מי יגן על הציבור מפני עיתונאים שטחיים? ישי גולדפלם | 08.01.12 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס היכולת של התקשורת לשטוף את מוחו של הציבור באה לידי ביטוי פעם אחר פעם במה שמכונה בתקשורת הישראלית "חוק הנכבה". אין חוק שנקרא "חוק הנכבה". יש את תיקון מס' 39 לחוק יסודות התקציב. התיקון הוא מאד ברור ומאד ספציפי, אך כל זה לא מונע מכתבים שונים לסלף את תוכנו. אריק בנדר מפרט את ה"חוקים השנויים במחלוקת" שהוצעו במהלך השנה האחרונה תחת הכותרת "תמונת מצב" ב'מעריב' (5.1.12). אחד החוקים הוא כמובן "חוק הנכבה". זהו ההסבר להצעת החוק על פי בנדר: הצעת חוק ששוללת שלילת תקציבים [טעות העריכה במקור] מארגוני שמאל שיציינו את יום העצמאות של ישראל כיום אבל של העם הפלסטיני. זהו תיאור שטחי, שגוי ומסולף. למעשה, התיקון המוצע הוא כי: (א) גוף מתוקצב או גוף נתמך…ומוסד ציבורי הנתמך לפי סעיף 3א לא יוציאו הוצאה לשם ביצוע פעילות שיש בה – (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; (2) שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה; (3) תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור, של אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל; (4) הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור; (5) פגיעה בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה… (ב) ראה שר האוצר כי גוף מתוקצב או גוף נתמך לא קיים הוראה מהוראות סעיף זה, רשאי הוא לעכב סכומים שיש להעבירם לאותו גוף מתקציב המדינה… במקום ההסבר הפשטני והכמעט ילדותי של בנדר, היה יכול לכתוב: "הצעת חוק המאפשרת לשר האוצר לעכב תקציבים ממשלתיים מגוף הנתמך על ידי המדינה אשר מבקש לארגן או לממן פעילויות שיש בהן כדי לערער את יסודות המדינה ולסתור את ערכיה הבסיסיים". אם היה לבנדר יותר מקום לכתוב, הוא היה יכול להוסיף גם כי החוק אינו מונע מגוף שכזה לקבל מימון חיצוני גם אם הוא פועל נגד ערכי המדינה. מדובר בשלילת כספי מדינה בלבד, כלומר כספי המיסים של כולנו. אבל מבחינתו של בנדר ומבחינת צרכני תקשורת רבים ותמימים, מדובר בחוק דרקוני אשר מטרתו "לשלול תקציבים מארגוני שמאל". שטחיות כבר אמרנו? הוכחה שאפשר אחרת מספק ג'קי חורי אשר באותו היום פרסם ב'הארץ' ידיעה תחת הכותרת "בג"ץ דחה עתירה נגד חוק הנכבה" ('הארץ', 5.1.12), שם כתב: בג"ץ דחה היום (חמישי) עתירה שהגישו תשעה עותרים נגד "חוק הנכבה" שמסמיך את שר האוצר לקצץ בתקציבי גופים מתוקצבים או נתמכים, אם אלה שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או שמציין [הטעות במקור] את יום העצמאות כיום אבל. לא מושלם אבל הרבה יותר מדויק. במקרה של חורי מתקבל הרושם שהוא לפחות עיין בהצעת החוק לפני שכתב עליה בעיתון.
