עיתון 'הארץ' לא עומד בסטנדרטים של עצמו

מערכת 'הארץ' החליפה את בג"ץ ופסקה מעל גבי העיתון לטובת צד אחד בעתירה אשר עדיין תלויה ועומדת בבית המשפט. מישהו אמר חוסר אמון בשלטון החוק?


מערכת 'הארץ' החליפה את בג"ץ ופסקה מעל גבי העיתון לטובת צד אחד בעתירה אשר עדיין תלויה ועומדת בבית המשפט. מישהו אמר חוסר אמון בשלטון החוק?


בסוף השבוע פרסם עיתון 'הארץ' מאמר מערכת נוקב ("הזמן היקר של צה"ל", 2.8) המבקר את "תשובתה החצופה של המדינה" בנוגע לעתירה נגד פינוי תושבים פלסטיניים משטח מסוים בדרום הר חברון המוכר כ"שטח אש 918". ה"חוצפה" נובעת מכך שמה שמעניין את המדינה ואת צה"ל הוא חיסכון בזמן ובכסף בשעת שינוע חיילי נח"ל מבסיסם לשטח האימונים. כך 'הארץ':

עמירה הס דיווחה אתמול ב"הארץ", שעמדת המדינה בבג”ץ מתבססת על החיסכון בזמן ובכסף שנובע מקרבתו של השטח המיועד לפינוי, שטח אש 918, לבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל. "קרבת שטח האש לבסיס האימונים מאפשרת חיסכון במשאב היקר ביותר בתחום האימונים בצה"ל – משאב הזמן… ככל שגדל המרחק בין בסיס האימונים לשטח האש, כן נפגע זמן האימונים של החיילים וכתוצאה מכך נפגעת כשירותם", נאמר בתשובתה החצופה של המדינה.

זמנו של צה"ל אכן יקר, אבל הדעת לא סובלת שבגללו יידונו 1,300 תושבים לגירוש מבתיהם וניתוק ממקורות פרנסתם. זמנו של צה"ל יקר בעיני המדינה יותר מגורלם של מאות תושבים החיים באזור זה דורות, אבל מתברר שלא יקר דיו כדי לשקול את פינויים של תושבי ההתנחלויות באותה אזור, שחלקן לא חוקיות בעליל.

ניתן להניח כי יותר קוראים קראו את מאמר המערכת של 'הארץ' (אשר התפרסם בגיליון סוף השבוע) מאשר את כתבתה המקורית של הס (אשר התפרסמה באמצע השבוע). כתבתה של הס ("המדינה: יש לפנות 1,300 תושבי שמונה כפרים – כדי לחסוך זמן נסיעה לחיילים"), סוקרת את תגובת המדינה לעתירה הנדונה בבג"ץ כנגד צווי פינוי אשר הוציאה המדינה למספר "כפרים" פלסטיניים הנמצאים בתוך אזור המוגדר כשטח אש. כבר על פי הכותרת ברור כי הכתבה מתמקדת בטענה אחת של המדינה – העלות הגבוהה של שימוש בשטח אש חלופי.

אלא שקריאת תגובת המדינה המלאה מעלה כי מתוך 188 פסקאות המופיעות בתגובה, 12 בלבד (סעיפים 99 -111) הוקדשו לטובת ההסבר בדבר נחיצותם של שטחי אש בכלל, ושל שטח אש 918 בפרט. שאר 176 הפסקאות מספקות הסברים נוספים ומגוונים מדוע מוצדק, על פי המדינה, לפנות את הפלסטינים מהאיזור.

למרות שניתן להניח כי רוב הקוראים קראו רק את הכותרת, כותרת המשנה ואולי את הפסקאות הראשונות של הכתבה – כלומר קיבלו את הרושם שהטענה המופיעה בכותרת היא הטענה היחידה של המדינה – נציין שהס הביאה בסוף הכתבה, בפסקה אחת ובקיצור נמרץ, טענות נוספות המופיעות בתשובת המדינה:

הפרקליטים הלמן וברט חזרו על העמדה לפיה תושבי הכפרים בשטח האש מעולם לא ישבו שם "ישיבת קבע", וטענו שיש להם בתים בעיירה יטא ושמאז 1980 הם מפרים את צו סגירת השטח לצרכים צבאיים… עמדת המדינה כי אין מדובר ב”יושבי קבע” מסתמכת, בין השאר, על תצהירו של המזרחן משה שרון, פרופ’ אמריטוס במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית, ששימש כראש המחלקה לענייני ערבים במטכ”ל בדרגת אלוף משנה.

אולם במאמר המערכת של 'הארץ', אפילו הטענות הללו אינן מופיעות. כל מה שנותר הוא טענה אחת מיני רבות, התופסת, כאמור, 12 פסקאות מתוך 188. מערכת 'הארץ' מקדשת את אותה טענה "חצופה" של המדינה ומעלימה לחלוטין את שאר הטענות הלא פחות קונקרטיות המופיעות בתשובתה.

השופטים לא פסקו – 'הארץ' כן

זאת ועוד, מערכת 'הארץ' החליטה גם לשמש כחבר מושבעים, שופטת ופוסקת דין בעתירה אשר עדיין תלויה ועומדת בפתחו של בג"ץ. כמו שאר אלפי העתירות שבתי המשפט בישראל מטפלים בהן, גם כאן ישנן שתי טענות סותרות אשר בית המשפט צריך להכריע ביניהן. על פי חלק מהעותרים הפלסטיניים, הם מהווים "תושבים מוגנים" אשר אבותיהם חיו בשטח המדובר עוד מהתקופה העותומאנית, והם שחפרו חלק מבורות המים ומערות המגורים שנים לפני שהמקום הוכרז כשטח אש. ואילו המדינה טוענת כי מעולם לא היו מגורי קבע בשטח האש, וכי חלק מהח'רבאות משמשות את העותרים למגורים עונתיים בלבד, וכי מגורי הקבע שלהם הם בכפר יטא.

יש כאן שתי טענות סותרות להפליא, ותפקידו של בית המשפט הוא להכריע ביניהן. במקרה זה מלאכתו של בית המשפט היא מרובה במיוחד, שכן כל צד הגיש לבית המשפט שלל ראיות, הכוללות מחקרים היסטוריים (אותם פירש כל צד כתומכים בעמדתו), מחקרים אנתרופולוגים, רישומים של המנהל האזרחי וכן צילומי אוויר של האיזור.

ולמרות שהשופטים טרם פסקו את פסיקתם, 'הארץ' דווקא כן פסק. הוא מתנגד נחרצות לעמדת המדינה ואף קבע בהחלטיות כי התושבים הפלסטיניים "חיים באזור זה דורות". ועל כך יש לשאול: כיצד מערכת 'הארץ' ידעה להכריע בשאלה עובדתית כה סבוכה? ייתכן כמובן שעורכי 'הארץ' ישבו ונברו בשלל הראיות שהוגשו בעתירה זו ובגלגוליה הקודמים, ולאחר שחקרו את העדים ושקלו את הראיות, הגיעו לדעה מושכלת בעניין.

סביר יותר שמערכת 'הארץ', אשר יודעת היטב להגן על שלטון החוק ולזעוק על הסכנה המרחפת לכאורה מעל הדמוקרטיה הישראלית, בחרה להתעלם הפעם מדרישותיה שלה, והכריעה על גבי העיתון בסוגיה שעדיין תלויה ועומדת בבית משפט, על פי תפיסת עולמם ודעתם הפוליטית של עורכי העיתון. אבל אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו – או שיש אמון בשלטון החוק או שאין. ראוי ש'הארץ' יעמוד בסטנדרטים שהוא דורש מאחרים.

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות

הצהרת נגישות

Contrary to popular belief, Lorem Ipsum is not simply random text. It has roots in a piece of classical Latin literature from 45 BC, making it over 2000 years old. Richard McClintock, a Latin professor at Hampden-Sydney College in Virginia, looked up one of the more obscure Latin words, consectetur, from a Lorem Ipsum passage, and going through the cites of the word in classical literature, discovered the undoubtable source. Lorem Ipsum comes from sections 1.10.32 and 1.10.33 of "de Finibus Bonorum et Malorum" (The Extremes of Good and Evil) by Cicero, written in 45 BC. This book is a treatise on the theory of ethics, very popular during the Renaissance. The first line of Lorem Ipsum, "Lorem ipsum dolor sit amet..", comes from a line in section 1.10.32.The standard chunk of Lorem Ipsum used since the 1500s is reproduced below for those interested. Sections 1.10.32 and 1.10.33 from "de Finibus Bonorum et Malorum" by Cicero are also reproduced in their exact original form, accompanied by English versions from the 1914 translation by H. Rackham.
Ez accessibility wheelchair logo

נגישות