי ואינטלקטואלי לקו הנצי שמאפיין את שלטון הימין הנוכחי." כשהמכון חיבר דו"ח על הנטייה השמאלית בפקולטות למדעי החברה והרוח באוניברסיטאות, הוא תואר במאמר המערכת של 'הארץ' כ"גוף ימני המתיימר להגן על האתוס הציוני". ואם לא היו הדברים מספיק ברורים לקוראי העיתון, הוסיף הפרופ' זאב שטרנהל מאמר משלו, בו כינה את אנשי המכון "תועמלנים ודמגוגים".

מדוע הם – כולם – ימנים, שמרנים, דמגוגים ותועמלנים, ואילו "אדוה" הוא סתם מכון מחקר?

מותר להחליט שמציינים לצד כל גוף מחקר המפרסם דו"ח בעל חשיבות ציבורית, את שיוכו הפוליטי. מותר גם להחליט שנמנעים מכך. אבל אם כבר אאוטינג, אז גם למרכז "אדוה" מגיע, למרות שהגילוי עלול להציב כוכבית לצד הממצאים שיפרסם, בעיני חלק מהקוראים. חנוק להם, לפרופ' סבירסקי ול"אדוה", בארון שסגר עליהם 'הארץ'.