על מה יכולים מרצה ישראלי וניאו-נאצי אמריקני להסכים? על הרבה מאוד, כך מסתבר. מה שמעלה כמה שאלות נוגות. שלומי בן-מאיר | 31.08.23 | מקור ההשראה? (עטיפת ספרו של במנהיג הניאו נאצי דיוויד דיוק) שתף צייץ שתף שלח לחבר הדפס הסופר וחוקר היהדות חגי דגן, המרצה במכללת ספיר, מציין בימים אלה שני אירועים חשובים: הראשון הוא צאתו לאור של ספר חדש פרי עטו. השני הוא עזיבתו של דגן את הארץ לברלין, "אולי לתמיד". כמובן, מדובר בשתי סיבות טובות לראיון נרחב במוסף 'גלריה' של 'הארץ', בו פורש דגן בפני המראיין רונן טל את דעתו על המצב במדינה, כיצד הגענו עד הלום, וגם – כפי שנראה – מוסיף טיעון היסטורי הלקוח מהגרועים שבאנטישמים. את הטיעון מסכם עיתונאי 'הארץ' רונן טל בקיצור: "מדוע מאות שנים של ספרות יהודית בדלנית ושונאת זרים פגעו באופי המדינה". דווקא היכרותו העמוקה של דגן עם ארון הספרים היהודי, הוא מסביר, "הובילה אותו לתובנות פסימיות על עתיד הציונות והאגרסיה הלאומנית שפועלת במרכזה, מה שהוא מכנה 'תופעת חווארה'". טענתו של דגן: מ"עם לבדד ישכון" ועד לדמותה של ישראל המודרנית חגי דגן מפרט: נהגתי לחשוב בעבר שאפשר להגשים גרסה של ציונות שלא כוללת את הדבר הזה או שממזערת אותו… מבלי שתתווסף לזה האיכות ההרסנית שבאה עם תחושת בעלות, במובן הלאומני והשוביניסטי. אבל המציאות טופחת על פנינו. לא הצליח לנו הדבר הזה. אכן, הוא מוסיף, היו בעבר ניסיונות ליצור ציונות קוסמופוליטית שכזו, מבלי ליצור יחסי עוינות או עליונות כלפי אנשים אחרים ולחיות בשלום ובהרמוניה עם עמים אחרים ודתות אחרות. זה לא הצליח. ולא הצליח עד כדי כך שכיום אנחנו אפילו מתקשים לחשוב על האפשרות הזאת. היא נשמעת לנו אוטופית, תמימה. כשהמראיין שואל אותו – אין מנוס מלאומנות? הוא עונה: עקרונית אפשר לחשוב על אפשרות כזאת, אבל במישור הפוליטי האקטואלי זה נשמע כמעט מופרך… יש חלקים לא מבוטלים של החברה בישראל שסיגלו לעצמם זהות ליברלית… אבל מה שבעוכרינו זה מאות שנים של ספרות ומורשת יהודית, שהיא בדלנית באופן עמוק ויש בה שנאת זרים ופרנויה ופחד מזרים. במדינת ישראל לא הצלחנו ליצור הפרדה סבירה לא רק בין דת ומדינה אלא גם בין זהות מודרנית לזיכרון קולקטיבי יהודי והוא מעיק עלינו כל הזמן. ההדגשה שלנו. בקיצור, דגן טוען שהבדלנות, שנאת הזרים, והפרנויה בתנ"ך, בתלמוד ובשאר הספרים היהודים לאורך הדורות, מצויים בעוכרינו ואינם מאפשרים לקיים כאן מדינה ליברלית שאינה חיה על חרבה. הקסנופוביה שהתרבות היהודית הטמיעה בנו, כך נראה, כופה עלינו להיות גזענים ולוחמניים – מגמה שהגיעה לאחרונה לשיא. אכן, ביהדות יש גם פנים מכילות וסובלניות, אך את דגן זה לא מנחם: לאורך שנים של מחשבה יהודית העמדה הזאת נמצאת במיעוט… זו עמדה יוצאת דופן והיא מושתקת בהשוואה לנביאים שמדברים על העדיפות של עם ישראל על העמים האחרים ו'עם לבדד ישכון' וכך הלאה. הדטרמיניזם האנטישמי שבטענתו של דגן על רבות מהנקודות שדגן מעלה ניתן להתווכח לכאן או לכאן. כמובן, הוא רשאי לחקור ולבקר את הטקסטים היהודיים העתיקים – החירות לעשות כן עומדת בבסיס הרעיון של חופש אקדמי. אם הוא אינו מרוצה מהמציאות הישראלית, או שלדעתו המדינה מבצעת עוולות קשות – זו זכותו המלאה להצביע על כך. אך הטיעון ההיסטורי שלו – שהמציאות הישראלית הגזענית ושונאת הזרים היא תולדה של הגזענות שבבסיס היהדות – הוא אנטי-יהודי באופן מובהק. הוא מציג את היהודים כשבויים בדטרמיניזם שאינם יכולים להימלט מהשנאה והפשיזם הטבועים בהם. והגרוע מכל: הטיעון שלו פשוט לא מקורי. בין השאר, הוא מפורט בהרחבה ואפילו בטרמינולוגיה דומה לזו של דגן – באחד המניפסטים האנטישמיים ביותר שנכתבו. מדובר בספר 'עליונות יהודית: התוודעותי לשאלה היהודית' מאת דייוויד דיוק. דיוק, גזען לבן וניאו-נאצי שבעבר עמד בראש הקו קלוקס קלאן, שקד רבות בספרו כדי להציג את היהודים כמקור כל הרע בעולם: לדידו הם אחראיים כמעט לכל עוולה בהיסטוריה, כולל שתי מלחמות העולם, סחר העבדים, פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 והתעללות מתמשכת בעמים שבקרבם חיו לאורך הדורות. היהודים משתלטים על משאבי העולם, על התקשורת והפיננסים. מכאן שהיהודים אשמים באנטישמיות שהם מעוררים. גם השואה היא המצאה של היהודים. וזה אחד הטיעונים המרכזיים השזורים לאורך הספר: הספרות היהודית, החל בתנ"ך וכלה בתלמוד ואילך – רצופה בשנאת הגויים והתנשאות עליהם המוחדרות ביהודים דור אחרי דור. זה מה שמסביר את התנהגותם של היהודים לאורך ההיסטוריה, כולל את התנהגותה הנפשעת של מדינת ישראל. דיוק כותב בהקדמה: כל מי שקורא את הברית הישנה בעיניים בלתי משוחדות יבחין בקלות שהמוטיב הדומיננטי בו הוא של עליונות גזעית ואתנית… אנשים מעטים מעזים אף להכיר בעליונות הגזעית הבוטה של התנ"ך. ואלו שנעשו מודעים לעליונות היהודית הקיצונית שבברית הישנה נוטים להאמין כי סנטימנטים אלו מקומם בעת העתיקה ושאין להם כל השפעה על ההווה… אני אדגים כיצד דוקטרינות עליונות של פחד ושנאה כלפי גויים, לצד רעיונות של עליונות יהודית, מוטבעים בקפידה בכל דור ודור [של יהודים]. טענתי בדבר קיומה של עליונות יהודית רבת-עוצמה, מלוכדת, חובקת-עולם, מוצאת אישוש בראיות המסופקות ברובן על ידי אנשי העליונות היהודית בעצמם. אידאולוגיית העליונות שלהם באה לידי ביטוי מובהק בייסודה, במבנה שלה ובפועלה של ישראל, אומה המבוססת ללא בושה על עליונות אתנית. זו מדינה שנישלה, הטילה טרור והפרה באופן בוטה את זכויות האדם והאזרח של העם הפלסטיני. לא נכבד את דיוק בבחינת ה"ראיות" שהוא מספק לאורך הספר. כן, הוא מצטט ציטוטים רבים מהתנ"ך, מהתלמוד ומטקסטים שונים שנכתבו על ידי יהודים. הוא מתאר את הזוועות שמדינת ישראל ביצעה באופן רצוף שקרים האופייני לשונאי ישראל שאנו ב'פרספקטיבה' כותבים עליהם לעתים קרובות ושניתן למצוא גם על דפי 'הארץ'. הכול נובע מ'עליונות יהודית', מושג שהפך לאחרונה לפופולארי גם בחוגי השמאל, בזכות ארגונים כגון 'בצלם' ו'אמנסטי'. דיוק מרחיב אודותיו בפרק 2 בספרו: הדת היהודית, כפי שאורגנה בתלמוד, פחות עוסקת בחיים שלאחר המוות מאשר בשרידותו ועוצמתו של העם היהודי. מונעת על ידי האמונה שהיהודים הם "עם נבחר", היהדות נשמרת באמצעות דקלומים כרוניים של רדיפות העבר. בעולם המגנה גזענות, היהדות הינה האמונה היחידה בעולם הזוכה לשבחים על עידוד הדרה על בסיס גנטי, התנשאות, אתנוצנטריות ועליונות. ישראל המודרנית היא המדינה המערבית היחידה שהיא תיאוקרטית באופן גלוי, וללא בושה מכריזה על עצמה כאומה שמטרתה לקדם דת אחת ועם נבדל אחד. בפרק 9, המתמקד כולו בישראל, הוא מבהיר שזוועותיה של ישראל הן תולדה ישירה ובלתי נמנעת של אופייה של היהדות: ישראל נולדה מהשואה, אך היא נהרתה אלפי שנים לפניה. במשך לפחות 2,000 שנה היהודים התפללו "לשנה הבאה בירושלים"… ב-1948, התפילה הפכה לאפשרות מעשית עבור כל יהודי בעולם… במעשיה, ישראל משמשת כדוגמה חיה לעליונות היהודית הטבועה ביהדות… נשמע מוכר? בוודאי. נשאלת השאלה, כיצד זה איש אקדמיה יהודי וישראלי, שנולד וגדל בישראל, אימץ לעצמו השקפה על דמותה הבלתי נמנעת של ישראל שאינה שונה מזו של אחד התועמלנים האנטישמים הגדולים של דורנו. וכך מסכם הניאו-נאצי את אופייה של ישראל: המבנה והצורה של ישראל המודרנית מוכיחים כי העליונות היהודית היא אינה אידאולוגיה השייכת לעבר, אלא מציאות מאיימת של ההווה, המתבטאת בגלוי בכל היבט של המדינה הישראלית… העליונות היהודית והטרור היהודי, כמובן, הלכו יד ביד מימי רצח העם שהברית הישנה משבחת… ועד לייסודה והתרחבותה של מדינת העליונות היהודית, ישראל. חגי דגן לא היה מנסח זאת טוב יותר.
