מכחישי האונס

מאת גלעד עיני

היכן שמתחוללות זוועות נגד יהודים, תמיד יימצא מי שמכחיש אותן. ובשבעה לאוקטובר התחוללו זוועות. אינספור מקרים של רצח והתעללות – ומעשים ברוטאליים של אלימות מינית על ידי תוקפים פלסטינים.

ישראלית שנחטפה על ידי חמאס ושיתפה את העולם שהשומר שלה היכה אותה קשות ותקף אותה מינית באיומי רובה. משלחת של האו"ם ש"אימתה מקרה של אונס של אישה מחוץ למקלט" בקיבוץ, בהסתמכה על "חומרים דיגיטליים" ועדויות ראייה. ה-BBC דיווח על תמונות רבות ש"מציגות גופות של נשים עירומות מהמותניים ומטה, או שתחתוניהן הוסטו הצידה, רגליים פשוקות, עם סימנים של טראומה לאיברי המין והרגליים". ה'ניו יורק טיימס' תיאר תמונה של גופת אישה עם "עשרות מסמרים נעוצים בירכיה ובמפשעתה". סרטון שעליו דיווח אותו עיתון מציג שתי נשים ש"נורו ישירות באיברי מינן". NPR (הרדיו הציבורי האמריקני) דיווח על תמונות של "מה שנראה כמספר קורבנות של אלימות מינית".

עשרה חובשים וחיילים דיווחו שמצאו את גופותיהן של 24 נשים שהופשטו בבתים בקיבוץ, לפי ה'ניו יורק טיימס', בחלקן הוטל מום או שהן היו קשורות. ארבעה חובשים סיפרו לעיתון שהם מצאו "גופות של נשים שרגליהן פשוקות וללא תחתונים – כמה מהן עם ידיים קשורות בחבל או באזיקון". משלחת האו"ם ראתה ראיות שמראות ש"לפחות לעשר גופות שונות הייתה אינדיקציה כי הן נקשרו בפרקי הידיים ו/או ברגליים". ינון ריבלין, ניצול הטבח במסיבת הטבע ברעים, אמר שהוא מצא גופת אישה צעירה, "ללא מכנסיים או תחתונים, עם רגליים פשוקות" ופצע קשה באזור החלציים. ג'מאל וראקי, מתנדב בזק"א, תיאר שהוא ראה אישה שידיה קשורות מאחורי גבה, חצי עירומה ורכונה לפנים.

נעם מרק, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ רעים, העיד שמצא בבית בקיבוץ את גופותיהן של שתיים או שלוש נשים, עירומות ועם סימנים ברורים של אלימות מינית – שכן דיווח ששמע מאותו בית צרחות ובכי. ניצול אחד של הטבח במסיבה, רון פגר, סיפר לסוכנות AP שהוא שמע אישה צועקת שהיא נאנסת, ולאחר מכן ירייה, ואז שקט. ניצול אחר, גד ליברזון, סיפר לעיתונאים ישראלים שהוא שמע את צעקותיהן ובכיין של נשים שהוא האמין כי הן נאנסו, וגם קולותיהן נקטעו ביריות.

שרי מנדס, מתנדבת במחלקה לזיהוי גופות, סיפרה על גופות רבות עם סימנים של אלימות מינית ודימום מאזור האגן. מתנדבת אחרת, מעיין, ראתה לפחות עשר גופות עם סימנים של אלימות מינית ברוטאלית. אביגיל, חיילת ששירתה בחדר מתים מאולתר, תיארה גופות רבות שנראה כי נאנסו.

החטופה ששוחררה חן גולדשטיין-אלמוג אמרה שבשבי החמאס היא דיברה עם שלוש קורבנות תקיפה מינית. בתה וחטופה נוספת, אגם, אישרו את הדברים. אביבה סיגל, חטופה לשעבר נוספת, אמרה שבחורה שהוחזקה יחד איתה הותקפה מינית.

המטפלת בהתנדבות בר יובל-שני סיפרה שהיא שמעה כמה עדויות של אונס מניצולי הטבח ברעים. שתי מטפלות סיפרו ל'ניו יורק טיימס' שהן עובדות עם אישה שעברה אונס קבוצתי. רופא שטיפל שכמה מהחטופים ששוחררו סיפר לסוכנות AP שלפחות 10 מתוכם עברו תקיפה או ניצול מיני. העיתון USA Today דיווח ששני רופאים שטיפלו בחטופים משוחררים שסיפרו אודות "תקיפות מיניות אלימות בשבי".

ניצולת הטבח במסיבת הטבע בשם ספיר העידה במשטרה שראתה אונס והתעללות ברוטלית של כמה נשים. רז כהן, ניצול נוסף, תיאר גם הוא שראה אונס ורצח סדיסטי.

‎איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית‎ הוסיף:

סמוך להתרחשות הטבח החלו להיאסף עדויות רבות על פגיעות מיניות שהתרחשו במהלכו. העדויות הגיעו מכל זירות המתקפה – בתים, מסיבת הטבע ובסיסי צה״ל. בהמשך, עם שחרור חלק מהנשים שנחטפו, הגיעו עדויות על פגיעות מיניות גם בשבי, שייתכן שמוסיפות להתרחש גם בזמן כתיבת שורות אלו

משלחת האו"ם שאימתה מקרה של אונס בקיבוץ סיכמה כי "ישנו בסיס סביר להאמין שהתחוללה אלימות מינית הקשורה לסכסוך במהלך מתקפות השבעה באוקטובר במקומות רבים"; היא ציינה שישנו "דפוס של הפשטה, קשירה וירי בקורבנות" של אלימות מינית; ואמרה כי ישנו מידע "ברור ומשכנע" שחטופים וחטופות היו נתונים לאלימות מינית, ושהיא מאמינה כי האלימות עודנה נמשכת.

אלה רק חלק מהזוועות.

בין אלה המעוניינים להזים את הרעיון של אלימות מינית נרחבת ישנם החשודים המיידיים – הסנגורים של חמאס ואנשי תיאוריות הקונספירציה השורצים במרחבי האינטרנט. וטיעוניהם מבוססים של השיטות הרגילות – בדיות, השמטות ועיוותים.

אבל הרעש שהם עושים הוא רב, והוא עושה את דרכו לתוך הזרם המרכזי. מה שהחל כקמפיין של הטלת בוץ על ידי גורמי שוליים כמו מקס בלומנטל, עלי אבונימה ושונאי ישראל אחרים הועצם על ידי ה'אינטרספט' (The Intercept), אתר הנחשב למקורב יותר לזרם התקשורתי המרכזי, ומשם זה התפשט החוצה להמונים, וגם כלפי מעלה למוסדות כגון NPR, CNN, וה'ניו יורק טיימס', שדיווחו אודות המכחישים באופן מכבד ורציני.

הרחבת נקודת המבט

לפני שנסתכל על דוגמאות ספציפיות להטעיה של ה"מבקרים", כפי שמכנים אותם ה'טיימס' ו-NPR, עלינו קודם להתייחס לכמה נקודות רחבות יותר.

למרות הראיות לאונס, אלה המגינים על חמאס מפני האשמות של אלימות מינית מצביעים על היעדר ראיות פורנזיות – כאלה שניתן לראות בסדרות פשע טלוויזיוניות. ואכן, החזית של ישראל מול עזה במהלך ואחרי השבעה באוקטובר הייתה פחות זירת פשע, ויותר שדה קרב ואזור אסון.

אך זה אינו מזכה את חמאס וזה גם לא בלתי רגיל. "בהחלט ישנו מה שנקרא 'אפקט CSI', תפיסה לפיה ללא ראיות פורנזיות או די.אן.איי, אין לך תיק", סיפר ל-NPR מומחה לאלימות מינית באזורי סכסוך, "וזה פשוט לא נכון".

במקרה הזה, טיפול בזירת הפשע בנוסח CSI פשוט היה בלתי מעשי. "כפי שנפוץ במלחמות, הראיות הפיזיות נפגעו על ידי הקרב המתמשך וזירת הפשע העצומה והכאוטית", דווח ב-NPR.

עם משאבים מוגבלים והתקפה בהיקף עצום כל כך, היה צורך להתפשר. במקום לעבור דרך הזיהוי הפלילי, הגופות הועברו למרכז לזיהוי קורבנות, כפי שנהוג באירועים מרובי נפגעים". משלחת האו"ם ציינה כי בראשית המלחמה ניתנה עדיפות עליונה למבצעי חילוץ והצלה, זיהוי הקורבנות והבאתם לקבורה כהלכה, על פני איסוף ראיות פורנזיות.

המכחישים גם מצביעים על היעדר עדויות של קורבנות – טיעון מוזר בהקשר שלנו, בו הניצולים מספרים שוב ושוב על נשים שנאנסו ואז נרצחו; שמתנדבים סיפרו על גופות עירומות וקשורות; וחטופים ששוחררו וסיפרו על אלה שעדיין בשבי שסיפרו להם שהותקפו מינית. מי מהקורבנות האלה בדיוק אמור למסור עדות וכיצד? וכשחטופה אכן סיפרה שהותקפה מינית, הספקנים לא התייחסו אליה, או שביטלו את עדותה.

אין זה אומר שאסור לערער על אף אחת מהעדויות. כפי שסיפור מתקפת ה-11 בספטמבר 2001 זוהם בתחילה על ידי עדויות שקריות רבות ואנשים שהתחזו לניצולים, גם לאחר השבעה באוקטובר נפוצו עדויות שווא על ידי מתחזים, והתפרסמו כמה סיפורים בלתי מבוססים. ה"מבקרים" לא החמיצו את ההזדמנות לנצל את אותם מקרים כדי לקדם את הרעיון שכל עדות לאונס וכל דיווח של מתנדב אודות גופות שעברו ניצול מיני, הם שקר וכזב.  

המבקרים

הכתבה של NPR אודות "מבקרים" המטילים ספק בתחקיר ה'ניו יורק טיימס' על האלימות המינית מצטטת שוב ושוב את ה'אינטרספט'.

ולאורך מאמציו העיקשים של ה'אינטרספט' לזרוע ספק במי שחושפים את האלימות המינית הפלסטינית, כתבי העיתון מצטטים את Mondiweiss, עלי אבונימה מ- Electronic Intifada, ומקס בלומנטל מ-Grayzone.

מדובר בתיבת תהודה של סנגוריה לחמאס – באופן קבוע, כתבה אחרת מקשרת לכתבה אחרת הכוללת האשמות זהות, וגם היא מקשרת לכתבה אחרת כלשהי שכתב מישהו אחר מהחבורה. המשותף לכל אלו, מלבד הכחשת האלימות המינית, הוא הקיצוניות שלהם.

קחו למשל את תגובתם לטבח השבעה באוקטובר:

כתב ה'אינטרספט' לפחות ציין שהמתקפה הייתה "מחרידה" – אם כי זה היה בפוסט שטען שאנחנו לא צריכים לחשוב שמדובר במתקפה מחרידה.

האחרים הם פחות עדינים. המכחיש עלי אבונימה, למשל, לא הסתיר את התענגותו על טבח אזרחים ישראלים. הוא לא רק הגן על הטבח ואמר שהוא "צודק"; הוא לא רק התעקש שלא צריך להרגיש רע בנוגע לכך (דקות ספורות לאחר שהוא פרסם סרטון של חטופה זקנה שאנשי החמאס לועגים לה); הוא גם תקף את אלו – כולל מבקרים של ישראל – שהעזו להביע סימפתיה כלפי קורבנות הטבח.

האתר Mondoweiss סיכם את היום הקטלני ביותר בהיסטוריה היהודית מאז השואה בהכרזה ש"העזתים פרצו מתוך הכלא שישראל כלאה אותם בו ושיגרו מתקפת פתע מורכבת נגד הכובש". עורך התרבות מוחמד אל-קורד התעקש שמתקפה היא סיבה למסיבה.

מקס בלומנטל גימד את הטבח שביצע חמאס לכדי "קבוצות גרילה שהתפרצו מתוך גטו מבוצר בעזרת כלי נשק מאולתרים". הוא לעג לקורבנות הטבח במסיבת הטבע והצדיק את הרצח שלהם.

המניע שלהם לסתור ולהזים כל האשמה של אונס, אם כן, הוא ברור: אהדתם לחמאס.

הכחשה

כמו עם טענות אחרות של תומכי החמאס, טיעוני הכחשת האונס יכולים להיות גסים וגורפים או מעודנים יותר. האתר Mondoweiss, למשל, טוען כי העדויות המוכרות ביותר הן "לא מיותר מחזרה על חדשות כזב ותעמולה ממשלתית". כותבת אחרת מתארת את ההאשמות בדבר תקיפה מינית כ"בגידה מניפולטיבית בקורבנות אמיתיים".

אחרים מטילים ספק באופן פחות גורף, וטוענים כי אין ראיות לאונס "המוני" או "שיטתי" בעוד הם מתעלמים או דוחים את כל הראיות לאונס. כך, לפי האינטרספט "השאלה מעולם לא הייתה האם מקרים בודדים של תקיפה מינית אירעו בשבעה באוקטובר. אונס הוא נפוץ במלחמה".

וזה מביא אותנו לטענות הספציפיות של המכחישים.

טענה: מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית לא אימתו מעשי אונס (הם כן)

ה'אינטרספט', במאמציו לקעקע את תחקיר ה'ניו יורק טיימס', מביא כראייה את שתיקתם של מרכזי נפגעי האלימות המינית בישראל. אך שבוע בלבד לפני פרסום הכתבה ב'אינטרספט', איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית פרסם דוח בעברית ובאנגלית המסכם:

הפגיעות המיניות שהתרחשו במתקפת 7 באוקטובר ואחריה בוצעו באופן שיטתי ומכוון. פגיעות מיניות התקיימו (ולכאבנו הרב, ייתכן כי עודן מתקיימות) בכל זירות המתקפה.

הדוח נשען על מקורות פתוחים כמו גם על "מידע שהגיע לאיגוד מרכזי הסיוע באמצעות נשות ואנשי מקצוע ומפניות חסויות". הכתבה ב'אינטרספט' פשוט מתעלמת מקיומו של הדוח.

טענה: אין "עדות" (יש)

לפי כותרת של 'הארץ' מנובמבר, "עדות אחר עדות, מתברר ההיקף המבעית של מעשי האונס ב-7 באוקטובר".

לפי עלי אבונימה ו- Electronic Intifada, תוכן הכתבה סותר את הכותרת, כי מצוין שם ש"עד כה לא גבתה הנציבות עדויות באופן ישיר". אך כל מי שקורא את הכתבה מבין שהכותרת ראויה ומדויקת. היא מספרת על " קטעי עדויות שנמסרו למשטרה, ראיות פורנזיות שנאספו מזירות הפשע, מידע שמסרו פרמדיקים ומתנדבי זק"א, דיווחים של מתנדבי המחלקה לזיהוי גופות ועדויות שמסרו מחבלי חמאס בחקירתם".

טענה: שרי מנדס לא דיברה על אונס לפני נובמבר (היא כן)

שרי מנדס, שהתנדבה במחלקה לזיהוי גופות, תיארה ראיות לתקיפה מינית: גופות של נשים צעירות רבות מדממות "במיוחד באיזור התחתונים", אחרות נורו בחזה, חלקן הגיעו עם אגן שבור.

כמובן ש-Mondoweiss ינסה לקעקע את אמינותה. ראשית, האתר טען שבראיון שלה ל-CNN היא הופיעה תחת שם בדוי (היא הופיעה בשם שרי). בהמשך הוא טען לחוסר עקביות בעדותה: לכאורה, בראיון ל-Ynet מ-31.10.2023, היא "לא הזכירה טענות כלשהן לאלימות מינית".

אך האמת היא שמנדס דווקא כן דיברה על ראיות לאלימות מינית לפני שהיא הופיעה ב-CNN. ב-20 לאוקטובר היא צוטטה ב'דיילי מייל' אודות "ראיות לאונס המוני שהיה כה ברוטלי עד שהאגן של הקורבנות נשבר – נשים, סבתות, ילדים". בסרטון מה-24 לאוקטובר היא מציינת שעובדי המחלקה ראו "איברי מין שנכרתו" ואמרה ש"נשים נאנסו". היא צוטטה אומרת דברים דומים ב'פוקס ניוז' ב-30 לאוקטובר.

במילים אחרות, הטיעון של Mondoweiss נשען על בסיס רעוע ובחירה סלקטיבית במכוון של מקורות.

… וגם רמי שמואל…

האתר Mondoweiss מבצע תכסיס דומה עם סיפורו של רמי שמואל, ממארגני מסיבת הטבע (פסטיבל הנובה) ברעים. רמי שמואל סיפר ל-CNN ש"אין ספק בנוגע למה שהבנות שלנו עברו עם המחבלים. מצאנו נשים עירומות ללא בגדים, רגליהן פשוקות".

את Mondoweiss זה לא משכנע. קודם כל, הם אומרים, ב-CNN לא טרחו לציין ששמואל כלל לא נכח במסיבה בזמן המתקפה. שנית, למרות שהוא הצטרף למחרת היום למאמצים לאתר גופות וניצולים, הוא לא סיפר לעוקביו "ולו ברמז" על אלימות מינית בפוסט שהוא כתב בפייסבוק.

העובדה שהוא לא נכח במסיבה בעת הטבח כלל אינה רלוונטית – מדובר באיש קש חסר ערך. ממילא עדותו ל-CNN עסקה כולה במאמצי החילוץ שלאחר הטבח. חשוב מכך, הפוסט שלו מה-8 לאוקטובר מספר רק חלק קטן מהתמונה. רמי שמואל נכח בשטח במשך עשרה ימים, במהלכם המשיך לפרסם בפייסבוק אודות "אכזריותם של חיות האדם האלה והזוועות הקשות", "הזוועות וגודל האסון", "המראות הסיפורים שאליהם נחשפתי ביממה האחרונה הם משהו שלא אשכח עד יום מותי", "נחשפנו לזוועות שלא מספרים בתקשורת", "כמעט ואין גופה שלא עברה התעללות".

כלומר, לפחות "רמז" אכן יש כאן. וכמובן, הטענה שהפוסט הראשון שלו מבטל את עדותו ב-CNN היא שטות גמורה.

טענה: משפחתה של גל עבדוש מכחישה שהיא נאנסה (הם לא)

סרטון מזעזע של גופתה של גל עבדוש, שצולם זמן קצר לאחר שנרצחה, מראה את מצבה: שמלתה מורמת מעל למותניים, ללא תחתונים, רגליים פשוקות, ופניה שרופים. הסרטון, לפי תחקיר ה'ניו יורק טיימס', הביא את המשטרה וכמה מבני משפחתה להסיק שהיא נאנסה.

אך לפי ה'אינטרספט' מדובר ב"טעות חמורה". האתר מציין כי "הצהרות פומביות מאוחרות יותר של המשפחה" מראות כי הם דוחים את המסקנה, ומקשר לכתבה ב-Mondoweiss שטוען את אותו הדבר.

זה נכון שכמה קרובי משפחה – לא כולם – חזרו בהם מהמסקנה שגל עבדוש נאנסה. האם זו ראיה מובהקת כפי שהאתרים הללו חושבים?

לא אם מסתמכים על אותם אתרים ממש. ימים ספורים לפני ש-Mondoweiss התעקש שהטענה לאונס של גל עבדוש התערערה עקב דבריהם של קרובי משפחתה, האתר טען שאין לסמוך על עדויות מתנדבי ארגוני ההצלה הישראלים כי אין להם "רקע מקצועי לבצע הערכות כאלה". גם ה'אינטרספט' דחה עדות של מתנדבת כי "אין לה הסמכה רפואית או פורנזית כדי לקבוע אונס". הם לא מסבירים מדוע אין צורך בהסמכה מקצועית כשמדובר במשפחת עבדוש.

טענה: עדותה של ספיר אינה יכולה להיות נכונה (היא יכולה)

אישה בשם ספיר סיפרה למשטרה, ומאוחר יותר לעיתונאים, שהיא ראתה אונס קבוצתי סדיסטי, רצח והטלת מום, כולל כריתת שדיים.

כתב האתר Grayzone התעקש כי מדובר ב"הונאה שקופה" – בין השאר בגלל סיפור כריתת השדיים. עם זאת, ישנו אישוש בנוגע לצורה המסוימת הזאת של הטלת מום. בעדות מצולמת, עדה אחרת שעבדה בזיהוי גופות מתארת גם היא מחזה דומה.

עלי אבונימה מ-Electronic Intifada טוען כי ספיר אינה אמינה משום שהיא סיפרה שראתה חמושי חמאס מרימים ראשים כרותים. אף אחד אחר לא דיווח על מחזה דומה, כותב אבונימה, אפילו לא ממשלת ישראל – וזה מקעקע לחלוטין את אמינות עדותה.

מאוחר יותר, ה'ניו יורק טיימס' דיווח שהמשטרה איתרה את התיק של ספיר היכן שהיא סיפרה שהיא הסתתרה, ובנוסף נמצאו בגדי נשים היכן שהיא אמרה שהתרחש האונס. בנוסף נמצאו שלושה ראשים כרותים בסמוך לגופות המחבלים.

גם דוח האו"ם מציין עריפת ראשים, כולל כאלה שצולמו בתמונות או וידאו. בנוסף נחשף סרטון בו פלסטיני מנסה לכרות את ראשו של עובד תאילנדי, ועדותו של דוד טהר, שראשו של בנו החייל נחטף לעזה ולאחר מכן אותר והובא לקבורה. כלומר, הניסיון לערער את אמינותה של ספיר נכשל ומתבסס על שקרים.

טענה: קצין מבצעים של זק"א אמר שהוא מטפל רק ביהודים (הוא לא אמר זאת)

מתנדבי זק"א היו בין הראשונים שהגיעו לשטח לאחר הטבח, וחלקם סיפרו שראו ראיות לאלימות מינית. האתר Mondoweiss מבקש לקעקע את אמינות הארגון כולו, וטוען:

"קצין מבצעים" בזק"א הצהיר ש"הוא שם בצד שיקולים רפואיים ומחליט למי מגיע טיפול לפי השאלה האם הוא יהודי" [הקישור במקור]

אך בכתבה מ-2015 שבקישור כלל אין אמירה כזאת. המראיין שואל את קצין המבצעים של זק"א חיים ויינגרטן למי הוא ייגש קודם כשיגיע לשטח – מחבל שנפצע קשה או יהודי שנפצע ע"י המחבל, אך באופן פחות חמור? ויינגרטן עונה שבמקרה של טרוריסט או כל רוצח אחר – הוא קודם כל יטפל בקרבן. איש זק"א כלל לא דיבר על יהודים וערבים.

טענה: רז כהן לא הזכיר אונס בתשיעי לאוקטובר (הוא כן)

רז כהן, ניצול הטבח במסיבת הטבע, סיפר ל'ניו יורק טיימס' שהסתתר בשיחים והיה עד לפלסטינים שאונסים אישה ישראלית, לפני שדקרו אותה למוות.

בניסיון להטיל רפש על העדות, מקס בלומנטל טען שכהן שינה את עדותו מספר פעמים: "כשכהן התראיין ב-9 לאוקטובר בעניין ההתקפה על הפסטיבל… הוא לא הזכיר כל פעולה של תקיפה מינית שבוצעה על ידי חמושי החמאס". גם לפי עלי אבונימה כהן אינו עד מהימן, כי הסיפורים שלו השתנו עם הזמן: ב-9 לאוקטובר כהן "מעולם לא אמר משהו על תקיפה מינית". ה'אינטרספט' טוען שדבריו של כהן בראיון אחר סותרים את מה שאמר ל'טיימס'.

טענות אלו הגיעו לבסוף גם ל'ניו יורק טיימס' עצמו, שהבהיר כי "מבקרים הטילו ספק באמינותו מכיוון שהוא לא אמר שהוא ראה התקפה [מינית] בראיונות הראשונים שנתן ב-9 לאוקטובר".

אבל כל הטענות האלה פשוט אינן נכונות. רז כהן כן אמר ב-9 לאוקטובר שהוא היה עד לאונס. הוא סיפר את סיפורו בראיון באותו יום לערוץ I24news. המבקרים מצביעים על כך שהוא לא מזכיר אונס. אך השידור נפסק בפתאומיות, לפני שכהן הספיק לפרט מה ראו עיניו.

Thousands attended the Nova festival turned massacre in the south of Israel Saturday morning,

i24NEWS Middle East Correspondent @Ariel_oseran speaks to Raz Cohen, a survivor of the nature party about what he experienced during the traumatic attack and how he was able to survive pic.twitter.com/mvQe5cHihR

— i24NEWS English (@i24NEWS_EN) October 9, 2023

שאלנו את המראיין, אריאל אוסרון, בנוגע לכך. הוא הסביר שהשיחה נקטעה כי כהן אמר שהיא מאוד קשה לו, והוסיף: "לאחר שהוא סיפר לי באופן אישי, אני דיווחתי את עדותו בהמשך השידור". ואכן, בקטע שהוקלט מאוחר יותר באותו ערב, אוסרון סיפר לצופים שהשיחה נקטעה כי כהן הופנה לבית החולים לקבלת סיוע נפשי. הוא דיווח שכהן שיתף עימו "זוועות מחרידות", כולל מחזה של מחבלים האונסים אישה. כמה שעות לאחר מכן, פורסמה כתבה המצטטת את כהן:

המחבלים תפסו שם נשים ופגעו בהן בכל דרך אפשרית וכשסיימו לבצע את זממם החלו לשחוט אותן לנגד עיני חבריהם ולירות בחלקן ובאנשים נוספים במקום.

לסיכום

עצם העובדה שמכחישי האונס נסמכים שוב ושוב על בדותות, שקרים ועיוותים, אין משמעה שכל עדות ישראלית (או אפילו כל הודאה של איש חמאס) היא נכונה בהכרח. כפי שציינו, אכן היו כמה מקרים של עדויות בלתי מבוססות ושקריות.

אם נשמש לרגע כפרקליטי השטן, בהחלט ייתכן שהיו עדויות בלתי מדויקות נוספות שעלו מהסערה של השבעה באוקטובר. אם נרצה להיות השטן עצמו, נוכל גם לטעון שמבחינה טכנית, זה לא בלתי אפשרי שכל עד ראייה משקר, שכל תמונה מפוברקת, ושמדובר בקונספירציה עצומה ההולמת את דמיונותיהם של מכחישי שואה.

אך מכחישי האונס לא טוענים זאת. במקום זאת הם נאחזים בכל קש, שקרי או מדומיין, שיאפשר להם לזרוע ספק באמינות הראיות והעדויות.

ולצד תגובותיהם המכוערות לטבח בעוטף עזה, וללהיטותם להגן על חמאס בעזרת בדותות, מתגלים גם צביעותם והיעדר תום הלב שלהם. לאחר שאל-ג'זירה שידר האשמות לפיהן חיילי צה"ל אנסו נשים בבית החולים א-שיפא בעזה, הערוץ מחק את הסרטון, העורך האחראי לשעבר וחמאס הכריזו כי מדובר בפברוק, ואחיה של המאשימה הודיע שעדותה הייתה שגויה. ולמרות כל זאת, Mondoweiss ממשיך להפיץ את השקר ללא ביקורת.

בדיווח מ-2018 על עדות אונס, ה'אינטרספט' הבהיר לקוראיו שהיעדר אישוש לעדות הוא "לא נדיר" ו"בלתי מפתיע" במקרים של פשעי מין. המאשימה אז לא הייתה ישראלית ויהודייה.

במרץ, קורבן של אלימות מינית פלסטינית דיברה בפומבי. עמית סוסנה, שנחטפה על ידי חמאס ושוחררה בעסקה, סיפרה ל'ניו יורק טיימס' כיצד אחד משוביה תקף אותה מינית. עדותה תאמה את מה שהיא סיפרה לרופאים ולעובדת הסוציאלית מיד לאחר שחרורה.

חשבון רשת חברתית בשם "תעמולה ושות'" (Propaganda and co) מיד החל להטיל בוץ על הקורבן. עלי אבונימה, שקודם לכן הצביע על היעדר עדות קורבנות כדי להכחיש את האשמות האונס, הכריז שהיא משקרת. האתר Greyzone הוקיע אותה כבלתי-אמינה.

המאמר המקורי התפרסם לראשונה באנגלית באתר CAMERA. תרגם לעברית: שלומי בן מאיר.

להצטרפות לרשימת התפוצה וקבלת עדכונים שוטפים במייל לחצו כאן.