עונת שכתובי ההיסטוריה

מאמרו מסלף ההיסטוריה של אבו מאזן בניו יורק טיימס נתן כנראה רוח גבית למסלפי היסטוריה נוספים לפרוש את משנתם מעל דפי "הארץ". כך אנו למדים כי האינתיפאדה השניה פרצה למעשה ביוזמת ובעידוד זרועות הביטחון הישראליים. האם חופש הביטוי מצדיק פרסום שקרים?

בטור שפרסם אבו מאזן בשבוע שעבר בניו יורק טיימס – העיתון הנחשב לחשוב בעולם – הוא הצליח ללא מצמוץ לשכתב מחדש את ההיסטוריה. על פי יו"ר הרשות הפלסטינית, לאחר הצעת החלוקה ב-1947 החלו "כוחות ציוניים לגרש ערבים פלסטינים על מנת להבטיח רוב יהודי במדינה הישראלית העתידית", מה שגרם ל"צבאות ערב להתערב".

מעבר לשקר עצמו, אשר מתאר בהיפוך מושלם את מה שקרה בפועל, הסטנדרטים של הניו יורק טיימס הגיעו לשפל חדש שעה שהעיתון פרסם דברי שקר אלה ללא שום סינון וביקורת, תוך התעלמות מהכלל העיתונאי הבסיסי של פרסום דברי אמת.

דומה שטורו של אבו מאזן העניק רוח גבית למשכתבי היסטוריה נוספים ולעיתונים נוספים לפרסם שכתובים שכאלה.

עודה בשאראת, מזכ"ל חד"ש לשעבר, טוען בטור שפורסם ב"הארץ"  ("אין סימן לאינתיפאדה", 24.5.11) כי "זרועות המודיעין הישראליות" הן שיזמו את אינתיפאדת אל-אקצה מתוך תסכול שתחזיותיהן, על פיהן תיפתח אינתיפאדה שכזו, התבדו. תיאוריית הקונספירציה של בשאראת גורסת כי למודיעין הישראלי היתה תחזית מסוימת, וכשזו כשלה, דאגה מערכת הביטחון לממש תחזית זו. במילים אחרות האינתיפאדה האחרונה פרצה בעקבות התססה יזומה של ישראל.

בשאראת מפרט:

באינתיפאדה הקודמת חזה המודיעין, שאם קמפ-דייוויד ייכשל, תהיה עוד אינתיפאדה. כשעבר חודש ולא הייתה אינתיפאדה בא אריאל שרון למסגד אל-אקצה, כדי להמריץ את הפלסטינים לממש את התחזית. כשזה לא עזר נכנס משמר הגבול לתמונה, ובפעולת עידוד מרשימה נהרגו שבעה מפגינים בתוך אזור המסגד. כך התחילה עוד אינתיפאדה.

בשאראת תוהה לעצמו:

קשה לברר מי עשה אינתיפאדה למי, במיוחד בערפל הקרב, כשבעמוד הראשון של עיתון אחד מופיע תצלום ענקי של צעיר ערבי, רעול פנים כמובן, ובידו אבן; וכשהפלסטינים, כרגיל, החלו בסיסמאות מתלהמות; ובמשך הזמן נפתח מסע של פיגועי התאבדות אכזריים, שגבו את חייהם של מאות קורבנות ישראליים חפים מפשע.

בעוד אנו נפעמים מסילוף עובדות היסטוריות מלפני 63 שנה בעיתון אמריקאי, מגיע פובליציסט מקומי ומשכתב בעיתון ישראלי אירועים שהתרחשו לפני קצת יותר מעשור, כולל תיאור של פריצת כוחות מג"ב להר הבית על מנת לעצור זריקת אבנים המונית אל עבר רחבת הכותל המערבי כ"פעולת עידוד מרשימה", וכולל קביעה כי "קשה לברר מי עשה אינתיפאדה למי". פעם משכתבי ההיסטוריה היו ממתינים יותר מעשר שנים כדי להטיל ספק באירועים היסטוריים עובדתיים. במקרה זה בשאראת מעתיק, כבר בשלב מוקדם יחסית, את נוסחתו של אבו מאזן: כמו שלא ברור מי התחיל את מלחמת 1948, לא ברור מי התחיל את האינתיפאדה.

"היתה לנו תכנית. היתה אסטרטגיה."

ולעובדות. בשאראת לוקח את הטענה כי ביקורו של אריאל שרון בהר הבית באוקטובר 2000 היא זו שהציתה את המהומות, צעד אחד רחוק יותר. על פיו, לא רק שביקור זה חולל את האינתיפאדה, אלא שמטרתו המכוונת היתה בדיוק לשם כך – להתסיס את הפלסטינים.

טענה זו הופרכה פעמים רבות. כבר לאחר מבצע "חומת מגן" ב-2002 הוכח כי המהומות תוכננו בקפידה על ידי יאסר ערפאת אשר בסך הכל חיכה לרגע המתאים.

להלן מספר ציטוטים רלוונטיים עבור הקורא בשאראת:

בנאום מראשית 2001 של שר התקשורת של הרשות הפלסטינית, עימאד אל-פלוג'י, במחנה הפליטים עין אל-חילווה שבלבנון, הוא אמר בין השאר את הדברים הבאים:

 

כל מי שחושב שהאינתיפאדה פרצה בגלל ביקורו של שרון המתועב במסגד אל-אקצא טועה, גם אם הביקור הזה היה הקש ששבר את גבם של הפלסטינים. האינתיפאדה הזו תוכננה מראש.

עוד אמר פלוג'י כי האינתיפאדה תוכננה:

מאז שהיו"ר ערפאת חזר מקמפ דיוויד, ודחה את ההצעות של הנשיא האמריקני ביל קלינטון.

בראיון שהעניק מרואן ברגותי למגזין "ניו יורקר" ב-29.1.2001, אמר בין השאר:

הפיצוץ היה מתרחש בלאו הכי. זה היה דרוש על מנת להגן על זכויות הפלסטינים. אבל שרון סיפק תירוץ טוב. הוא אדם שנוא.

ברגותי שב וחיזק טענה זו ביוני, 2001:

האינתיפאדה לא התחילה בגלל ביקורו של שרון באל-אקצא, למרות שזה היה הקש האחרון. האינתיפאדה התחילה מתוך הרצון לשים קץ לכיבוש ומכיוון שהפלסטינים לא קיבלו את תהליך השלום במתכונתו הקודמת (ג'רוסלם טיימס, 8 ביוני, 2001).

בנוסף, בראיון עם אבי יששכרוף, זכריה זביידי, מי שפיקד על גדודי חללי אל-אקצא בג'נין, אמר את הדברים הבאים:

זביידי: בימי אבו-עמאר [יאסר ערפאת] היתה לנו תוכנית, היתה אסטרטגיה והיו הוראות שלו, שאנחנו ביצענו.

יששכרוף: בעצם אתה אומר את מה שעמוס גלעד והמודיעין אמרו תמיד, שערפאת תכנן הכל? 

זביידי: נכון. כל מה שנעשה באינתיפאדה נעשה בהוראת ערפאת, אבל הוא לא היה צריך לומר לנו את הדברים מפורשות, הבנו את המסר שלו.

 

בספר שכתב מרוואן כנפאני, אחד מיועציו הבכירים של ערפאת, הוא כתב בין השאר:

'אבו-עמאר' חשב על האינתיפאדה ב-1997, עם עלייתו של נתניהו, שהחליט לחסל את תהליך השלום ושאמר על 'אבו-עמאר' שהוא מקים משמר לאומי, משמר כבוד, שולח שגרירים ושהוא בונה מדינה.

 

גם הח"כ לשעבר יוסי ביילין, מי שנחשב לתומך נלהב של המשא ומתן עם אש"ף כתב באתר שלו וסיכם זאת היטב:

[…] בניגוד לאינתיפאדה הראשונה, [האינתיפאדה השניה] לא הייתה ספונטנית. היא פרצה ביוזמת ה"תנזים" – המיליציה שהקים הפת"ח, מתוך מגמה להקדים את החמאס ולמנוע את השתלטותו על הרחוב הפלסטיני.

 

[…] ביקור שרון בהר הבית שימש עבור הארגון תירוץ מצוין בזמן הנכון, להגיב באינתיפאדה.

[…] צה"ל היה ערוך לקראת האינתיפאדה וציפה לה. תגובתו היתה מוצלחת "מדי". היא נועדה לקטוע את המהלך בעודו באיבו, אך גרמה להתלהטותו.

חופש הביטוי = שקרים?

לא רק המודיעין הישראלי התריע כי אינתיפאדה עומדת בפתח. איתמר מרכוס, מייסד ארגון "מבט לתקשורת פלסטינית" העוקב אחרי כלי תקשורת פלסטיניים, פרסם מחקר ב-11.9.2000, שבועיים לפני ביקורו של שרון בהר הבית, שם הציג ממצאים המראים כי ההסתה בתקשורת הפלסטינית הולכת ומתגברת. בעיתונים החלו להופיע קריאות להצטרף להתנגדות ולהשתתף בהפגנות. מרכוס התריע שהרשות הפלסטינית עוסקת "ביצירת אווירה של ערב פרוץ מלחמה". כל זה כאמור, שבועיים לפני הביקור המתוקשר של שרון.

האם עודה בשאראת  ועורכי "הארץ" מעולם לא נחשפו לציטוטים הנ"ל? האם בשאראת, אשר חזקה עליו כי הוא קורא את העיתונות הערבית, לא היה מודע לדברים של עימאד אל-פלוג'י, מרוואן ברגותי ויועציו של ערפאת?

אופנת סילוף ההיסטוריה העלתה הילוך בטור של בשאראת בעיתון "הארץ". העובדה שהוא פורסם כטור דעה לא מסנגרת או מגנה עליו. שקרים אינם דעות. עיתון המחשיב עצמו רציני לא יכול לפרסם שקרים וסילופים תוך התעלמות מאינספור ההוכחות הסותרות אותם. האם קידוש חופש הביטוי מצדיק גם פרסום דברי שקר?