עלילת מעלול

כל התוכן ב'הארץ' מגויס למטרת קיבוע תעמולת השקר הפלסטינית על אירועי מלחמת העצמאות. וכשאני אומר כל התוכן, אני מתכוון גם למדור המלצות הטיולים.

בסוף השבוע התפרסמה בעיתון הצעת טיול מאת משה גלעד, אל שתי כנסיות שנותרו בחורש גלילי, שהן "כל מה שנותר מהכפר הערבי מעלול".

זה מתחיל בטענה החמקנית והמיתממת לפיה:

יש סברה שהכפר הוקם על אתר הכפר היהודי־רומי מהלול ואולי גם על אתר נהלל המקראית

המטרה כמובן להטיל ספק באשר להיסטוריית ההתיישבות היהודית במקום, אבל לא מדובר ב"סברה" אלא בעובדה מוצקה. 'מהלול' הוא ישוב יהודי קדום המוזכר בתלמוד הירושלמי כישוב בלב האזור היהודי בגליל התחתון, ששגשג במאות הראשונה עד השביעית לספירה, ואשר בתחומו נמצאה תגלית ארכיאולוגית חשובה: אבן השבת, – המילה 'שבת' חקוקה על סלע, שסימנה את גבול השבת של הישוב.

בהמשך, בתארו את תושבי הכפר הערבי מעלול, ממשיך גלעד אל השקר הבא:

הם חכרו את אדמותיהם ממשפחת סרסק הלבנונית וניהלו מאבק שליטה בקרקע עם קק"ל, שרכשה אדמות באזור

לא "מאבק שליטה" ולא נעליים. בשנת 1921, 27 שנה לפני המלחמה, רכש יהושע חנקין באמצעות חברת 'הכשרת הישוב' את אדמות מהלול מידי משפחת סורסוק הלבנונית, ובכך השלים את גאולת אדמות עמק יזרעאל בכסף מלא.

הוכחה לבעלות יהודית מחודשת על רוב מוחץ של אדמות מהלול, שהפך למעלול, מופיעה בתוצאות סקר הכפרים המנדטורי משנת 1945, הקובע באופן רשמי כי מדובר באדמות בבעלות יהודית.

סיכום ביניים:

כפר מעלול ישב על אדמות ישוב יהודי קדום, שב 1921 נרכשו מחדש בכסף מלא ונרשמו על ידי ממשלת המנדט במסמך רשמי כאדמות בבעלות יהודית.

בתארו את נסיבות כיבוש הכפר במלחמת העצמאות, מגלה גלעד טפח נוח לתעמולת השקר הערבית, ומכסה טפחיים לא נוחים:

ביולי 1948 נכבש הכפר מעלול בידי צה"ל. תושביו עקרו לנצרת וליפיע הסמוכה ולא הורשו לשוב

ובכן, כמו שאומרים זאת אכן דרך אחת לספר את הסיפור.

אבל יש גם דרך שניה: בספר 'לידתה של בעיית הפליטים', מתאר ההיסטוריון פרופ' בני מוריס את כיבוש מעלול ע"י חטיבות גולני וכרמלי במסגרת מבצע דקל ביולי 48'. מעמ' 268 בספר, מתאר מוריס את הקרבות על כפרי האזור, ובתוכם מעלול: התושבים המוסלמים זכרו את סיועם לאויב – צבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י, את שיכונו בכפריהם ואת פעילותם בשירותו, כדוגמת התקפת שיירת יחיעם בידי כפריי הסביבה כשלושה חודשים וחצי קודם לכן, בה נהרגו 47 לוחמי חטיבת כרמלי וגופותיהם הושחתו עד לבלי היכר וזיהוי.

לכן, על פי רוב, נמלטו התושבים מהכפרים כבר כשראו את כוחות צה"ל מתקרבים אליהם. "נפילתם של עכו והכפרים הסמוכים לה בשלב מוקדם יותר", מסביר מוריס, "ואחר כך נפילת נצרת אל מוג'דיל וצפוריה, ריפתה כליל את ידיהם של המוסלמים."

על אף כל זאת, סביר להניח שאילו היו תושבי מעלול מניחים את נשקם, לא היו נאלצים לעבור לכפר יפיע הסמוך ובכך להפוך ל'עקורי פנים', והיו נותרים לשבת עד היום על אדמות יהודיות לא להם.

כפר מעלול גילה התנגדות צבאית חזקה. בכפרים אחרים באזור, בהם ההתנגדות הצבאית היתה חלשה יחסית, הורשו חלק מהתושבים, בעיקר הדרוזים, להישאר. בדבוריה ובאכסאל אגב, נכנעו התושבים המוסלמים ללא קרב ולכן נותרו ישובים על מקומותיהם עד עצם היום הזה.

כלומר נכון שהתושבים לא הורשו לשוב, אבל היתה סיבה לבריחתם. ואלמלא היתה סיבה לבריחתם, לא היו בורחים, וכמו שכניהם, איש לא היה מגרשם והיו ממשיכים להתפלל בכנסיותיהם מידי יום ראשון עד עצם היום הזה.

האם רושם זה, שהוא האמיתי, הוא הרושם העולה מהמלצת הטיול של 'הארץ'? ברור שלא. כי גם מדור הטיולים מגויס למשימת התעמולה