"רק מפני שהוא פלסטיני"

לב מי לא נשבר מרחמים ונפש מי לא התכווצה מבושה וממבוכה, למקרא מאמרו של זוהיר אנדראוס ב'הארץ' (אני יודע מה זו חקירה ישראלית, 19.11).

המאמר מביע את זעזועו העמוק של אנדראוס, מסרטון "מצמרר ובלתי אנושי" בו נראית חקירת ילד בן 13 בידי השב"כ, "רק מפני שהוא פלסטיני". הסרטון ה"מקומם" מתעד "התעללות נפשית", (הכוונה להרמות קול מצד החוקר על הילד, היושב על כיסא מולו. אין מגע פיזי). הילד הנחקר "מנסה להתגונן בלא הצלחה", ו"קרוב לוודאי נגרם (לו) נזק בלתי הפיך", כתוצאה מ"התנהגותו הברוטלית של החוקר".

"רגשות הנקמה", מזהיר אנדראוס, "ילוו אותו (את הילד) עוד שנים רבות, כי הוא בסך הכל ילד".

"קשה לאדם, כל אדם, שלא לחוש סולידריות עם הילד", מסכם אנדראוס וקובע שהחקירה המתועדת היא "תבוסה מוחלטת לחברה הישראלית, המתהדרת בהיותה דמוקרטית."

קרוב לארבע מאות מילה מכיל ה'אני מאשים' של אנדראוס, אותו הדפיס 'הארץ' כלשונו, ורק פרט אחד קטן לא מוזכר, אף לא במילה אחת ולא ברמז קל שבקלים, והוא מיהו אותו ילד. ואם 'הארץ' נמנעים מלהזכיר פרט זה, נשלים אנו לקוראי העיתון את התמונה:

הילד בחדר החקירות לא יושב שם "רק מפני שהוא פלסטיני", אלא מפני שביצע את פיגוע הדקירות בפסגת זאב, במהלכו נדקרו שני ישראלים כמעט למוות. אחד מהם, ילד בן 13 שרכב על אופניו, התנדנד ימים ארוכים בין חיים ומוות, כתוצאה מהדקירות שספג. החוקר צועק על הילד מפני שהוא מיתמם בטענה שאינו זוכר את מה שאירע, בעוד מצלמות האבטחה מציגות אותו רץ ברחוב בסכין שלופה, תר אחר קורבנו. בהמשך החקירה הודה הילד במעשיו.

עורכי מדור הדעות של 'הארץ' נמנעו מלהגיב