נחום ברנע ותום פרידמן מציגים: יריד הבלים חדש

ביום שישי שוב הביא נחום ברנע מפי ידידו בעל הטור תום פרידמן מהניו יורק טיימס, ציטוט המחליש את ישראל, כאילו היה אמת שאין עליה עוררין.

כך כתב ברנע:

בעל הטור תומס פרידמן כתב אתמול בניו יורק טיימס שהנשיא ביידן יוכל להמשיך לספק את צרכי צה"ל ולתמוך בפעולות הצבאיות בעזה רק אם ישראל תיכנס לתהליך מדיני מול הפלסטינים בגדה במגמה להגיע לשתי מדינות. פרידמן כותב בסמכות וברשות.

לדברי ברנע

הלחץ האמריקני להסכים להפסקת אש מתגבר

והסיבה לכאורה לכך, היא:

סקרי דעת הקהל בלי קשר לישראל איומים. לביידן אין רזרבות לתמיכה בישראל

כלומר לפי ברנע ופרידמן:

1. הנשיא ביידן יוסיף לתמוך בישראל רק אם ישראל תלך למהלך מדיני מול הפלסטינים
2. הלחץ האמריקני להפסקת אש מתגבר
3. הסיבה לכך היא שמצב ביידן בסקרים קשה והתמיכה בישראל פוגעת בו בהקשר זה.

כרגיל אצל צמד התועמלנים חסרי המושג פרידמן את ברנע, המונעים מאיבה אישית לראש הממשלה, הכל לא נכון.

הבה נפרוט את הדברים אחד לאחד:

1. גם הנשיא ביידן יודע היטב שהתוצאה המיידית של מתקפת חמאס הברברית היא צניחה בתמיכת הציבור הישראלי בתהליך מדיני עם הפלסטינים, לשפל של כל הזמנים. יש לשער שגם ברנע יודע את זה, מהטעם הפשוט שהנתונים מתפרסמים בידי העיתונאי נדב איל, עמוד אחד בלבד אחרי הטור שלו.

כך שישראל לא תלך לתהליך מדיני בזמן הנראה לעין מהטעם הפשוט שרק שברי אחוזים בציבור הישראלי מעוניינים בכך. האם ברנע טוען שכתוצאה מכך יפסיק ביידן את תמיכתו בצה"ל?

• הלחץ האמריקני להפסקת אש איננו "מתגבר", משום שהוא איננו קיים. כמעט מדי יום מתדרך דובר הבית הלבן ש"הפסקת אש תועיל לחמאס". למעשה, יום אחד בלבד לפני שכתב ברנע את טורו, נשאל הנשיא ביידן בעצמו על ידי עיתונאים "מה לגבי הפסקת אש בעזה" וענה "לא. אין אפשרות כזאת".

המסקנה: ברנע ופרידמן היו משתוקקים לראות את ארה"ב לוחצת על ישראל להפסיק את הלחימה, אבל זה לא קורה ולא עתיד לקרות, מה שמביא אותנו אל מה שמוצגת כ"סיבת הסיבות":

• דבר ההבל לפיו תמיכת ביידן בישראל תפגע בו בדעת הקהל האמריקנית, הוא התלוש ביותר מהמציאות וגם המעיד ביותר על עוצמת הניתוק של צמד החבובות ברנע את פרידמן מהמצב.

כל הסקרים מצביעים על ההיפך הגמור. לא רק שהתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקני על רקע המלחמה העפילה לשיא כל הזמנים של 94%, כלומר הנשיא רק ירוויח אם יוסיף לתמוך בישראל, הנסקרים גם מביעים חשש שמא הנשיא לא יעשה את הדבר הנכון, שהוא כמובן תמיכה חזקה ובלתי מסויגת בישראל.

זו גם מסקנתו החד משמעית של הסוקר האמריקני הנודע והמוערך נייט סילבר, ושל האסטרטג הדמוקרטי מארק פן. שניהם קובעים שהתמיכה בישראל עוזרת לביידן לקראת הבחירות, לא פוגעת בו כטענת הצמד ברנע את פרידמן.

לתום פרידמן עבר ארוך ועשיר של אבחנות והודעות על ישראל, כולן שליליות ועוינות, כולן התבררו חיש מהר כהבלים חסרי שחר, רובן צוטטו בהתפעלות בידי נחום ברנע בידיעות אחרונות.

רק לאחרונה, על רקע הרפורמה המשפטית, קבע פרידמן ש"ארה"ב מעריכה מחדש את יחסיה עם ישראל", (וכמובן צוטט על ידי ברנע) ולא עברו אלא ימים ספורים וביידן הביא לסיומה את המתיחות הדיפלומטית בין המדינות והזמין את נתניהו לביקור ולפגישה בארה"ב.

כלומר ארה"ב אולי העריכה מחדש את יחסיה עם ישראל, אבל לא בדיוק בכיוון עליו דיווח פרידמן.   

וכל זאת מבלי להזכיר את התאוריות המקושקשות המוקדמות של פרידמן על קשתות הזהב של מקדונלדס, על "הדמוקרטיה המזנקת כנמר בכיכר תחריר" ועל עוד ועוד תאוריות חולמניות, שכולן התנפצו במהרה אל סלעי המציאות.

נסכם:

ברנע ופרידמן טוענים שארה"ב תדרוש מישראל תהליך מדיני עם הפלסטינים, שהיא לוחצת להפסקת אש, ושהתמיכה בישראל מזיקה לביידן בדעת הקהל באמריקה.

דבר מזה איננו נכון. מה חדש