מי החליט לא לתרום את איבריו של אבי כהן? אם רבנים השפיעו על המשפחה, מדוע אלמנתו של כהן אומרת דברים אחרים? Presspectiva | 05.01.11 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס מי החליט לא לתרום את איבריו של אבי כהן? (5.1.11) "בשעה שש בערב, ביום שלישי, הסכימה משפחת כהן לתרום את איבריו של אבי", כתב בן כספית בטורו ב"מעריב" ("לחץ הרבנים מנע את תרומת איברי אבי כהן", 30.12.10), ובכך הצית דיון ציבורי על השפעתם של רבנים על נושא תרומת איברים. זאת לאחר שיום קודם לכן דיווח יצחק טסלר ב-NRG כי "השתלת איבריו של אבי כהן נמנעה בגלל רבנים". נניח לדיון החשוב כשלעצמו ונתעסק בהיבט התקשורתי של פרשה זו. כספית מטווה סיפור שלם בטורו, המתבסס על עדי ראיה לכאורה, על פיו רבנים ואברכים הגיעו לבית החולים ולחצו על משפחת כהן לא לתרום את איבריו של אבי, למרות שאלה כבר הסכימו לדבר. כספית אף מפרט כי מתאמת ההשתלות של ביה"ח איכילוב כבר אחזה בכתב ההסכמה בידה ושאף החלו לבצע שיחות טלפון למושתלים פוטנציאלים, אלא שברגע קריטי זה הפעילו האברכים על המשפחה לחץ רב לחזור בהם מהסכמתם. בעקבות כך, כתב יוסי שריד ב"הארץ" ("צוואתו של אבי כהן הופרה", 30.12.10): "שוב הרבנים הללו שפגיעתם רעה יורדים לחיינו וגם למותנו יורדים". לכאורה זהו סיפור קשה ומכעיס. ואולם, הוא לא מסתדר בכלל עם דברים שאמרה דורית כהן, אלמנתו של אבי כהן. בראיון ליעל דן בגלי צה"ל מה-2.1.11 אמרה דורית: דורית כהן: ההחלטה [לא לתרום את האיברים] היתה החלטה שלי עם תמיכה של בני משפחתי. […] במשך כל השבוע […] עדיין היתה לנו איזושהי תקווה […] וידעתי שברגע שאבי יתעורר הוא ילחם בזה ביחד איתנו. היתה לנו ממש אמונה בקטע הזה שאבי יתעורר ויצליח לעבור את הטרגדיה הזאת, את הפציעה הקשה הזאת. יעל דן: אם היית יודעת את זה [שיש לאבי כרטיס אד"י] מוקדם יותר, היית נוהגת אחרת? דורית כהן: לא יודעת. אני לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות את זה. אני פשוט לא יודעת. אני רציתי את אבי'לה שלם. יעל דן: […] יש טענה שהרבנים הפעילו עלייך לחץ. דורית כהן: הרבנים לא הפעילו עלי לחץ. אני בכלל הייתי מנותקת מכל העניין הזה. הייתי בעולם שלי, במאבק שלי, באמונה שלי […]. אני לא חושבת שמישהו יכול לבוא ולשפוט אותי. כעבור יומיים התראיינה דורית כהן ב"ידיעות אחרונות" ("אבי'לה עשה הכל בגדול, גם למות", 4.1.11), וכך אמרה: […] בנושא של תרומת האיברים הייתי החלטית והיה לי ברור שאני הולכת עם עצמי ולא מקשיבה לאף אחד. באחד הימים, כשהאחות ראתה אותי אצל אבי צועקת ומתחננת שיתעורר, היא ניסתה לפתוח לי את העיניים, לחבר אותי למציאות, ואמרה שהמצב שלו קריטי והכל קורס. ממנה שמעתי לראשונה על תרומת איברים והיה לי ברור שאין שום סיכוי. הודעתי לה הכי ברור שאפשר שאני לא מוכנה לנתק את אבי מהמכשירים ואף אחד לא יזיז אותי מדעתי. הוא צריך להישאר שם בחתיכה אחת, יפה כמו שהיה כל חייו. אני בטוחה שעשיתי את הדבר הנכון. אני ובני משפחתי חיים בשלום. כאמור, נושא תרומת האיברים הוא עניין חשוב אשר יש להעלות על סדר היום הציבורי. אולם במקרה הספציפי הזה, ראוי היה שהעיתונאים היו מגלים קצת צניעות ולא קופצים בראש עם כל מיני מסקנות שהסיקו על בסיס אינפורמציה חלקית ולא בדוקה. עדכון מה-6.1: בראיון לדניאל זילברשטיין בגלי צה"ל, אמר היום תמיר כהן, בנו של אבי כהן: אף רב, גדול [ככל] שיהיה, לא תרם ולא ייעץ לטובת [עניין תרומת] האיברים. ההחלטה התקבלה אך ורק על ידי המשפחה. […] הלכנו לחדר להיפרד ממנו. אז מה שראינו ומה שהרגשנו זה שאבא עדיין חי. […] כשאתה רואה שהלב עובד אז מבחינתך אבא חי, ורצינו לתת לו את כל הסיכוי שבעולם כן להתעורר וכן לחזור לעצמו. עדכון מה-9.1: בתכנית אולפן שישי בערוץ 2 ב-7.1 במסגרת כתבה על החלטתם של משפחת כהן, אמרו דורית ותמיר כהן בין השאר: דורית כהן: אני חושבת שבכל השבוע האחרון אנשים פשוט איבדו פרופורציות […] תמיר כהן: ממש לא קשור לרבנים, ולא להתייעצויות ולא לשום דבר. זו החלטה של המשפחה, של האנשים שהיו הכי קרובים לאבא. בראיון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מה-7.1 אמר תמיר כהן: אחרי שהרופאים דיברו איתנו, התכנסנו בחדר הישיבות שליד טיפול נמרץ, אמא, אחותי ואחי, החברים של אבא ושני חברים טובים. אמא אמרה שהיא לא רוצה שיחתכו ויפרקו את אבא, היא רוצה אותו שלם ויפה כמו שהיה בחייו. פתאם היה בחדר שקט עמוק, ובאותו רגע כולנו הבנו שלא אנחנו נחרוץ את גורלו, אלא הוא יעשה את זה בדרכו שלו. […] דבר אחד היה ברור לכולנו באותו הרגע בחדר הישיבות: כל עוד הלב שלו פועם, לא מתפקידינו לנתק את אבא מהמכשירים. ההחלטה היתה שלנו בלבד. […] אנחנו שלמים עם ההחלטה במיליון אחוזים. גם ב"ישראל היום" לא ברור על איזו אינפורמציה הם מסתמכים בעניין זה. בכתבה על תרומת איברים מה-7.1 ("יש לנו לב?") נכתב: [אבי] כהן חתם בחייו אל כרטיס אד"י – שבו מחזיק הכרטיס מצהיר על נכונותו לתרום את איבריו לאחר פטירתו לחולים הזקוקים לכך. אבל בני משפחתו, שחלקם הושפעו מדעת רבנים חרדיים, סירבו לכך. אלמנתו טענה שהסיבות לסירוב תרומת האיברים היו אחרות. אמנם סוף סוף, באופן עיתונאי ראוי, מוזכרת (בערך) תגובתה של דורית כהן, אולם לאור התבטאויותיהם הפומביות של המשפחה, האם לא ראוי יותר להציג את דבריהם כגרסה הראשונית, ואת גרסת השפעת הרבנים כ"טענה"?
