עמוס שוקן: הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש תוביל לשלום עם חיזבאללה ואירן

זה קורה מעט פעמים, רק כשבוער לו במיוחד להגיד דבר מה חשוב, אבל ביום שישי האחרון זה שוב קרה: מו"ל ובעלי 'הארץ', עמוס שוקן, פרסם מאמר בעיתונו.

תחת הכותרת "שתי מדינות, המהלך שלנתניהו כדאי לשקול", הציע שוקן באדיבותו לנתניהו להציל את כבודו על ידי הסכמה להקמת מדינה פלסטינית ביו"ש ובעזה.

עד כאן הכל בסדר. מדינה פלסטינית לצד ישראל הקטנה היא יעד ששוקן ועיתונו חותרים אליו בכל הכוח מזה שנות דור.

הבעיה מתחילה בשקרים הגמורים בהם תולה שוקן את הצעתו. וכך הוא מסיים את מאמרו:

אם זה יקרה, המשמעות היא עליית מדרגה אדירה לישראל, סיכוי טוב לביידן להיבחר מחדש ופרס נובל לשניים־שלושה מנהיגים. נתניהו יוזמן לביירות וטהראן, ולמרות כל כישלונותיו הוא ייזכר כאחד המנהיגים החשובים של ישראל והעולם.

לגבי הטענה על "עליית מדרגה אדירה לישראל" אם תוקם מדינה פלסטינית על הרכסים השולטים על כל שפלת החוף הישראלית, די אם נזכיר שכל שטח ממנו נסוגה ישראל הפך מיד לבסיס עוין ממנו הותקפה. כך מלבנון, כך משטחי A ביו"ש, כך כמובן מרצועת עזה. המחשבה על מדינה אסלאמית בכל השטח היא יותר סיוט אדיר מעליית מדרגה אדירה.

לגבי סיכוי טוב לביידן להיבחר מחדש – אין לדעת. כל שידוע כרגע הוא שישראל זוכה בדעת הקהל בארה"ב לתמיכה שלא היתה גבוהה כמותה בהיסטוריה, על אף שהיא שוללת על הסף הקמת מדינה פלסטינית.

לגבי "פרסי נובל לשניים שלושה מנהיגים", די אם נזכיר את מרחצי הדמים שהיו תוצאות פרסי נובל לשניים שלושה מנהיגים – גלי הפיגועים הקשים בהכוונת זוכה הפרס ערפאת מיד אחרי הענקת הפרס, האינתיפאדה השנייה שגם אותה יזם ערפאת לאחר זכייתו, הטרור הפלסטיני הקבוע מאז אוסלו וכמובן מתקפת ה 7.10.

אבל לשיא הניתוק הדתי-משיחי שלו מהמציאות, מגיע שוקן בטענה על שלום עם חיזבאללה ואירן, אם רק נסכים להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.

האמנם נתניהו יוזמן לביירות ולטהרן אם יסכים להקמת מדינה פלסטינית ביו"ש ובעזה?

ובכן, לא. גם אירן וחיזבאללה, בדיוק כמו כל פלגי הפלסטינים כולל הרשות, שואפים למדינה פלסטינית אחת, מהים עד הנהר, במקום ישראל ולא לצדה.

כוונותיה של אירן באשר לישראל כבר נאמרו בפירוש ע"י נשיאה לשעבר  מחמוד אחמדיניז'אד, שאמר "ישראל צריכה להיעלם מהמפה". סקירת התבטאויות ממשיכיו בהנהגת אירן, כולל ממש מהימים האחרונים, מעידה שכוונותיהם לגבי ישראל זהות לכוונות מדינות ערב ערב מלחמת ששת הימים, דהיינו השמדת מדינת ישראל כולה.

גם עמדת חיזבאללה חד משמעית ומוצהרת: פלסטין כולה, מהים עד הנהר, שייכת לפלסטינים, ישראל היא אויבת האסלאם.

כלומר – מבחינת אירן וחיזבאללה הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש תהיה התקדמות דרמטית בתוכניתם המוצהרת לחיסול ישראל. היא תהפוך את הקרב קיומי האחרון על המפעל הציוני משאלה של האם לשאלה של מתי.

שאלתי את עמוס שוקן מדוע הוא טוען טענה כה אווילית ותלושה מהמציאות.

בתגובה טען שמחמוד עבאס (אבו מאזן) הסכים להסתפק במדינה בגבולות 67'.

הערתי לו שאינו מדייק פעמיים: פעם אחת כי אבו מאזן דורש שהמדינה הפלסטינית תהיה נקייה מיהודים אבל למדינת ישראל יורשו לעבור מיליוני צאצאיי פליטים פלסטינים, ופעם שניה שכלל לא מדובר על אבו מאזן אלא על אירן וחיזבאללה.

בתגובה ענה כך:

בשני הצדדים יש גורמים קיצונים שמדברים על מהים לירדן, אז יצטרכו בשני הצדדים לוותר.

מדוע נאלץ שוקן להסיט את הדיון לנושא אחר, שגם לגביו הוא משקר במצח נחושה, ולבסוף למלמל דבר מה חסר שחר על כך שאירן, חיזבאללה והפלסטינים "יצטרכו לוותר"?

כי מבחינתו מדינה פלסטינית תמורת שלום היא עיקר אמונה עליו הושתתה לא רק תפיסה פוליטית אלא אף זהות עצמית מקיפה.

ואין כנראה מנגנון נפשי יעיל דיו להתמודד עם התנפצות עיקר האמונה הזה, מלבד שקיעה בחלומות שווא.