מנדט לתעמולה הפלסטינים הצופים בסדרת התעודה 'המנדט' ב'כאן', בוודאי מחככים ידיים בהנאה. הסדרה, הרצופה שקרים, הטעיות, הסתרות וסילופים, היא הישג תעמולתי עבורם וכאילו הופקה על ידם חנן עמיאור | 05.12.22 | הסדרה 'המנדט'. תעמולה פלסטינית הבנויה כולה על מניפולציות, הסתרות, עיוותים ושקרים שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס אל הצפייה בשלושת פרקי סדרת הדוקו 'המנדט' ניגשתי בחשש, כמו לצפייה בכל תוכן של התאגיד בנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי ערבי. עודני זוכר היטב את העוול שעשה התאגיד ללוחמי צה"ל ברמת הגולן במלחמת יום כיפור בסדרה 'שעת נעילה', כשהציגם כנרפים, מסוכסכים עם עצמם, ספקנים לגבי צדקת הדרך ובעיקר מובסים. (ביקורת מפורטת על 'שעת נעילה' כאן) כבר בהתחלה, בשם שנתנו היוצרים לסדרה – 'המנדט – לידתו של סכסוך', התעוררה בי אי נוחות. שהרי הסכסוך לא החל ב 1920, שנת תחילת המנדט. גם אם נתעלם משורש העוינות הערבית כלפי היהודים, לפני 1400 שנה בקרב חייבר, הסכסוך בין הערבים לציונות כאן, בארץ ישראל, אף הוא לא החל עם המנדט, אלא כבר ב 1886, עמוק בתוך תקופת העות'מאנים, בהתקפה ערבית קטלנית המונית על המושבה פתח תקווה ומאז לא פסקה האלימות הערבית לרגע עד היום הזה. יש סיבה להכרזה על לידת הסכסוך רק בעקבות המנדט. זה משווה לסכסוך דתי, סכסוך סכום אפס, אופי כוזב של סכסוך פתיר בדרך של פשרה טריטוריאלית כלשהי. וזו האשליה ששואפים הערבים להטעות בה את היהודים, כדי לשפר עמדות בקרב האינסופי שלהם, שיעדו מבוטא בבהירות באמנה הלאומית הפלסטינית: שחרור הארץ כולה, מהים עד הנהר, בדרך של מאבק מזוין. מכאן זה רק מתחיל. הטענה הבסיסית המוצגת בסדרה היא שהבריטים הבטיחו את הארץ ב"הבטחה כפולה" גם ליהודים וגם לערבים. את הטענה הכוזבת הזו מתקפת הסדרה באמצעות אגרת מק'מהון לחוסיין מ 1915, בה לכאורה הובטחה הארץ כולה לערבים. יש רק בעיה אחת: באגרתו החריג סר הנרי מק'מהון, מושלה הצבאי של מצרים מטעם בריטניה, את ארץ ישראל מהשטח שהובטח לערבים. מאוחר יותר ניסו הערבים לטעון שההבטחה כן כללה את ארץ ישראל. הבריטים הכחישו זאת בתוקף, כולל מקמהון עצמו, שהדגיש שלא רק שלא כלל את שטח ארץ ישראל בהבטחה לערבים, יש לו יסוד סביר להניח שכך גם הבין ממנו המלך חוסיין בזמנו. אבל ההכחשות האלה לא נוחות ליוצרי 'המנדט' ולכן אין להן זכר בסדרה. במקומן, מוצגת ההבטחה הבריטית לערבים, שכאמור לא ניתנה, כעובדה. אבל ניגש ישר לנקודה המהותית ביותר. כדי לחזק את הטיעון הערבי ולהחליש את הטיעון הציוני מוצגת בסדרה הצהרת בלפור, ללא ספק אחד הרגעים המגדירים של הסכסוך, כמזימה יהודית במיטב עדות האנטישמיות הקלאסית. לפי הסדרה, הסיבה האמיתית להצהרת בלפור, היא כי "ליהודים יש קהילות בכל העולם והם אנשים שמסוכן להסתכסך איתם", כפי שהתבטא בעדות סודית בפני ועדת פיל ראש ממשלת בריטניה לויד ג'ורג'. לטענת הסדרה, ההצהרה ניתנה כי "הם (היהודים) שולטים באמריקה". כדי לבסס את הטיעון הזה, המתאר למעשה בגידה של הבריטים בצדק הטבעי ובבני בריתם הערבים, מתארת הסדרה באריכות את עזרתו של המלך פייסל לבריטים בניצחון על העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה, מה שהוביל למחויבות בריטית עבורם אותה הפרו בהצהרת בלפור, מחשש מפני היהודים המסוכנים. אבל עזרתו של פייסל לבריטים באותה מלחמה היתה שולית. מה שלא היתה שולית כלל, ובכל זאת באופן מדהים וחצוף אין לה זכר בסדרה, היא העזרה הבלתי שולית בעליל שהושיטו היהודים הציונים לבריטים באותה מלחמה. לא עזרתו של גדוד נהגי הפרדות והגדודים העבריים – כוח לוחם יהודי שבנו ז'בוטינסקי וטרומפלדור, שנלחם עם צבא בריטניה נגד העות'מאנים והשתתף בכיבוש הארץ מידיהם, במטרה לחזק בזכות הגבורה וההקרבה בשירות בריטניה את תביעת הציונות לזכות מדינית על הארץ לאחר המלחמה. לא עזרתו של הכימאי הציוני ד"ר חיים ויצמן, שהמצאותיו, האצטון, האתנול והבוטנול, הצילו את תעשיית החירום הצבאית הבריטית, וגם לא עזרתו של הבוטנאי אהרון אהרנסון, מי שמצא את 'אם החיטה' והוביל לביותה והשבחתה הגנטית ובכך סיפק ביטחון תזונתי לאנושות כולה, שעזרתו לבריטים היתה בכלל בכיוון אחר – מודיעין צבאי. אהרנסון הקים את מחתרת "ניל"י", רשת מודיעין יהודית שהעבירה לבריטים מידע יקר מפז לקראת כיבוש הארץ מידי העות'מאנים. בזכות כשרונו הטקטי והאסטרטגי והבנתו את מערכי הכוחות, העניק אהרנסון לבריטים עצות זהב שבזכותן עלה בידיהם להביס את הגרמנים והעות'מאנים בכל האזור. להצעתו לבריטים להטעות את האויב ולפרוץ לארץ דרך באר שבע הפתוחה ולא דרך עזה המבוצרת, אף צירף את מפת בארות המים בנתיב הפלישה המתוכנן. אהרנסון ניצל את המוניטין העולמיים שלו כמדען כדי להונות את העות'מאנים בשירות האנגלים. נוכח מכת ארבה שהיכתה בארץ ישראל, הציע אהרנסון לעות'מאנים סיוע מדעי במאבק בה, אך הסביר שלכך הוא זקוק לגישה לכל מקום, לרבות אתרים צבאיים. כך השיג מודיעין מעולה, כולל קוד הקשר בין העות'מאנים לגרמנים, אותו העביר לבריטים. "הוא היה הסוכן הכי טוב שלנו במזרח התיכון במלחמה", אמרו עליו עמיתיו הבריטים בדיעבד. "בלעדי 'ניל"י' לא היינו מנצחים". דבר מכל זה לא מוזכר בסדרה, במטרה לבסס טענה שמבחינת הבריטים, הארץ מגיעה לערבים יותר מאשר לציונים. ומכאן להצהרת בלפור עצמה: באחד מביקוריו של אהרנסון במהלך המלחמה במפקדתו של הגנרל הבריטי אלנבי בקהיר, אליה נסע כדי להעביר מודיעין שאסף, התוודע לסיר מארק סייקס, קצין מודיעין בריטי צעיר שרחש לו הערכה רבה והכרת טוב אותן עוד יפרע בתום המלחמה. ואכן, בזמן ניסוח הצהרת בלפור, כזכור ההצהרה שלפי הסדרה 'המנדט' היוותה בגידה בערבים שעזרו לבריטים במלחמה, ושהסיבה לה היתה החשש מפני היהודים שהם "אנשים שמסוכן להסתכסך איתם", ישבו ויצמן ואהרנסון בחדר סמוך בזמן שמרק סייקס יוצא אליהם עם טיוטות של ההצהרה, מקבל מהם הערות ותיקונים, וחוזר לחדר הסמוך להמשך הניסוח, עד שיצא אליהם בצהלה וקרא "It’s a boy!", כלומר, מזל טוב, ההצהרה נולדה. בעולם המדומיין והתעמולתי של 'המנדט', כל זה נוגד את המסר ולכן כלל לא קרה ובעיקר לא מוזכר בסדרה גם מה שאירע כשנתיים מאוחר יותר, בקיץ 1922, אז העניק חבר הלאומים לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל בתמיכת כל 51 המדינות החברות, תוך שהוא שב ומציין את "ההכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטינה, ובזכותו לכינון מחודש של ביתו הלאומי בארץ זו", ותוך שהוא מדגיש את מחויבות בריטניה לעודד מכוח הכרה זו "התיישבות צפופה של יהודים על קרקעות המדינה היהודית העתידית" ולנצל את המנדט לשם הקמת מדינה יהודית על פני הארץ כולה. הסדרה מתייחסת גם למהומות נבי מוסא מאביב 1920. מהומות נבי מוסא היו אירוע בעייתי מבחינת התעמולה הפלסטינית, שכן הן נשאו אופי ברברי. בספרו 'קורבנות', מתאר אותם חוקר הסכסוך פרופ' בני מוריס. לפי מוריס החלו המהומות בעצרות בהן שלהבו מנהיגים דתיים מוסלמים את ההמון והסיתו אותו לרצוח יהודים. הערבים יצאו בתהלוכות חמושות בגרזנים, אלות וסכינים אל עבר בתי היהודים, תוך שהם שואגים "נשתה את דם היהודים", "פלסטין ארצנו והיהודים כלבינו", "לשחוט את היהודים" ועוד ועוד ממיטב הרפרטואר הפלסטיני בן 100 השנים. זה נגמר בצורה שהיתה לסימן ההיכר של הפלסטינים. לינצ'ים אכזריים ביהודים עוברי אורח, ביזת בתים וחנויות, שריפת בתי כנסת, אונס הנשים והנערות. חמישה יהודים נרצחו ולמעלה ממאתיים נפצעו. ואיך מוצגות מהומות נבי מוסא ב'המנדט'? כעימות אלים דו צדדי שנבע מ"מחאת הערבים נגד הקולוניאליזם האירופי". האירוע הבא הזוכה לשכתוב אגרסיבי בסדרה 'המנדט', הוא המרד הערבי בשנים 1936-1939, שמסתבר שהערבים היו בכלל קורבנותיו, ולא מחולליו. אותו פרק עגום ועקוב מדם, בו מרד ערבי כושל נגד היהודים והבריטים הידרדר למרחץ דמים פנימי ולאנרכיה שעלתה בחיי אלפי נרצחים ערבים שנרצחו בידי ערבים, ושהבריחה מהארץ כמעט את כל האליטה הפלסטינית, מוצג כפשע בריטי נגד הערבים. המרד מתואר בסדרה כמה שהחל כ"ירח דבש פלסטיני שלא היה כמותו", ואף ש"הביא לערבים הישגים לא מבוטלים. הצטרפו אליו 14 אלף לוחמים פלסטיניים". האשמה בהסלמה מוטלת על הבריטים האכזרים שרצחו ערבים אחרי משפט וללא משפט, הפכו מאות ערבים לחסרי בית לאחר פיצוץ בתיהם ביפו ללא סיבה, "דיכאו בברוטליות את העם הפלסטיני, עסקו באונס ובעינויים, שרפו בשלמותם כפרים שלמים, שדות ויבולים, עשו פשעים רבים". הסצנה המרכזית המתארת את המרד הערבי הגדול, כוללת (ברקע מוזיקת בכי) תיאורים על "טבח ברוטלי קולוניאלי קשה" של הבריטים בפלסטינים האומללים, שתפקידם במרד הגדול, לפי הסדרה, היה "לשלם מחיר כואב" על המרד באימפריה. בעיה תדמיתית נוספת שהיה על הסדרה להתמודד עמה, היה שיעורה העצום של התמיכה בגרמניה הנאצית בקרב ערביי הארץ, שסקר שערכה הקונסוליה האמריקנית בירושלים בפברואר 1941, מצא כי 88 אחוז מהערבים בארץ תומכים במאבקה של גרמניה הנאצית. לנתון זה, המובא בספרו של מוריס 1948- A History of the First Arab-Israeli War (עמ' 41) אין זכר בסדרה. במקומו, קובעת הסדרה כי "לא כל הציבוריות הפלסטינית היתה עם חאג' אמין אל חוסייני בתמיכתו בנאצים וטועים מי שחושבים שטוטאלית הפלסטינים היו עם הגרמנים". אז מה היה לנו פה: באגרת מק'מהון הבטיחו הבריטים את הארץ לערבים. הסכסוך נולד בשנת 1920 ואופיו טריטוריאלי ולא דתי. הצהרת בלפור לא היתה הכרה בריטית ואח"כ גם בינלאומית בקשר ההיסטורי ובזכות הטבעית הנובעת ממנו של היהודים על הארץ, אלא סחיטה של "אנשים שמסוכן להסתכסך איתם" כי "הם שולטים באמריקה". ההצהרה היוותה הפרת חובה של הבריטים לערבים שכביכול עזרו להם במלחמה נגד הטורקים לעומת היהודים שלא עזרו להם כלל מהומות נבי מוסא הברבריות, במהלכן נבזז ונשרף רכוש יהודי, יהודים נרצחו ונפצעו, נערות ונשים נאנסו ובתי כנסת הועלו באש, היו "מחאה ערבית נגד הקולוניאליזם האירופי". המרד הערבי הגדול ב 1936-1939 מוצג כאסון וכפשע מלחמה עצום מימדים של הבריטים שהערבים היו קורבנותיו, ותמיכת הערבים בנאצים, המגובה הנתונים מדויקים, מוכחשת לטובת הטענה שהערבים ככלל לא תמכו בנאצים. וכל הטוב הזה – מכספי משלם המיסים הישראלי, ולתפארת תאגיד השידור הציבורי הישראלי. עדכון: תגובת יוצר הסדרה, ירון ניסקי: אגרת מק'מהון: לא מחריגה את ה-שטח אלא מחריגה שטח, איזשהו שטח, לא ברור על איזה שטח מדובר ועד היום מתווכחים על זה. כשהבריטים רצו שמשהו יהיה מוגדר בבירור, הגדירו בבירור. מיד אחרי מלחה"ע הראשונה הערבים והבריטים אומרים ששטח הארץ הובטח לפייסל וגם ויצמן מבין את זה. לכן ויצמן נפגש איתו. הטענה הבריטית שהתכוונו מראש להחריג את השטח לא הושמעה בזמן אמת אלא נטענה על ידם בדיעבד כדי לטשטש טעות שלהם. הולדת הסכסוך – היהודים הערבים והנוצרים הורגים אחד את השני במשך הרבה מאד שנים. הסדרה מתייחסת לרגע בו נולד סכסוך לאומי בין 2 תנועות לאומיות והרגע הזה הוא 1920 כי אז הפכה הזהות הערבית המקומית מזהות כלל ערבית לזהות לאומית ופלסטינית. הצהרת בלפור לא מוצגת כסחיטה אלא הסדרה מביאה את מה שהבריטים, בחדר סגור, לבד, 20 שנה מאוחר יותר, אומרים אחד לשני. ולפי זה הסיבה המרכזית להכרזה היא הכוח הגדול שהבריטים ייחסו ליהודים. היו בוודאי עוד הקשרים אבל זו הסיבה המרכזית. מהומות נבי מוסא מוצגות כאלימות ערבית שהחלה מהפגנות נגד הקלוניאליזם האירופי והתפתחה למהומות אלימות כלפי יהודים. המרד הערבי מוצג קודם כל כטעות ערבית איומה לצאת למלחמה נגד המעצמה החזקה בעולם ללא שום נכונות לפשרה, מרד שהרס אותם וגרם להפסד שלהם ב 48'. הופתעתי מאד מהגילוי עד כמה היתה התגובה הבריטית למרד חזקה וברוטלית, במהלכה הוחרבו כמעט 40 כפרים ונרצחו אלפי פלסטינים, רובם אזרחים ללא משפט. בהמשך הפך המרד למלחמת אזרחים פנים ערבית במהלכה נרצחו עוד אלפי ערבים. הסדרה מציגה את המופתי כנאצי פעיל ונאמר בה שהרוב בציבוריות הפלסטינית תמך בקשרים עם הנאצים. הסדרה מסייגת ואומרת שלא כולם, והיו גם 12 אלף פלסטינים שהתגייסו למלחמה בנאצים. לא הבאתי את הסקר של הקונסוליה כי ככלל לא הבאתי נתונים ומספרים כדי לא להבריח צופים. עד כאן תגובת ניסקי. ממליץ לכל מי שנותר ללא תשובה לצפות בסדרה ולהתרשם בעצמו
באופן מצער מאוד, מה שנעדר -במכוון- מהביקורת של הכותב על הסדרה הנו שמות האחראים שכתבו אותה. היה מעניין לדעת למה הגב