מי הורג אזרחים בכוונה וגם לא מתנצל על כך?

פעם, עיתונאי לא היה מעז לכתוב משפט שאינו מגובה בהוכחה כלשהי. היום, צבי בראל, בטור בו הוא טוען כי הֶרג אזרחים חפים מפשע על ידי צה"ל מהווה מדיניות מכוונת של ישראל, מרשה לעצמו לפלוט משפטים חסרי כל אחיזה במציאות. אין ב"הארץ" עורכים?

כתיבת טור דעה לא מעניקה פריבילגיה לכתוב טענות בלתי נכונות. כפי שכתבנו כאן לא פעם, שקרים אינם דעות. צבי בראל מדגים את עיוורונו לעובדות באמצעות טור מתלהם בשם "דמוקרטיה מטורפת" ("הארץ", 10.7.11).

בטורו הוא פוסק כי הֶרג אזרחים על ידי צה"ל הוא מדיניות מכוונת של ישראל:

[ישראל] קודם יורה ואחר כך שואלת שאלות. אם נהרגים בהזדמנות זאת גם אזרחים תמימים, פלסטינים, טורקים או "פעילי שלום הזויים", אין זו רק טעות אנוש, תקלה שקורית כשנלחמים, אלא כלי לחיזוק את דימוי המטורפת, שמטרתו להרתיע. 

יכולנו לשאול את בראל: אם חיילי השייטת התכוונו להרוג את "פעילי השלום" של המרמרה מדוע עלו עם רובי צבע לסיפון? או מדוע לא נהרגו פעילים נוספים בספינות אחרות? יכולנו גם לשאול: אם חיילי צה"ל התכוונו קודם לירות ואחר כל לשאול שאלות, מדוע טלפנו, שלחו הודעות טקסט ופיזרו אלפי כרוזים הקוראים לתושבי עזה לעזוב אזורים שעומדים להיות מופגזים בזמן מבצע "עופרת יצוקה"?

אך נניח לזה. דווקא בפסקה אחרת מתבטא בראל באופן שמעלה את התהייה האם יש עורכים ב"הארץ":

ישראל לא המציאה את השיטה. הגדולה בדמוקרטיות, ארה"ב, פועלת בדרך דומה באפגניסטאן, וכוחות נאט"ו שבהם משרתים חיילים בריטים וטורקים אינם בוחלים בשיטת ההרתעה הזאת בפעילותם באפגניסטאן או נגד לוב. ההבדל הוא שכאשר כוחותיהן פוגעים באזרחים חפים מפשע, הן לפחות חשות אי נוחות, מביעות צער, אפילו משלמות פיצויים לפעמים[דגש לא במקור].

הטענה המשתמעת מדבריו של צבי בראל היא שישראל אינה מביעה צער במקרה של הרג חפים מפשע וכמובן שאינה משלמת פיצויים לנפגעים. איזה עיתונאי ירשה לעצמו לפלוט משפטים שאין להם כל אחיזה במציאות מבלי לפחות לבדוק את נכונות טענותיו?

הנה רק חלק מהמקרים בהם הביעה ישראל צער או התנצלה בעקבות פגיעה באזרחים:

במאי 2004 התנצל שר הביטחון שאול מופז על פגיעה באזרחים פלסטינים חפים מפשע ואמר:

איננו פוגעים באזרחים. זה לא נעשה במכוון, אנו מתנצלים. […] איננו הורסים בתים ללא סיבה. בבתים שהרסנו היו מנהרות, הרסנו 90 מנהרות בשנים האחרונות ויש עוד. העולם חייב להבין כי אין לנו ברירה אחרת. אנו הורסים בתים בהם עושים הטרוריסטים שימוש.

ביוני 2006 פתח ראש הממשלה אהוד אולמרט את ישיבת הממשלה בהבעת צער על הרג אזרחים חפים מפשע. אולמרט הזכיר כי הדבר נעשה כבר בעבר:

היו גם מקרים קודמים בעבר, בהם ישראל התנצלה ונשאה על גבה מקרים של הרג חפים מפשע.

ורק במרץ האחרון תקף צה"ל ברצועת עזה בתגובה לירי פצמרי"ם על ישראל והצר על הרג שני ילדים:

צה"ל: הגבנו לירי, מצרים על הפגיעה בבלתי מעורבים.

בראל מיידע אותנו שכוחות ארה"ב ונאט"ו "אפילו משלמות פיצויים לפעמים". הוא מתעלם מהעובדה שבישראל, עוד בשנת 2000, שולמו פיצויים לאלמנתו וילדיו של פלסטיני שנפגע מטרור יהודי ושב-2005 אף הועלתה הצעת חוק שקראה לעגן בחוק מתן פיצויים לערבים שייפגעו מטרור יהודי.

בנוסף לכך, בשנת 2009 העבירה מדינת ישראל פיצויים בגובה רבע מיליון שקלים לחמישים משפחות פלסטיניות בחברון שרכושן נהרס בפינוי בית המריבה בחברון. זאת ועוד, אם בראל היה בודק את הנתונים הוא היה מגלה שבעיתון שבו הוא עובד דווח על ידי עקיבא אלדר בשנת 2010 שצה"ל ישלם פיצויים לפלסטינים מרמאללה שביתם הופגז במהלך מרדף אחרי מבוקש.

אבל כנראה שצבי בראל לא בדק את הנתונים או אולי, גרוע יותר, בחר במתכוון להעלים אותם מעיני הקוראים. דבריו של בראל אינם בגדר עיתונות וגם לא בגדר דעה. במקרה הטוב הם מעידים על בורות. עורכי עיתונו של בראל המאפשרים פרסום שקרים שכאלה מזלזלים בקוראיהם ומזלזלים במקצוע בו הם עוסקים.