נפוליאון, בן-גוריון והמדינה היהודית נפוליאון – אחד ממבשרי הציונות? גדעון שביב | 25.11.13 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס גישתו החיובית של אחד מחשובי הצרפתים, נפוליאון בונפרטה, כלפי יהודים ידועה ומפורסמת. אלא שהתייחסות אגבית של נחום ברנע במוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות ("מה עושים עכשיו", 22.11) מעלה את השאלה האם יש לראות בנפוליאון את אחד ממבשרי הציונות. 'פרספקטיבה' יצאה לבדוק תעלומה היסטורית מפתיעה בנוגע לנפוליאון, בן גוריון ומדינת היהודים. במוסף לשבת סיפר ברנע לקוראיו כיצד במהלך ביקורו של נשיא צרפת פרנסואה הולנד השבוע בישראל, סיפר לו ראש הממשלה נתניהו אנקדוטה, שבמבט ראשון נראית מעט מפוקפקת: <spanmso-ascii-font-family:calibri;="" mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:calibri;mso-hansi-theme-font:="" minor-latin;;> במהלך הביקור הרחיק נתניהו לכת עד נפוליאון. "אומרים" אמר נתניהו, "שנפוליאון דיבר בירושלים בעד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". ברנע, שש אלי קרב, ביקש לאמת את האנקדוטה של נתניהו עם עמיתיו העיתונאים הצרפתים שליוו את ביקור הנשיא: "נכון שאומרים," אמר לי אחד העיתונאים הצרפתים שכיסו את הביקור. "נפוליאון היה ב-1799 בארץ ישראל, כבש את יפו ואת חיפה, צר על עכו ונסוג, אבל בירושלים לא היה. השמועות על הבטחה ציונית מפי נפוליאון צצו 150 שנה מאוחר יותר, בחוגים יהודים. ההיסטריון הצרפתי החשוב אנרי לורן, שחיבר ספר על מסעו של נפוליאון למצרים ולארץ ישראל, כתב שאין סימן של ממש להצהרה כזאת. אולי אחיו של נפוליאון לוסיין, אמר משהו, אולי לא היו הדברים מעולם". העיתונאי הצרפתי עלום השם, מתגלה כהיסטוריון לא רע, אם כי האמת מעט יותר מורכבת. תחילת הסיפור בפרסום בעיתון צרפתי – "Le Moniteur Universel" – מיום 22 למאי 1799, תוך כדי מסע הכיבוש של נפוליאון בארץ ישראל. העיתון פרסם כי: תרגום: בונפרטה פרסם הודעה בה הזמין את כל יהודי אסיה ואפריקה להתקבץ תחת דגלו בכדי להקים מחדש את ירושלים העתיקה. במשך השנים נוטרה הודעה זו אפופה מסתורין, אך הספיקה בכדי לבסס מסורת ציונית המקבעת את נפוליאון כציוני קדום. כך לדוגמא, בעיתון "המשקיף" מיום 28.3.41, נכנס נפוליאון לרשימה של מבשרי הציונות ברשימה של אב"א אחימאיר תחת הכותרת "אלה שקדמו לבלפור": תפנית בעלילה התרחשה בשנת 1940 כאשר חוקר יהודי בשם פרנץ קובלר פרסם מחקר בו טען כי מצא העתק של ההצהרה של נפוליאון בגרמנית. ההצהרה המלאה מהווה מסמך מרתק ומובאת כאן בתרגום לעברית של ציונה בודנסקי: הכרזה אל האומה היהודית, המטה הכללי ירושלים, ה-20 באפריל 1799, השנה ה-VII לרפובליקה הצרפתית מאת: נפוליאון בונפארטה, המפקד הראשי של הצבאות הצרפתים באפריקה ובאסיה אל: היורשים החוקיים של פלסטינה – בני ישראל, בני אומה ייחודית אשר במשך אלפי שנים הצליחו הכיבושים והעריצות לגזול מהם את אדמתם, אבל לא את שמם ולא את קיומם הלאומי. הבוחנים בקפידה וללא משוא פנים את גורל האומות, אפילו אם הם חסרים את היכולת הנבואית של ישראל ושל הנביא יואל, מסיקים את האמת שבדברי הנבואות של הנביאים הגדולים, אשר ערב חורבן ציון ניבאו כי ילדיו של האל יחזרו למולדתם בשירה וברינה וכי העצב והאנחות ייעלמו לעד. קומו ברינה, הגולים! מלחמה זו שאין לה אח ורע בהיסטוריה כולה, נערכה כמלחמת הגנה עצמית על ידי אומה שאויביה ראו באדמותיה המוּרָשות שלל שיש לחלוק אותו. כעת, מתנקמת אומה זו על אלפיים שנות ביזיון. אף על פי שנדמה כאילו התקופה והנסיבות אינן הולמות את ההצהרה ואפילו את עצם הביטוי של דרישותיכם, מלחמה זו מציעה לכם כיום, בניגוד לכל צפי, את מורשתכם הישראלית. ההשגחה העליונה שלחה אותי לכאן עם צבא צעיר, המודרך על ידי הצדק והמלווה בניצחון. המטה הכללי שלי הוא בירושלים, ובעוד כמה ימים אהיה בדמשק, שקירבתה שוב אינה מהווה סכנה לעיר דוד. היורשים החוקיים של פלסטינה! האומה הגדולה אינה עוסקת במקח וממכר של בני אדם ושל ארצות כדוגמת אלה שמכרו את אבותיכם לכל האומות, והיא אינה קוראת לכם לכבוש את ירושתכם. לא, כל שהיא מבקשת הוא ליטול ממנה את מה שהיא כבר כבשה, כשהיא תומכת בכם ומתירה לכם להמשיך ולהיות הבעלים על הארץ הזו ולשמור עליה למרות כל היריבים. קומו! הוכיחו כי כל העוצמה של מדכאיכם לא הצליחה לקטול את אומץ ליבם של צאצאי הגיבורים שהיו מביאים כבוד לספרטה ולרומא. הוכיחו כי אלפיים שנות עבדות לא הצליחו לחנוק את האומץ הזה. הזדרזו! זהו הרגע, שייתכן כי לא יחזור שוב במשך אלף שנה, כדי לדרוש את החזרת זכויות האזרח שלכם, את השבת מקומכם בקרב עמי העולם. יש לכם מלוא הזכות לקיום פוליטי כאומה בקרב האומות האחרות. יש לכם הזכות לעבוד את אלוהיכם בהתאם לדתכם. כפי שניתן לראות, ההצהרה מדברת על "המטה הכללי בירושלים", מקום אליו מעולם לא הגיע הכיבוש הצרפתי. קובלר משער כי נפוליאון הוציא את ההכרזה מתוך אמונה ברורה כי בעוד ימים מספר הוא יכבוש את ירושלים, ומתוך רצון למהר ולקבל סיוע מן היהודים. אלא שמאז שפרסם קובלר את ההצהרה הנ"ל, הסטוריונים רבים, טענו כי מדובר בזיוף, והוויכוח נמשך עד היום. 'פרספקטיבה' פנתה אל דוד מרקהאם, נשיא החברה הנפוליאנית הבינלאומית (International Napoleonic Society) ושאלה את דעתו בנוגע להצהרה המיוחסת לנפוליאון, והסיקור ב'ידיעות'. להלן תגובתו: ראשית, נפוליאון מעולם לא היה בירושלים. לנפוליאון היה עבר מפואר של שחרור היהודים בצרפת, איטליה, מלטה ובמקומות אחרים. אבל, קיים ספק אם הוא כן או לא נתן הצהרה, בכתב או בעל פה, בה הבטיח מדינה יהודית בארץ הקודש. אנו גם איננו בטוחים כי הוא אפילו שקל פעולה שכזאת, מאחר שהוא היה שם [בישראל, ג"ש] מסיבות אחרות לגמרי. כמובן, בן-גוריון השתמש בהצהרה לכאורה על מנת לסייע בהצדקת הקמת מדינת ישראל, ולפיכך בין אם מדובר באמת או לא, להצהרה הייתה שימוש יעיל! במאמרו במוסף לשבת ברנע הביא רק את דעתו של עמיתו המלומד, הטוען כי אין מקור כלשהו לעמדה כי נפוליאון היה בעד הקמת מדינה יהודית. אלא שהעניין קצת יותר מורכב, וקצת פחות חד משמעי. ערפלי ההיסטוריה אינם מאפשרים לדעת בדיוק מה אמר או לא אמר נפוליאון בשנת 1799 בעת המצור על העיר עכו, אולם גם לתפיסה הציונית יש על מה להסתמך.
