מי כאן בדיוק ה"שפן"?

ביום שישי האחרון הקדיש כרגיל בן כספית את עיקר טורו ב'מעריב' למתקפה בוטה נגד ראש הממשלה. עד כאן הכל רגיל, כולל הסגנון הכספיתי המוכר. (למשל – "צריך להחליף לו (לנתניהו) חיתול")

אבל אנחנו לא כאן כדי לדון בענייני טעם אלא בענייני מהות. ולגבי המהות מעניין לבחון את הטענה הזו של כספית ב 2018, נגד נתניהו של 2011-2012:

האיש שאיים על איראן שנים והודיע חגיגית שאם העולם לא יבלום את הגרעין ישראל תעשה את זה בכוחות עצמה, אבל השתפן ברגע האמת.

המסקנה: אותן שנים אכן היו בעיני כספית "רגע האמת", אבל נתניהו, במקום לגלות מנהיגות ואומץ, "השתפן" במקום לתקוף.

אלא מה? חזרה לדיווחיו של כספית מאותן שנים, מציגה אותו עצמו כמי ש"השתפן" ולא הכיר ב"רגע האמת", ואף פעל באינטנסיביות כדי לסכל את כוונת נתניהו, שכן הכיר ב"רגע האמת", לתקוף. כלומר לא "להשתפן".

כספית סיקר אז ביסודיות את המחלוקת בין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק, שדחפו לתקיפה, לבין ראשי מערכת הביטחון (בעיקר ראשי המוסד והשב"כ מאיר דגן יובל דיסקין, והרמטכ"ל גבי אשכנזי), שהתנגדו לה.

כספית הידהד אז אך ורק את העמדה השוללת תקיפה, כמו בדיווח הזה בו הוא תוהה:

איך יכול להיות שכל ראשי זרועות הביטחון לדורותיהם חושבים שהצמד הזה, ברק-נתניהו, מסוכן למדינה?

וגם קבע את עמדתו העצמאית, כמו בראיון שהעניק לשי גולדן, בו הסביר:

אני חושב שהשילוב בין אהוד ברק לנתניהו הוא שילוב מסוכן. אני אומר את זה מידיעה…  ביבי מנסה להלך אימים, כמו שעליו מהלכים אימים, והוא רוצה שכולנו נהיה בפאניקה שלו. אז אני לא בפאניקה.

בדיווח נוסף הוא כבר מפורש הרבה יותר. כוונת נתניהו לתקוף, היא "הרפתקה אסונית" ו"פנטזיה מסוכנת", ראשי הצבא, המוסד והשב"כ החדשים "משוועים לעזרה", "ביבי לא לגמרי מבין" את הסכנה, "הכל יבער", ועוד ועוד השתפנויות.

בשיאו של מה שלימים יכנה "רגע האמת", פרש ראש המוסד מתפקידו וחיפש את העיתונאי הצייתן וה"שפן" ביותר, כדי להשלים באמצעותו את סיכול המתקפה המתוכננת. הוא מצא את כספית והעניק לו תדרוך רחב, שתורגם למאמר שכותרתו: "דגן יוצא מהצל וזועק: תקיפה באיראן – אסון"

במאמר ביצע כספית את ההשתפנות שלימים יאשים בה דווקא את נתניהו, בשלושה רבדים:

ברובד הראשון הוא מהלל ומשבח את דגן ומציגו כמי שחייבים להקשיב לדבריו:

דגן הוא איש מפוכח שלמד את מגבלות הפעלת הכוח… בדרך כלל, דגן יודע מה הוא עושה. אם רצה שהעולם יידע שראש המוסד חושב שתקיפת איראן היא מעשה נמהר, שטותי והרה אסון, אז סימן שהוא חושב שזה נחוץ.

ברובד השני הוא מעניק לדגן במה חופשית להשתפן, במוסרו מפיו את הטענות הבאות:

אי אפשר למנוע ממדינה בסדר הגודל של איראן, מעצמה אזורית, להגיע לגרעין

התקפה ישראלית על איראן תעכב, אולי בדור שלם, את נפילת שלטון האייתוללות שם

התקפה ישראלית תאפשר לאיראן להגיד לעולם שאנחנו הופכים את הפרויקט הגרעיני שלנו לפרויקט צבאי. פשוט אין לנו ברירה

חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד ואולי גם סוריה יצטרפו למעגל. ישראל תספוג אלפי רקטות וטילים בעומק העורף שלה… כל האש הזו תומטר על לב ישראל, תזרע אבדות כבדות, תגרום נזק אדיר לכלכלה, תפוצץ את הבועה.

התקפה ישראלית על איראן היא טעות קשה. אולי אפילו היסטורית.

ברובד השלישי הוסיף כספית את השתפנותו הפרטית והעיד על עצמו שבזמן אמת, כמובן בניגוד לנתניהו, לא התעלה לזהות שאנחנו ב"רגע האמת":

למלחמה צריך לצאת רק כשיודעים שיש יכולת הכרעה טוטאלית. שני התנאים הללו לא מולאו עדיין. אנחנו לא שם

מדוע התגייס כספית בצורה כה גורפת להכות בתופים ולזעוק שטרם הגיע "רגע האמת" ושעלינו לנהוג במה שלימים יגדיר "השתפנות"? את השאלה הזו שאל אותו  גם שי גולדן באותו ריאיון, וקיבל תשובה:

התפקיד שלי זה להזהיר שאם תהליך קבלת ההחלטות בנושאים הגורליים העומדים לפתחנו כבר בקיץ הקרוב, דומה במשהו לתהליך קבלת ההחלטות בכל שאר הנושאים… אנחנו בצרה…  היום אני חש תחושת שליחות מסוימת.

 

אז מה החוכמה הגדולה, שלא לומר החוצפה, לטעון היום שדווקא נתניהו הוא ש"השתפן ברגע האמת"?

 

'פרספקטיבה': בן כספית, חזרה לפרסומים שלך מהשנים 2011-2012 מראה שגם לפי דעתך, לא נתניהו השתפן אז, אלא דווקא ראשי מערכת הביטחון, וכמובן אתה עצמך, שהדהדת את ההשתפנויות שלהם בנאמנות ואף הוספת עוד כהנה וכהנה משל עצמך.

בן כספית: אתה על הגבול בין מצחיק למגוחך. מה הדעה שלי בכלל רלוונטית? היום יש לי את הדעה הזו מחר אני יכול לשנות אותה, עדיין אין לי דעה סופית ומגובשת בנושא הזה. מה הקשר בכלל לעמדה שלי? אני מניח שאכן יש ציטוטים שלי, אבל זה בכלל לא רלוונטי! ברור שחשתי תחושת שליחות כעיתונאי למנוע את התקיפה. אני כותב שהוא השתפן בדיעבד! אני מנתח אותו כמנהיג. הוא לא עשה הצגה, ולמרות זאת הוא השתפן. זה שאני חושב שמזל שהוא השתפן, נכון. אני לא גאון ואין לי מונופול על שום צדק. אני לא יודע מי צודק פה. מי צודק זה ההיסטוריה תשפוט.