קרטר, גולדסטון ועזה

 

לנשיא לשעבר ג'ימי קרטר ולשופט ריצ'ארד גולדסטון יש הרבה במשותף. שני האישים החשובים הללו פרסמו דוחות עמוסים המנגחים את ישראל. שניהם ביססו את טענותיהם על אינספור טעויות עובדתיות אשר נחשפו על ידי מבקריהם. שניהם דחו את העובדה כי מבקריהם התעסקו בתוכן הדוחות והתעקשו כי משמיצים אותם ותוקפים אותם באופן אישי.

לדוגמא, קרטר, בהרצאה מול קהל באוניברסיטת ג'ורג'יה, אמר: "קראו לי שקרן. קראו לי אנטישמי. קראו לי קנאי. קראו לי פחדן. כל ההאשמות הללו נוגעות בי אך אין בהם כדי להסיט מהעובדה שספרי הוא מדויק ושיש בו צורך". באופן דומה, גולדסטון כתב בג'רוסלם פוסט: "חמישה שבועות לאחר פרסומו של דו"ח הבדיקה על עזה, לא נעשה שום מאמץ על ידי מבקריו להתמודד עם תוכנו. הוא אושר באופן מוגזם על ידי מי שחשב שזה ישרת את האינטרסים שלו, ונפסל באותו אופן על ידי בעלי הדעה הנגדית. המתקיפים עושים זאת לעיתים קרובות מדי על ידי מתקפה אישית על מחברי הדו"ח, ומקבלי הדו"ח מסתמכים על המוניטין של מחבריו".

ולכן אין פלא שקרטר פרסם ב-6.11.09 טור דעה בהראלד טריביון ובמהדורת האינטרנט של הניו יורק טיימס התומך בהתלהבות בדו"ח גולדסטון, אשר התפרסם בעברית בידיעות אחרונות ב- 11.11.09 ("עוד חורף בעזה"). ואין פלא שהמאמר גדוש בטעויות עובדתיות.

"פרספקטיבה" דרש תיקונים לגבי חמש טעויות מרכזיות:

 

1) ראשית, קרטר כתב שעזה "מוקפת בחומה בלתי חדירה, עם שערים תחת שמירה כבדה".  למעשה, מה שמקיף את  עזה לאורך 62 ק"מ הינה גדר. רק בין עזה למצרים יש חומה.

 

2) שנית, קרטר מגזים בצורה גסה את מספר הבתים שנהרסו במהלך המבצע באומרו: "היה קשה מאד להבין או להסביר את הרס בתי החולים, בתי הספר, בתי הסוהר, מתקנים של האו"ם, מפעלים קטנים ומוסכים, מפעלי עיבוד חקלאי וכמעט 40 אלף בתים". אולם עובדות סטטיסטיות ממקורות פלסטיניים ומהאו"ם סותרות את טענתו של קרטר לפיה 40,000 בתים נהרסו. המרכז לזכויות אדם אל-מיזאן, ארגון לא-ממשלתי פלסטיני אנטי-ישראלי, הוציא לאחרונה דו"ח תחת הכותרת "מתקפת עופרת יצוקה במספרים", ובו מצא כי 11,152 בתים נהרסו או ניזוקו במהלך המתקפה (טבלה 17 ותרשים 15, עמ' 20 ; טבלה 18, עמ' 21). נוסף על כך, בעמוד 20 של הדו"ח כתוב:

 

"אל-מיזאן הצליח לתעד 11,154 בתים אזרחיים (יחידות דיור), אשר נהרסו או ניזוקו על ידי כוחות המתקפה הישראליים, במהלך מבצע עופרת יצוקה. מתוכם, 2,632 נהרסו עד היסוד (נהרסו מעבר ליכולת לשפצם), ו-8,522 נהרסו חלקית (כלומר ברי שיפוץ על פי הערכת אל-מיזאן). המספרים המעודכנים של האו"ם (מצויים אצל אונרר"א) של כמות הבתים האזרחיים אשר נהרסו במהלך מבצע עופרת יצוקה הם כדלקמן: 3,600 בתים הרוסים עד היסוד ; 2,700 בתים ספגו נזק רציני ; 52,000 בתים ספגו נזק מינורי.

 

גם דו"ח גולדסטון, בו קרטר תומך בהתלהבות בטורו, מספק מקורות נוספים אשר מקטינים את כמות הבתים ההרוסים לעומת טענותיו של קרטר. סעיף 1238 מתוך הדו"ח מציין:

 

המספרים לגבי ההרס הכללי של בתי מגורים משתנים על פי המקור וזמן הבדיקה וכן על פי שיטת המחקר. ארגון זכויות האדם "אל-מיזאן" מדווח על 11,135 בתים אשר נהרסו לחלוטין או באופן חלקי. על פי ארגון זכויות האדם "אל-דאמיר עזה", 2,011 אזורים אזרחיים ותרבותיים נהרסו, מתוכם 1,404 בתים אשר נהרסו עד היסוד, ו-453 אשר ניזוקו או נהרסו באופן חלקי. סקר שנערך על ידי התכנית לפיתוח של האו"ם מיד לאחר סופה של הפעילות הצבאית, דיווח על 3,354 בתים שנהרסו עד היסוד ו-11,112 אשר ניזוקו חלקית.

 

אפילו הדו"ח של הליגה הערבית ציין פחות מעשירית מכמות הבתים ההרוסים אותם ספר קרטר. סעיף 20 של הדו"ח טוען: "מעל 3,000 בתים נהרסו ומעל 11,000 ניזוקו."

 

3) קרטר טוען גם כי "כמה מאות אלפי חסרי בית אומללים העבירו את החורף שעבר באוהלים, מתחת ליריעות פלסטיק, או מכורבלים במערות שנחפרו בתוך ההריסות של מה שהיה פעם ביתם". זוהי עובדה בלתי נכונה על פי סטטיסטיקה של הערבים ושל האו"ם. כפי שכתוב בסעיף 1239 של דו"ח גולדסטון:

 

אנשים רבים נאלצו לברוח ולמצוא מקלט אצל קרובים או ארגונים המספקים עזרה, כמו אונרר"א, כתוצאה מההרס או הנזק של בתיהם. בשיא הפעילות הצבאית, אונרר"א סיפקה מקלט ל-50,896 אנשים ב-50 מקלטים. ההערכה היא כי מספר זה הוא חלק קטן מכמות האנשים אשר הפכו לחסרי בית מכיוון שרובם מצאו מקלט זמני אצל קרובי משפחה.

 

במילים אחרות, בשיא של העקירה ממקום מגוריהם, 60,000 איש ביקשו מקלט במקלטים של אונרר"א, אשר כללו גם בניינים, נוסף על אוהלים, "יריעות פלסטיק" או "מערות". (רובם של האנשים אשר חיפשו מקלט ולא השתמשו במקלטי אונרר"א, נשארו אצל קרובי משפחה ונחסך מהם מגורים באוהלים, יריעות פלסטיק או מערות אשר קרטר טוען שיכנו מאות אלפי אנשים). מספר העקורים מן הסתם קטן עם שוך הקרבות. דיא חדיד מסוכנות AP כתב ב-9.11.09: "האו"ם מעריך כי בסביבות 20,000 תושבי עזה הפכו לחסרי בית במתקפה" (מתוך: "האו"ם: עזה זקוקה לחומרי בניה לפני החורף"). גם בדו"ח האחרון של ארגון בצלם על עופרת יצוקה ("מתווה לחקירת פעולות הצבא ב'עופרת יצוקה'") נכתב: "עשרות אלפים נותרו בלא קורת גג". במילים אחרות, על פי גולדסטון, אונרר"א ובצלם עשרות אלפים נותרו ללא קורת גג – ולא "מאות אלפים" כפי שטוען קרטר. זהו הבדל משמעותי הדורש תיקון.

 

4) בטעות עובדתית נוספת קרטר כותב: "ועדת גולדסטון בדקה מקרוב את נסיבות מותם של 1,387 פלסטינים…". למעשה, הדו"ח בעל 575 העמודים אינו בודק מקרוב את נסיבות מותם של 1,387 פלסטינים. (אם אכן כך היה, כל "בדיקה מקרוב" היתה תופסת פחות מחצי עמוד בדו"ח המלא, וכמובן שאין הדבר כך). הדו"ח לא מתייחס לכלל הנפגעים ובודאי שלא בוחן מקרוב את נסיבות מותם. כפי שגולדסטון הצהיר לא פעם, הדו"ח בדק בפירוט 36 מקרים – ברור שלא כל 1,387 ההרוגים המדווחים קשורים לאותם 36 מקרים.

 

5) ולסיום, קרטר מקונן על "הרס בתי חולים". בעמוד 42 של דו"ח הליגה הערבית, מצוטט מסמך מארגון הבריאות העולמי אשר מזכיר בתי חולים אשר ניזוקו, לא נהרסו:

 

ארגון הבריאות העולמי דיווח שבמהלך העימות מעל מחצית (15 מתוך 27) מבתי החולים ברצועת עזה ניזוקו. מתוך ה-15, תשעה היו מתקנים של משרד הבריאות הפלסטיני. בית החולים השיקומי אל-וואפה אשר מנוהל על ידי ארגון לא-ממשלתי ובית החולים הכללי של הפת"ח ניזוקו אף הם. בית חולים אל-קודס, המנוהל על ידי הסהר האדום הפלסטיני ניזוק ברמה כזאת שכל מטופליו הועברו לבית חולים אחר (בית חולים אל-שיפא).

 

נוסף על ארגון הבריאות העולמי והליגה הערבית, מקורות פלסטיניים ובין לאומיים נוספים מאשרים אף הם, שבזמן שאכן בתי חולים ברצועת עזה ניזוקו, אף אחד מהם לא נהרס. בדו"ח של המשרד לתיאום נושאים הומניטאריים של האו"ם מה-22-23.1.09, ("עדכון מהשטח על עזה מהמתאם ההומניטארי") מדווח שארבעה ימים לאחר הפסקת האש, בתי חולים כבר עבדו בקיבולת מלאה כדי לטפל בפצועים. למרות שהדו"ח מציין עבודות שיפוץ בבית החולים אל-קודס, אשר גם החל לטפל בחולים ימים בודדים לאחר שוך הקרבות, אין אף דיווח על בתי חולים הרוסים. בדו"ח נאמר:

 

בתי חולים ממשיכים לתפקד בקיבולת מלאה שעה שפצועים רבים עדיין מאושפזים, וכתוצאה מכך בתי החולים אינם יכולים לבצע שירותים רגילים כדוגמת ניתוחים לא דחופים. פיזיותרפיה פוסט-כירורגית ניתנת בבית חולים שיפא. רוב עבודות השיפוץ בבית החולים אל-קודס בעיר עזה, אשר הופגז ב-15 לינואר, הסתיימו וכעת המקום מתפקד שוב.

 

זאת ועוד, מגבית החירום של ארגון הסהר האדום הפלסטיני (19.1.09), מציינת אף היא נזק שנגרם לבית החולים אל-קודס, אך לא מדווחת על בית חולים הרוס אחד. תוך תווית המצב הבריאותי ברצועת עזה מיד לאחר הקרבות, הדו"ח מציין:

 

כתוצאה מההפגזה הכבדה באזור ענף ארגון הסהר האדום הפלסטיני בעיר עזה, בית חולים אל-קודס ובניין המנהלה בעל שמונה הקומות סבלו מאובדן חומרי רב, פונו ויצאו מכלל שימוש.