קנה לך חבר

במוסף התרבות 'גלריה' של 'הארץ', התפרסמה ביום שישי האחרון כתבה נרחבת על סרט תעודה חדש הבוחן את השאלה האם המוזיקאי רוג'ר ווטרס הוא "פעיל זכויות אדם המתנגד למדיניות ישראל או אנטישמי מובהק".

לא הכתבה על הסרט (שאגב, קובע שהוא אנטישמי מובהק) מעניינת, אלא טור התגובה של העיתונאי גדעון לוי שנלווה לה.

גדעון לוי, כזכור, הוא ידיד קרוב של רוג'ר ווטרס. ידיד ברמת חיבוק כשנפגשים, ידיד ברמת בילוי אינטנסיבי משותף בן יומיים בבית הקיץ הפרטי של ווטרס ואשתו בהמפטונס בניו יורק, כולל ארוחות אינטימיות שווטרס מבשל לשניהם ("הפסטה היתה חריפה מדי") ושיחות נפש לתוך הלילה.

בלי ציניות – ידידות קרובה ויפה, מבוססת על חיבה והערכה הדדית, שכל אחד מאיתנו היה מאחל לעצמו עם אדם אליו הוא מרגיש קרוב.

איפה הבעיה? שבשם הידידות, לוי לא מהסס לשקר למען ידידו במצח נחושה מעל דפי 'הארץ', במטרה להלבין את חטאיו הבלתי נסלחים.

המאשימים את ווטרס באנטישמיות טוענים שהוא השווה בין ישראל לבין גרמניה הנאצית. את גדעון לוי האמירה הזו מרגיזה מאד:

אם יש לא־אנטישמי בעולם, ווטרס הוא האיש. אם יש לוחם צדק, הוא האיש… עם האשמות חסרות שחר כאילו ווטרס השווה את ישראל למכונת ההשמדה הנאצית… זהו סרט הסתה, לא פחות.

האומנם ההאשמות כאילו ווטרס השווה את ישראל למכונה הנאצית הן חסרות שחר?

למרבה הצער לא. ווטרס השווה גם השווה בין ישראל לבין מכונת ההשמדה הנאצית.

הוא עשה זאת בראיון בשנת 2013, כשאמר ש

ההקבלה (בין מעשי ישראל ח"ע) לבין מה שאירע בגרמניה של שנות השלושים, ברורה באופן מכריע

ואף הוסיף להשוואה את שנות ההשמדה עצמן:

אנשים רבים העמידו פנים שדיכוי היהודים בין 1933 ל 1946 לא קרה, כך שזה לא תרחיש חדש. לבד מהעובדה שהפעם זהו העם הפלסטיני שנרצח

והוא עשה זאת שוב, בקיץ האחרון. במענה לשאלה שנשאל בפייסבוק, מה יש לו לומר לדרום אפריקאים השוללים את ההשוואה בין ישראל לאפרטהייד שנהג בעבר במדינתם, ערך ווטרס הקבלה נוספת בין ישראל למכונת השמדה הנאצית:

קשה שלא לחזור לגבלס, (שר התעמולה הנאצי, ח"ע) הטקטיקה היא להגיד את אותו שקר גדול כמה שיותר פעמים, שוב ושוב, ושוב

גדעון לוי בתגובה: גבלס זה לא השמדה אלא תעמולה. ולגבי ההשוואה להשמדה, אני לא עורך דין שלו. בחלק מהסרט שאותו העבירו לנו לצפייה לא ראיתי שום הוכחה ולזה התייחסתי.