מיתוס ה"שקט" של הארץ

"מאז בחירות 1996 בישראל, ועד כמעט סופה של ממשלת אהוד ברק, שררה לתקופת זמן ממושכת למדי רגיעה ביטחונית. לא היו כמעט פיגועים". כך מניח כתב הארץ דני רובינשטיין בטור דיעה היום ("למה להכיר בישראל?"). בתקופה של השקט כביכול, בו לכאורה " לא היו כמעט פיגועים", בוצעו התקפות בהן נהרגו 63 ישראלים ביותר מ-40 התקפות טרור שכללו דקירות, פיצוץ מטענים וירי. התקופה שעליה מדובר החלה ביוני 1996 וממשיכה לשנת 2000. (כהונת ברק הסתיימה במרץ 2001, אך מכיוון שרובינשטיין לא מסביר למה הוא מתכוון ב"עד כמעט סופה של ממשלת אהוד ברק", ניתוח זה כולל פיגועים שבוצעו עד שנת 2000). המידע על עשרות פיגועים אלו נלקח מאתר משרד החוץ הישראלי ומאגר המידע של המכון לחקר מדיניות נגד טרור.

כמה מהפיגועים הקשים ביותר הם:

• 9.8.2001: פיגוע התאבדות במסעדת סבארו בירושלים, 15 נהרגו ו-130 נפצעו.
• 4.9.1997: פיגוע התאבדות במדרחוב בן יהודה, 5 נהרגו ו-181 נפצעו.
• 30.7.1997: פיגוע התאבדות כפול בשוק מחנה יהודה בירושלים, 16 נהרגו ו-178 נפצעו.

פיגועים נוספים שהתרחשו בתקופה בה "לא היו כמעט פיגועים" כוללים (מדובר ברשימה חלקית של פיגועים בתקופה הנ"ל):

• 8.12.2000: פיצוץ מטען באוטובוס בת"א, 14 נפצעו.
• 22.12.2000: פיגוע התאבדות בדוכן קפה בעמק הירדן, 3 נפצעו.
• 22.11.2000: מכונית תופת שהתפוצץ סמוך לאוטובוס מלא, 2 נהרגו ו-55 נפצעו.
• 2.11.2000: מכונית תופת  מלאה בחומר נפץ מתפוצצת בשוק מחנה יהודה בירושלים, 2 נהרגו ו-10 נפצעו.
• 7.11.1999: מספר מטעני צינור מתפוצצים בצומת מרכזי בנתניה, 27 נפצעו.
• 10.8.1999: פיגוע דריסה בתחנת אוטובוס במרכז, 6 נפצעו.
• 6.11.1998: פיגוע התאבדות בשוק מחנה יהודה בירושלים, 2 נהרגו ו-20 נפצעו.
• 19.10.1998: רימון יד נזרק לעבר התחנה המרכזית בב"ש, 59 נפצעו.
• 7.5.1998: דקירה קטלנית בעיר העתיקה בירושלים, אדם אחד נהרג.
• 27.8.1998: פיצוץ בשעת העומס בתל אביב, 14 נפצעו.
• 21.3.1997: פיגוע התאבדות בבית קפה אפרופו בת"א, 2 נהרגו ו-48 נפצעו.
• 20.7.1997: פלסטיני תוקף שני ישראלים בעזרת דוקרן ברזל בראשון לציון, 1 נהרג ו-1 נפצע.
• 22.7.1997: ערבי ישראלי מנסה לדרוס קבוצת תיירים מאנגליה וקנדה ביפו ולאחר מכן מנסה לדקור אותם, 11 נפצעו.
• 9.1.1997: שני מטענים מתפוצצים בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, 16 נפצעו.

ב- 28 לפברואר 2005, כתב הארץ ספי רכלבסקי כתב גם על "ארבע שנים שבהן שמרו הפלשתינאים על שקט כמעט מלא" בזמן שלא צויין במהלך שנות ה-90, למרות העובדה שלא היה ממש שקט. בדומה לכך כתב יוסי ביילין על התקופה האידילית בה הוא טוען ש"נהרגומפעולות איבה רק כ- 20 בני אדם" במהלך התקופה של 1957-1967, בעוד מספר ההרוגים האמיתי היה בערך כפול ממספר זה, (5.6.2005).