עוד חוזר הניגון? על עיתונות ודמוניזציה של ציבור שלם ישי גולדפלם | 21.07.13 | שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס שני טקסטים שהתפרסמו ביומיים האחרונים בעיתונות הישראלית במנותק זה מזה, מקבלים משמעות עמוקה יותר כאשר קוראים אותם ברצף. הטקסט הראשון הינו כתב אישום חריף שפרסם בסוף השבוע קלמן ליבסקינד ב'מעריב' וב'מקור ראשון' נגד העיתונות הישראלית של ערב ההתנתקות ("היום שבו העיתונות מתה"), בו הוא טוען כי במקום לשאול שאלות נוקבות ולאתגר את ממשלת שרון (כלומר לבצע את תפקידה), בחרה העיתונות לשתף פעולה עם המהלך ולא לתת לעובדות לבלבל אותה. בין השאר מזכיר ליבסקינד את איומי הסרק על האלימות כביכול שיפעילו תושבי הגוש כלפי חיילי צה"ל: ואילו היום פרסם עורך 'הארץ' אלוף בן טור בו הוא מנתח מה על נתניהו לעשות על מנת שהסיבוב הנוכחי של המו"מ הממשמש ובא לא יעלה חרס ("הזדמנות חייו של נתניהו"). בין שאר כתב: מה בעצם אומר כאן עורך 'הארץ'? קשה להאמין שאלוף בן לא יודע שעשרות (ואם נהדר – מאות) "בריוני תג מחיר" אינם מהווים אפילו פורמיל מ-350,000 תושבי יו"ש שומרי החוק ומשלמי המיסים אשר אין בינם לבין אותם פרחחים ולא כלום. בין אם מדובר בניתוח אובייקטיבי של מעשיו העתידיים של ראש הממשלה ובין אם מדובר בניסיונו של בן לעוץ עצה לראש הממשלה, בשני המקרים משתף עורך 'הארץ' פעולה ביודעין עם ביצוע של דמוניזציה עתידית כלפי ציבור שלם, בדיוק כפי שהתרחש בקיץ 2005. האם היום הניח עורך 'הארץ' את התשתית לקראת כתב האשמה הבא של ליבסקינד, הפעם נגד העיתונות הישראלית של 2013? תגובת אלוף בן: "אין לי מה להגיב".